מאגד אבו סנידה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6167/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6167/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: מאגד אבו סנידה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 31.5.07 בתפ"ח 1097/06 שניתן על ידי כבוד השופטים: ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר וצ' צפת תאריך הישיבה: ו' בשבט התש"ע (21.1.2010) בשם המערער: עו"ד מוסטפא נסאר בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 31.5.2007 (תפ"ח 1097/06, כבוד השופטים, ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר, צ' צפת). כנגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, המייחס לו עבירה של נשיאת נשק על פי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום אחיו של המערער, אחמד אבוסנידה, פנה אליו וביקש ממנו להעביר נשק, שהגיע ממצרים, לרצועת עזה דרך מנהרה. במועד שאינו ידוע במדויק, אולם בסמוך לבקשת אחיו, העביר המערער באמצעות טרקטור 60 רובים מסוג קלצ'ניקוב ו- 1500 כדורי רובה, שהיו מוסתרים בארגזי ירקות, מאזור המנהרה לבית אחיו. תמורת מעשיו קיבל המערער סכום של 1,500 ש"ח. במסגרת הסדר הטיעון הודה המערער במיוחס לו בכתב האישום, וביום 31.5.2007 גזר עליו בית המשפט המחוזי שבע שנות מאסר לריצוי בפועל ו- 18 חודשי מאסר על תנאי. בשלב הטיעונים לעונש טען המערער כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, הוא ללא עבר פלילי וזו היא לו ההסתבכות הראשונה עם החוק. כמו כן טען כי הרקע למעשיו אינו אידיאולוגי והוא אינו משתייך לארגון טרור כלשהוא. עוד טען כי הוא לא ידע שהנשק יכול להגיע לארגונים עוינים לישראל. לגרסתו מעשה העבירה נעשה בשל הצורך לפרנס את משפחתו לאור המציאות הכלכלית הקשה ברצועת עזה. בבית המשפט המחוזי אמר המערער כי הוא מצטער ומתחרט קשות על הטעות שעשה, ולו ידע שמעשיו הם פשע נגד ישראל לא היה מבצעם. בית המשפט המחוזי ציין כי העבירה בה הורשע המערער היא חמורה. במקרה הנדון מדובר בהעברת נשק בכמויות גדולות ביותר, ונקבע כי אין לקבל את טענותיו המיתממות של המערער כאילו לא הבין את חומרת מעשיו ואת היקף הנזק הצפוי מהם. בית המשפט המחוזי ציין כי מי שמעביר כמות כזאת של נשק ותחמושת ועושה זאת לא בגלוי, חזקה שלא לשם שמים הוא עושה כך, והעובדה שהוא מקבל שכר בתמורה לכך לא מנקה אותו ולא מקלה עימו. לצד זאת קבע בית המשפט המחוזי כי יש להביא בחשבון לקולה את הודאתו בעובדות כתב האישום, שחסכה זמן שיפוטי יקר. עוד נקבע כי יש להתחשב בכך שהמערער הביע חרטה והצטער על מעשיו. כמו כן יש לתת משקל לעברו הפלילי הנקי ולמצבו הכלכלי הקשה. לאחר איזון בין כלל השיקולים גזר בית המשפט המחוזי על המערער את העונש כפי שפורט לעיל. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מונח הערעור שבפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. לטענתו לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולנסיבות בה נעשתה העבירה. עוד הוא טוען כי הוא לא ידע שהנשק משמש לפעילות כנגד ישראל, וכל מעשיו הסתכמו בהעברת הנשק למרחק קצר ולא בהברחתו. כמו כן, לטענתו, הוא הביע חרטה כנה על מעשיו וחסך זמן שיפוטי יקר כאשר הודה בעובדות כתב האישום. בנסיבות אלו יש לדעתו לתת משקל עודף לפן השיקומי ולהפחית באופן ניכר את מאסרו. מנגד סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה המערער הורשע בעבירות חמורות ביותר, המעידות על שיתוף פעולה עם גורמים עוניים בעבור בצע כסף. כמו כן, טוענת המשיבה, בית המשפט המחוזי איזן כראוי את כלל השיקולים וגזר את עונשו של המערער בהתאם למדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע. לאחר עיון בהודעת הערעור ובספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והביא בחשבון את כלל השיקולים הרלבנטיים, והגיע למסקנה ראויה בנסיבות המקרה הנדון. בית המשפט המחוזי הסתמך כדין על הפסיקה של בית משפט זה אשר הדגישה כי יש להחמיר את רמת הענישה כאשר מדובר בנשק בכמות כה גדולה אשר הפוטנציאל הקטלני שבה הוא רב. ברור וגלוי הוא כי יעדם של כלי הנשק והתחמושת הוא גורמים עוינים, אשר, קרוב לודאי, ישתמשו בהם לבצוע הרג וטרור נגד אזרחי המדינה ותושביה. כפי שציין בית המשפט המחוזי אין לקבל את טענותיו המיתממות של המערער כאילו לא הבין את חומרת מעשיו ואת היקף הנזק הצפוי מהם. על הסכנה הרבה הטמונה בעברת נשק בכמות שכזו עמד בית משפט זה: "עבירות הנשק בהן הורשע המערער הן עבירות חמורות המצדיקות עונש חמור שיש בו לשקף את הנסיבות החמורות של המעשה ורמה גבוהה של הרתעה ... הדברים נכונים במיוחד בהתחשב בכמות הנשק הגדולה ... נשק זה עלול היה לגרום להרג רב וטמונה בו סכנה ודאית לביטחון הציבור. הדברים חמורים במיוחד בתקופה זו, בה נעשה שימוש גובר והולך בנשק ויש חשש שיביא לשפיכות דמים. לא ניתן לצפות מראש לאן יגיע וכלפי מי כיוון. בעבירות של סחר והובלת נשק טמונה סכנה ממשית לחיי אדם. מעשיו של המערער מצדיקים ענישה מחמירה שיהא בה להרתיע את המערער, כמו גם אחרים, ממעשים דומים בעתיד" (ע"פ 2171/07 בראונסי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.10.2007)). הדברים נכונים ביתר שאת בכל הנוגע לתופעת הברחת הנשק מחצי האי סיני אל תוך שטחי רצועת עזה. קיים חשש מיידי וודאי שנשק זה יביא לשפיכות דמים ולהתגברות הטרור כנגד מדינת ישראל (ראו בע"פ 11475/04 מדינת ישראל נ' סוארכה (לא פורסם, 7.11.2005)). במציאות שכזו חובה על בתי המשפט להכביד את ידיהם בענישה משמעותית ומרתיעה כנגד כל מי שמסייע לקיומה של תופעה חמורה ומדאיגה זו. זאת בייחוד כאשר מדובר בהעברת נשק בסדר גודל משמעותי, כפי שהתבצעה במקרה הנוכחי. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, י"ב בשבט התש"ע (27.1.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07061670_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il