שירן שושנה גוזל נ. בית המשפט העליון

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4458/19 בג"ץ 4561/19 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר העותרים בבג"ץ 4458/19: 1. שירן שושנה גוזל 2. פנחס כהן העותרים בבג"ץ 4561/19: 1. גולן אביטן 2. מרדכי בן סעדון 3. דורון כהן 4. גבריאל אביטל 5. משה יובל אוליאל 6. מירי נחמני אביטן 7. ג'ורג'ט נחמני נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט העליון 2. מדינת ישראל עתירות למתן צו על תנאי בשם העותרת 1 בבג"ץ 4458/19: עו"ד רומח שביט בשם העותר 2 בבג"ץ 4458/19: עו"ד ירון ברזילי בשם העותרים בבג"ץ 4561/19: עו"ד יניב שגב בשם המשיבים: עו"ד ראנד עיד פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' הימן) הורה ביום 10.3.2019 על חילוט ערבויות צד ג', שהופקדו להבטחת מעצר בפיקוח אלקטרוני עד תום ההליכים בעניינו של גולן אביטן – נאשם בפרשה הידועה כ"פרשה 512" (להלן: אביטן) (מ"ת 25166-07-15). במוקד העתירות שלפנינו ניצבת החלטתו של השופט י' אלרון מיום 2.6.2019, שבגדרה נדחו בעיקרם ארבעה עררים על החלטה זו של בית המשפט המחוזי (בש"פ 1902/19). בכתב האישום נגד אביטן מיוחסות לו עבירות חמורות ביותר, ובין היתר עבירות רצח וניסיון לרצח שבוצעו במסגרת של ארגון פשיעה שבראשו עמד על פי הנטען יצחק אברג'יל (תפ"ח 24984-07-15). עם הגשת כתב האישום נגדו הושם אביטן במעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח, ואולם ביום 2.5.2016 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ב' שגיא) על מעצרו בפיקוח אלקטרוני – וזאת בכפוף להפקדת ערבות עצמית בסך 2 מיליון ש"ח; הפקדת ארבע ערבויות מאת צדדי ג' בסך מיליון ש"ח כל אחת; הפקדה במזומן או בערבות בנקאית של מיליון ש"ח נוספים; והוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד אביטן. 2. השתלשלות ההליכים וההחלטות שניתנו בקשר עם מעצרו של אביטן בפיקוח אלקטרוני פורטו באריכות בהחלטתו של השופט י' אלרון, ואין צורך לחזור על הדברים. בתמצית יצוין, כי העותרים הם בני משפחה וחברים של אביטן שמונו על ידי בית המשפט המחוזי כמפקחים ושימשו כערבים למעצרו בפיקוח אלקטרוני. בדיון שנערך ביום 15.5.2016 אישר בית המשפט המחוזי שישה מתוך שבעה מפקחים שהוצעו מטעמו של אביטן, ובהם העותרים 4,3,2 ו-6 בבג"ץ 4561/19; כחצי שנה לאחר מינויים אלה, ביום 18.11.2016 אישר בית המשפט בהסכמת הצדדים להוסיף למצבת המפקחים את העותרת 7 בבג"ץ 4561/19 על מנת להקל על המפקחים הקיימים; ובחלוף כמעט שנתיים נוספות, ביום 4.9.2018 מינה בית המשפט המחוזי כמפקחים גם את העותרים בבג"ץ 4458/19 ואת העותר 5 בבג"ץ 4561/19. כל אחד מהמפקחים חתם על ערבות צד ג' בסך של מיליון ש"ח, כאשר בכתב הערבות הובהר כי הערב מחויב לכך שאביטן ימלא אחר תנאי הערובה – הכוללים בין היתר התייצבות לכל דיון במשפטו, ונשיאת העונש שיוטל עליו; ונוסף על כך, כל אחד מהמפקחים הצהיר בפני בית המשפט המחוזי (בין בכתב בין בעל-פה) כי הוא מודע לחובותיו כמפקח ולמשמעות ערבותו. ביום 10.10.2018, שעה שהיה