אברהים ביומי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5873/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5873/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות המערער: אברהים ביומי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.5.09 בת"פ 4847-11-08 שניתן על-ידי סגן הנשיא שיף. תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשע"א (22.12.10) בשם המערער: עו"ד עז אלדין ג'בארין בשם המשיבה: אין התייצבות בשל שביתה בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.5.09 בת"פ 4847-11-08 (סגן הנשיא שיף), בגדרו הושתו על המערער ארבע שנות מאסר בפועל (שלוש שנים בגין הרשעתו בהליך דנא ושנה בגין עבירותיו בתיקים שצורפו לתיק זה, כפי שיפורט); שנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה בה הורשע בהליך זה או כל עבירה אחרת לפי סעיף 144 לחוק העונשין התשל"ז-1977, וכן שנה מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה בגינה הורשע בהליך זה או כל עבירת אלימות מסוג פשע; הפעלת עונש מאסר מותנה של 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער מהליך קודם, מתוכם 6 חודשים בחפיפה לעונש המאסר שהוטל בהליך זה ו-6 חודשים ירוצו במצטבר; בסך הכל הוטלו איפוא 54 חודשי מאסר, ובנוסף פיצוי כספי לישיבה "רוח צפונית" בעכו (להלן הישיבה) בסך של 20,000 ₪. פרשת התיק היא הצתת הישיבה והכנת בקבוקי תבערה לשם כך. רקע והליכים קודמים ב. המערער (יליד 1979), הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של יצור נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק; נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק; הצתה במטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור, עבירה לפי סעיף 448 (סיפא) (בטעות נכתב בהכרעת הדין סעיף 338) בצירוף סעיף 29 לחוק. לתיק זה צורפו תיקים שהיו תלויים ועומדים נגד המערער בבית משפט השלום בחיפה (ת"פ 1440/06, ת"פ 1802/07 ות"פ 1798/07) ולפיכך הורשע גם בעבירות הבאות: תקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק; החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק; התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה לאחר שביצע בו גניבה או פשע, עבירה לפי סעיף 407(ב) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק; וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 29(ב) לחוק. ג. לפי האמור בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, במועד לא ידוע סיכם המערער עם חברו (הנאשם 2) להצית את הישיבה הנזכרת. ביום 22.10.08 קיבלו המערער והנאשם 2 בנזין מחבר אחר (הנאשם 3) לצורך הכנת בקבוקי תבערה. השלושה סיכמו, כי יבצעו את פעולת ההצתה בלילה שבין ה- 25.10.08 ל- 26.10.08. ביום 25.10.08 החל המערער בייצור בקבוקי התבערה, ובשעת לפנות בוקר ביום 26.10.08 הגיע, בעודו רעול פנים וברשותו בקבוקי התבערה, מצית ומברג. המערער שבר את חלון משרד הישיבה והשליך פנימה את בקבוקי התבערה. מיד לאחר מכן נמלט המערער מהמקום בעזרת הנאשם 2, אשר המתין לו מבעוד מועד ברכב. כתוצאה, נגרמו נזקים למשרדי הישיבה ולציוד שהיה במקום. ד. בתסקיר המבחן תואר רקעו האישי והמשפחתי