ד"ר חיים שטנגר, עו"ד נ. נשיאת בית משפט השלום, בראשון לציון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5900/19 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר העותר: ד"ר חיים שטנגר, עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. נשיאת בית משפט השלום, בראשון לציון 2. ועדת האתיקה המחוזית במחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין בישראל 3. עו"ד מייק יורק ריד עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אורי פנטילט פסק-דין השופט מ' מזוז: עניינה של העתירה בבקשת העותר כי נורה למשיבה, נשיאת בית משפט השלום בראשון לציון, ליתן החלטות בבקשות שונות שהגיש העותר במסגרת הליך המתנהל בפניה (ת"א 44997-01-19 שטנגר נ' ועדת האתיקה המחוזית במחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין בישראל ואח'), כאשר לטענתו "בחלוף כחודש ומחצה ממועד הגשת הבקשה הראשונה למתן החלטה בתיק – לא ניתנה כל החלטה שהיא – בין אם בתיק זה, בכלל, ובין אם בכלל בקשותיו של העותר, בפרט". בנסיבות אלו, טוען העותר כי לא נותרה בידיו כל ברירה אלא לפנות לבית משפט זה כבית משפט גבוה לצדק. דין העתירה להידחות על הסף. תפקידו וסמכויותיו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (להלן: בג"ץ) מוגדרים בסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה. סעיף 15(ד)(3) שולל במפורש מתן צווים נגד "בתי משפט שחוק זה דן בהם", היינו - בתי משפט השלום, בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון עצמו. אשר לסמכותו הכללית של בג"ץ, לפי סעיף 15(ג) לחוק היסוד, לדון "בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר". כבר מקדמת דנא נפסק כי בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי משפט אחרים, למעט מקרים של חריגה מסמכות, במובן הצר, היינו חריגה מסמכות פונקציונלית, כאשר בית המשפט מילא תפקיד שלא הוטל עליו בחוק, ואף זאת אך בהעדר סעד חלופי (בג"ץ 203/57 רובינסקי נ' הפקיד המוסמך לפי חוק בתים משותפים, פ"ד י"ב 1668, 1674-1673 (1958)). חריג נוסף שנקבע הוא כאשר מדובר במקרים קיצוניים של שרירות "בתחום שהוא מינהלי טהור" (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683, 703-702 (1987)). הא, ותו לא! על הלכה זו חזר מאז בית משפט זה אין ספור פעמים לאורך השנים, כולל לאחרונה ממש (ראו למשל: בג"ץ 398/83 אביטן נ' הרכב שלושה שופטים, פ"ד לו(3) 467 (1983); בג"ץ 658/84 הולנד נ' בית משפט השלום, פ"ד לט(2) 524, 527 (1984); בג"ץ 301/85 ישראל נ' נשיאת בית המשפט המחוזי, פ"ד מ(1) 159, 161 (1986); בג"ץ 267/88 רשת כוללי האידרא נ' בית המשפט לעניינים מקומיים, פ"ד מג(3) 728 (1989); דנג"ץ 779/97 בן עבאס נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 306 (1997); בג"ץ 6496/99 עמותת א.ל.ע.ד נ' בית המשפט העליון, פ"ד נה(1) 194 (1999); בג"ץ 5870/09 פלונית נ' בית המשפט העליון (19.7.2009); בג"ץ 7692/12 פלוני נ' שופט בית המשפט העליון (28.10.2012); בג"ץ4373/13 לוי נ' מדינת ישראל (19.6.2013); בג"ץ 5311/13 ואן קול נ' מדינת ישראל (6.8.2013); בג"ץ 8661/18 פלונית נ' המרכז הישראלי לאפוטרופסות (23.12.2018); בג"ץ 6507/18 ביטון נ' בנק ירושלים בע"מ (16.9.2018); בג"ץ 7954/18 מזרחי נ' מדינת ישראל (20.1.2019); בג"ץ 4364/19 פינצי נ' שר המשפטים (30.6.2019); ובג"ץ 4458/19 גוזל נ' בית המשפט העליון (9.9.2019)). הלכה זו מתייחסת הן להליכים אזרחיים והן להליכים פליליים, כאשר לענין הליכים פליליים הודגש עוד כי אין לאפשר עתירה לבג"ץ כ"מסלול עוקף" לכלל שבהעדר הוראה מפורשת בחוק החרות, אין זכות לערר או ערעור על החלטת ביניים בהליך פלילי (ראו למשל: (בג"ץ 142/64 מחויטי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(3) 449, 451 (1964); בג"ץ 164/87 דגני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 812 (1987); בג"ץ 179/17 ביטון נ' בית המשפט המחוזי בירושלים (9.1.2017); ובש"פ 4804/17 ברמלי נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (‏9.8.2017) והאסמכתאות הרבות הנזכרות שם). העתירה דנן מכוונת נגד עיכוב כנטען במתן החלטות על ידי בית המשפט בבקשות שהגיש העותר. העתירה אינה מכוונת נגד מעשה המהווה חריגה מסמכות עניינית-פונקציונלית, ואין מדובר גם בעתירה נגד החלטה שהיא "בתחום שהוא מינהלי טהור", וממילא דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך להיזקק לטענות העותר לגופן. אשר על כן העתירה נדחית. ניתן היום, ‏כ"ד באלול התשע"ט (‏24.9.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 19059000_B01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il