נתון להשגחתו של אחד המפקחים, נמלט אביטן מן הארץ ומאז אבדו עקבותיו. בנסיבות אלה הגישה המדינה בקשה לחילוט לטובת אוצר המדינה של כל הביטחונות שניתנו להבטחת תנאי מעצרו בפיקוח אלקטרוני – ובכלל זה אותן ערבויות צד ג' שניתנו על ידי המפקחים. ביום 10.3.2019 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, והורה הן על חילוט הערבויות העצמיות שניתנו על ידי אביטן, הן על חילוט הערבויות שניתנו על ידי המפקחים במלואן (בסכום של מיליון ש"ח כל אחת). כך למעט ביחס לבתו של אביטן, שירן גוזל (העותרת 1 בבג"ץ 4458/19) – שבעניינה הורה בית המשפט על חילוט חלקי של הערבות בסכום של 500,000 ש"ח בלבד, וזאת מאחר שלכתחילה הצהירה כי סכום הערבות עולה על יכולתה הכלכלית, ולמרות זאת הוחלט על מינויה כמפקחת (להלן: החלטת החילוט). ההחלטה בעררים 3. על החלטת החילוט הוגשו ארבעה עררים, שנדונו במאוחד ונדחו על ידי השופט י' אלרון ביום 2.6.2019 (לעיל ולהלן: ההחלטה בעררים). בהחלטה זו הוברר כי התכלית המרכזית של חילוט הערבויות היא הרתעתית, כאשר ההרתעה נועדה לפעול בשלושה מישורים שונים: הרתעת המפקחים הספציפיים, לבל יאפשרו הפרת תנאי מעצר של נאשם הנתון לפיקוחם; הרתעת הרבים (מפקחים אחרים ומפקחים פוטנציאלים); והרתעת הנאשם, לבל יפר את תנאי המעצר בפיקוח ויסב בכך פגיעה חמורה לערבים לו. צוין כי בנסיבות המקרה מואשם אביטן בעבירות מהחמורות שבספר החוקים, ומסוכנותו כעולה מהמעשים המיוחסים לו ומתסקיר שירות המבחן היא רבה – ונקבע כי בהתאם לכך חלה על המפקחים חובה מוסרית ומשפטית להגן על שלום הציבור מפניו של אביטן, ולשמור את צעדיו ובכך למנוע את הפרת התנאים שקבע בית המשפט. בתוך כך הובהר כי משהפרו המפקחים את מחויבותם בנדון, עליהם לשאת בתוצאות הנובעות מהפרת תנאי הערבות – קשות ככל שיהיו. עוד בהחלטתו דחה השופט אלרון את טענת המפקחים שלפיה הם לא הבינו את התפקיד שהוטל עליהם ואת משמעותו של כתב הערבות שעליו חתמו, וקבע כי אין מקום להתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו בנדון על ידי בית המשפט המחוזי. בתוך כך הובהר כי "חתימתם (של הערבים-ע'ב') על כתב הערבות מהווה הסכמה מפורשת לכך שהם נוטלים על עצמם – כל אחד מהם באופן עצמאי ונפרד – את האחריות להבטחת התנאים שנקבעו בעניינו של אביטן. לא ניתן לומר כי הם לא ידעו שהפרת התנאים תגרור עימה את האפשרות לחלט את ערבותם עד למלוא גובה סכום הערבות אליו התחייבו." זאת ועוד. נקבע כי העובדה שהמפקחים (למעט אחד) כלל לא נכחו במחיצתו של אביטן בעת שנמלט מהארץ, אינה מפחיתה מאחריותו של כל אחד מהם לשמירת תנאי המעצר; וכי "לוּ היתה מתקבלת טענתם לפיה התחייבותם מתייחסת רק לחלון הזמן המצומצם שבו הם נמצאו בפועל עם אביטן ופיקחו עליו, היה הדבר מאיין את מטרת הערבות ומצמצם באופן משמעותי את התכלית ההרתעתית שלה". 