של המערער: הוריו נטשוהו בהיותו תינוק והוא גדל במשפחה אומנת עד שאותר על ידי סבתו, וזו גידלה אותו ואת אחותו. בתקופה זו התוודע המערער לאביו המכור לסמים קשים. בגיל 16 נידון המערער לשהייה במוסד סגור, בין היתר, בגין עבירות סמים, שם השלים 11 שנות לימוד ולמד ריצוף. לאחר שחרורו, המשיך המערער לנהל אורח חיים עברייני המלווה בסחר בסמים וצריכתם, ואף שהושתו עליו מספר עונשי מאסר, המשיך בדרך זו. לטענת המערער, מאז מאסרו האחרון (בשנת 2007) הפסיק לצרוך סמים, החל לעבוד, סיגל לעצמו אורח חיים דתי, ואף התחתן. נאמר, כי המערער מקבל אחריות על חלקו בעבירה הנוכחית, אותה הוא מסביר ברצונו להגיב לשריפת בתים ומסגד בעכו, שקדמו להצתה. התרשמות שירות המבחן היא שמדובר באדם חלש אופי, אשר אינו מודע לעומקם של הקשיים המלוים אותו, ומכאן קשייו להתחייב להליך שיקומי ארוך טווח. עולמו מתאפיין בהיעדר גבולות ומשמעת עצמית דבר שגרם לו, במידת מה, להרס עצמי. צוין, כי נוכח מעצרו לא ניתן לבדוק אם אכן הפסיק המערער לצרוך סמים. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בענייננו של המערער. ה. ביום 13.5.09 נגזר דינו של המערער. בית המשפט הדגיש את החומרה היתרה שייחס המחוקק להצתת נכס המשמש את הציבור. צוין, כי פגיעה במוסדות דת על רקע לאומני עלולה להצית תבערה לאומית שתגרום לנזקים בגוף וברכוש, ולכן על בתי המשפט להתייחס בחומרה למעשים מעין אלה. בית המשפט הצביע על כך, שפעולת המערער וחבריו ננקטה לאחר מחשבה ותוכננה לפרטים. עוד ציין בית המשפט, כי יש לשקול לחומרה את הנזק הרב שנגרם לישיבה ואת עברו הפלילי המכביד של המערער. הוזכר גם, כי לתיק זה צורפו תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים נגד המערער בעבירות אלימות ורכוש שהפכו זה מזמן למכת מדינה וגם בגינם יש עונשים משמעותיים. צוינו גם השיקולים לקולה בעניינו של המערער, וביניהם נסיבותיו האישיות הקשות, הודאתו במיוחס לו והחרטה והצער שהביע. הערעור ו. בערעור נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט משלא העניק את המשקל הראוי לכך שהנזק שנגרם כתוצאה ממעשי המערער הוא לרכוש בלבד, וממילא לא התכוון המערער לפגוע בחיי אדם, ולכן ביצע את המיוחס לו בשעות הלילה. עוד נטען, כי אף שהנאשם 2 והמערער הורשעו באותן עבירות, על הנאשם 2 הושת עונש מאסר של שנתיים וחצי בלבד, ומכוח עיקרון אחדות הענישה יש להקל בעונשו של המערער. נטען גם, כי בית המשפט קמא לא ייחס את המשקל הראוי להודאתו המיידית של המערער במיוחס לו ולנסיבותיו האישיות. המערער טען גם, כי אין צידוק לקביעת בית המשפט, לפיה מחצית מעונש המאסר המותנה שהופעל ירוצה במצטבר לעונש שהושת עליו בהליך זה ולא בחפיפה. כמו כן נטען, כי שגה בית המשפט קמא משהעניק משקל מכריע לשיקולי ההרתעה בענייננו של המערער, בפרט כאשר האחרון החל לשקם את חייו. לבסוף נטען, כי העונש שהושת על המערער חריג בחומרתו בהשוואה למקרים דומים ואף חמורים מזה של המערער. ז. בתסקיר מבחן עדכני מיום 21.9.10 נאמר, כי המערער מסווג כאסיר בטחוני ולכן אינו מטופל על-ידי השירות הסוציאלי בבית הכלא. עוד נאמר, כי המערער אינו משולב בתוכניות חינוך או תעסוקה, וכי לא נרשמו בעניינו בעיות משמעת. הדיון בפנינו ח. בדיון בפנינו חזר בא כוח המערער (עו"ד ג'בארין) על הטענה, לפיה בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, ולכך שחלפו כחמש שנים מיום הגשתם של כתבי האישום בתיקים שצורפו לתיק זה ועד למתן גזר הדין. עו"ד ג'בארין חזר וטען, כי לאחר מאסרו האחרון החל המערער בשיקום חייו ויש חשש שמגמה זו תיפגע בעקבות תיק זה. לבסוף טען עו"ד ג'בארין, כי נוכח נסיבותיו האישיות של המערער והודאתו המיידית במיוחס לו, לא היה מקום להורות על הפעלת מחצית מעונש המאסר המותנה במצטבר לעונש שהושת עליו בהליך זה. הכרעה ט. לאחר העיון אין בידינו להתערב בהכרעתו של בית המשפט קמא. ראשית, סוג העבירה מחייב הרתעה וגמול; הצתה מתוכננת של מוסד אך בשל היותו מוסד יהודי ראויה לענישה הולמת. על נקמות הדדיות לאומניות בעקבות מהומות, יהיו אשר יהיו, אין בית משפט יכול לעבור לסדר היום, והצתה היא פעולה שראשיתה ידוע ואחריתה מי ישורנה, כפי שנכתב לא פעם; הצתה באמצעות בקבוק תבערה, גם באישון לילה, עלולה לגרום להתלקחות רחבה ואף לפגיעה באדם, והדברים אינם טעונים רוב מלים. די אם אביא את דברי השופטת (כתארה אז) ביניש בע"פ 8469/91 אסקין נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שהביא בית המשפט קמא: "במציאות הישראלית יש בביצוע עבירות על רקע אידיאולוגי המביאות להעמקת האיבה בין קבוצות שונות של האוכלוסיה משום ערעור על סדרי המשטר הדמוקרטי; כך כאשר מדובר במעשים המכוונים לפגוע ברגשות האוכלוסיה המוסלמית וכך גם כאשר המעשים מכוונים כנגד קבוצה אידיאולוגית אחרת, שיש לעבריין יריבות עימה". י. דברים מעין אלה יש איפוא לעקור מן השורש, כפי שמבין כל בר דעת, והענישה היא תרומתו של בית המשפט לכך. לאלה נוספו עברו הפלילי המכביד של המערער, והתיקים שצירף בעבירות אלימות ורכוש כפי שפורט. על כן נסיבות חייו הקשות באמת של המערער, הודייתו והבעת החרטה שלו אמנם אין להקל ראש בהן, ויש לראותן כמבטאות תקוה, אך אין הן יכולות לכפר על חומרת המעשים בהצטברותם, במובן של הקלה בעונש. צבירת מחצית המאסר המותנה אין בה כל דופי, ואדרבה, ישבה משום "הנחה" למי שקופת שרצים תלויה לו מאחוריו. י"א. עם זאת, בטרם חתימה אציין שבהודעת הערעור ובתסקיר העדכני, כאמור, נמסר כי המערער מסווג כאסיר בטחוני, ועל כן אינו זוכה לשיקום. לדעתנו יש קושי בכך. לא אחת העיר בית משפט זה על נושא השיקום לגבי אסירים בטחוניים במקרים המתאימים; ע"פ 7515/08 מדינת ישראל נ' עכרמה גורין ואח'; ע"פ 4102/08 נאדה דירבאס נ' מדינת ישראל; ע"פ 1456/07 פלוני נ' מדינת ישראל; ע"פ 10118/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). כאן עסקינן באזרח ישראלי, בעל רקע פלילי ביסודו ורקע אישי לא פשוט, ועל כן יש לטעמנו מקום לשוב ולשקול באשר לסיווגו כאסיר בטחוני או למצער לתהליך טיפולי לגביו, בלי שניטע מסמרות. הדגש בעניינו הוא בעיקר באשר להליך שיקומי. פסק דין זה יועבר לעיון שירות בתי הסוהר, ובידי המערער וסניגורו לפנות בעניין זה. כאמור, איננו נוטעים מסמרות, והמשך הטיפול בכך – אם יהא בו צורך – יוכל להיעשות על-ידי עתירת אסיר. בנתון לאמור איננו נעתרים לערעור. ניתן היום כ"א בטבת תשע"א (28.12.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09058730_T05.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il