4. לבסוף נדחתה אף טענת המפקחים, שלפיה לא היה מקום לחלט ערבויות בסכום כולל העולה על 4 מיליון ש"ח – וזאת משום שזהו הסכום המרבי שנקבע כתנאי למעצרו של אביטן בפיקוח אלקטרוני על פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.5.2016. השופט אלרון קבע בעניין זה כי אמנם בתחילה התנה בית המשפט המחוזי את המעצר בפיקוח אלקטרוני בערבותם של ארבעה מפקחים בלבד, ואולם משעה שהצטרפו מפקחים נוספים למעגל המפקחים המשמעות היא שכל אחד מהם ערב לתנאי המעצר באופן אישי ובהתאם לתנאי הערבות שעליה חתם ושהועמדה על מיליון ש"ח; וגם בהקשר זה הוברר כי הגבלת סכום החילוט אינה מתיישבת עם התכלית ההרתעתית שביסוד כתבי הערבות. בלא לגרוע מהאמור, בהחלטה בעררים נקבע כי ישנה הצדקה להפחתת שיעור החילוט בעניינו של אחד המפקחים – שאינו נמנה עם העותרים שבעתירות שלפנינו (רפאל קדוש). כך, משהוברר כי הלה הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לגרוע אותו ממערך הפיקוח על אביטן "בשל עייפות החומר והימשכות ההליכים", וכי מטעמים שלא הובררו בקשתו לא נדונה וממילא גם לא הוכרעה. הערר מטעם קדוש התקבל אפוא באופן חלקי, כך שנקבע כי מתוך ערבותו יחולט סך של 500,000 ש"ח. הטענות בעתירה 5. העתירות שלפנינו מופנות נגד ההחלטה בעררים, והסעד המבוקש הוא ביטולה של החלטה זו וקביעת העררים לדיון חוזר לפני הרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון. עיקרן של העתירות הוא בחזרה על טענות שנדחו זה מכבר הן על ידי בית המשפט המחוזי הן בבית משפט זה – ובראשן הטענה להיעדר גמירת דעת מצידם של המפקחים לכך שערבותם תחולט גם במקרה שהפרת תנאי מעצרו של אביטן בפיקוח אלקטרוני תתבצע בהיותו נתון לפיקוחו של אחד המפקחים האחרים. עוד נטען כי חילוט הערבויות, בנסיבות שבהן איש מהם לא הפר את החובות שהוטלו עליו כמפקח, מסב לכל אחד מהם פגיעה אנושה שעלולה להביא אף לקריסה כלכלית שלהם ושל בני משפחותיהם. לגישת העותרים מדובר במקרה חריג, שאין שני לו בפסיקה, המצדיק כשלעצמו דיון חוזר בעררים בהרכב מורחב; ועוד בהקשר זה נטען כי מדובר במקרה בעל השלכות רוחב, על יכולתם ורצונם של קרובי וחברי העצור לשמש כמפקחיו. המדינה מצידה סבורה כי דין העתירות להידחות על הסף ולגופן, בהעדר עילה להתערבות בהחלטת בית משפט זה. לעמדת המדינה, העותרים מיצו זה מכבר את האפיק הדיוני שעמד לרשותם לצורך השגה על החלטת החילוט, ולא היה כל יסוד להגשת העתירות דנן – שכן כידוע בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות מוסמכות אחרות. למעלה מכך נטען כי אין בטענות העותרים ממד עקרוני כלשהו או השלכות רוחב, וכי טענות העותרים נושאות אופי ערעורי ופרטני גרידא. כן נטען כי לו סברו העותרים שיש מקום לדון בעררים בהרכב מורחב היה עליהם לבקש את הרחבת המותב לכתחילה (בעת הדיון בעררים) ולא בדיעבד, וכי יש טעם לפגם בהתנהלותם בנדון. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינו בעתירות ובתגובת המדינה, על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דינן של העתירות להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבותנו בהחלטת השופט י' אלרון, ההחלטה בעררים כהגדרתה לעיל. ההלכה מקדמת דנא היא שבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות הדיוניות, אף לא על החלטותיו שלו (בג"ץ 4364/19 פינצי נ' שר המשפטים (30.6.2019); בג"ץ 7954/18 מזרחי נ' מדינת ישראל (20.1.2019); בג"ץ 6507/18 ביטון נ' בנק ירושלים בע"מ (16.9.2018)). טענותיהם של העותרים הן ערעוריות באופיין, ואין הצדקה להידרש להן במסגרתה של עתירה לבג"ץ. למרות הניסיון לשוות לעתירות אלה נופך כללי ועקרוני, טענות העותרים סבות על נסיבותיהם הפרטניות ואינן חורגות מעניינם הקונקרטי – ודי בכך על מנת לדחות את העתירה על הסף. 7. למעלה מן הצורך יצוין כי לא מצאנו ממש בטענות העותרים גם לגופם של דברים. בכתב הערבות שעליו חתם כל אחד מהמפקחים נקבע באופן מפורש כי "אם יופר תנאי מתנאי הערבות אשלם/נשלם ביחד ולחוד לאוצר המדינה כל סכום שיצווה בית המשפט עד סכום של 1,000,000 ש"ח". כפי שציין בית המשפט המחוזי, מדובר בערבות "מוחלטת ובלתי מסויגת, והפעלתה היא אוטומטית במקרה של הימלטות המשיב 1 (אביטן-ע'ב') מן הארץ"; ועוד הובהר בהחלטת החילוט כי ערבות זו נועדה הן להבטיח שכל אחד מהמפקחים יעמוד במשימת הפיקוח שנטל על עצמו, הן לשמש כבטוחה נוספת לכך שאביטן ימלא אחר תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני ויתייצב למשפטו (יחד עם הערבות העצמית שעליה חתם אביטן והפקדת מיליון ש"ח במזומן). לנוכח האמור, ובנסיבות המקרה, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לחלט את ערבותם של המפקחים כולם – גם אם לא שימשו כמפקחים באותה נקודת זמן שבה נמלט אביטן מן הארץ. קביעה זו אושרה בהחלטה בעררים, ואין מקום להתערבותנו; ומכל מקום לא מדובר בהלכה חדשה או בסוגיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות כללית, אלא ביישום הלכות קיימות על נסיבות העניין. כידוע, שאלת מידת אחריותם של המפקחים להפרת תנאי שחרור, וקביעת שיעורו של הסכום שיחולט מתוך ערבויותיהם, נתונות לשיקול דעת בית המשפט (בש"פ 7924/11 לוין נ' מדינת ישראל (27.6.2012)) – וזה הופעל בהתאם בנסיבות המקרה, בשים לב למהות האישומים נגד אביטן ולחומרת ההפרה של תנאי המעצר בפיקוח. זאת ועוד. אילו חפצו העותרים בהרחבת המותב שדן בעניינם בבית המשפט העליון, שומה היה עליהם לבקש לעשות כן מיד עם הגשת העררים; ושעה שטענה זו נטענת על ידם לראשונה רק במסגרת העתירות דנן, ולאחר שניתנה זה מכבר החלטתו של השופט אלרון בעררים, הרושם הוא שמדובר בניסיון פסול למקצה שיפורים ואין לשעות לו. 6. בשולי הדברים יצוין, כי "ככלל, משקיבל על עצמו אדם לערוב לתנאי שחרורו של פלוני, משמעות ערבותו כרוכה מיניה וביה בסיכון הטבוע בה שמא פלוני יפר את תנאי השחרור" (בש"פ 4687/07 לוינשטיין נ' מדינת ישראל (2.7.2007); וראו גם: בש"פ 8768/07 אלוג' נ' מדינת ישראל (20.5.2008)). בענייננו, בהינתן המסוכנות הגבוהה שנשקפה מאביטן הועמדו ערבויות המפקחים על סכומים ניכרים; דא עקא שהסיכון התממש, אביטן ברח מהארץ ונמלט מהדין, ועתה נדרשים העותרים לשאת בתוצאות. התוצאה היא שהעתירות נדחות. לא בלי התלבטות, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' באלול התשע"ט (‏9.9.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 19044580_G03.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1