נאדה דירבאס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4102/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4102/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערערת: נאדה דירבאס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק פח 8030/07 שניתן ביום 18.3.08 על-ידי השופטים צבי סגל (סגן נשיא), משה דרורי, ויורם נועם תאריך הישיבה: כ"ט בחשון תשס"ט (27.11.08) בשם המערערת: עו"ד לאה צמל בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד שאול כהן גב' אדוה פרויד פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערערת בבית המשפט המחוזי בירושלים (מפי סגן הנשיא סגל והשופטים דרורי ונועם) בתפ"ח 8030/07 ביום י"א באדר ב' תשס"ח (18.3.08), והוא שש שנות מאסר בפועל מיום מעצרה (8.5.07) ושנתיים מאסר על תנאי לשלוש שנים על כל עבירה מסוג פשע. זאת - לאחר שהמערערת הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן, בגדרי הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ומגע עם סוכן חוץ. ב. על פי כתב האישום המתוקן מיום 11.12.07 בו הודתה המערערת, פגשה - במסגרת ריצוי עונש מאסר של שנה בעבירת ניסיון פציעה בנשק קר וקשירת קשר לפשע (שעוד נזכיר להלן) - אסירה בעבירות בטחוניות ושמה סלטי. זו סיפרה למערערת על קשריה עם מהדי אבו ע'זאלה מארגון הטרור "גדודי חללי אל-אקצא", המבוקש על-ידי כוחות הביטחון של ישראל בשל פיגועים חמורים. המערערת וסלטי קשרו, כי לאחר שחרור המערערת מכלאה תיצור קשר עם המבוקש ותסייע בפעילותו, והיא העבירה לו, באמצעות מבקרים בכלא, איגרת ואת מספר הטלפון הסלולרי של אביה. מששוחררה מהכלא התקשר אליה המבוקש והיא מסרה לו מספר טלפון סלולרי חדש שרכשה, ושוחחה עמו מספר פעמים בשבועיים הבאים. היא נעצרה ב-8.5.07. ג. על פי הסדר הטיעון, היו טיעוני העונש חופשיים. הוגש תסקיר שירות המבחן למבוגרים. בטרם נידרש לעיקר תוכנו, נביא כלשונו את פתיח התסקיר, המבוסס על פגישה עם קצין המבחן באגף העצורים הבטחוניים בבית סוהר השרון. נאמר כלהלן (אנו מביאים קטע זה בציטוט, בשל עניינו המערכתי): "פגישה שהתקיימה בתנאי קור עזים. נדא הובאה אזוקה ועמדה לאורך זמן הפגישה כשעה וחצי. זאת משום שהכסא היה מלוכלך. הפגישה התקיימה בשני תאים, דמויי כלובים מברזל, של מטר מרובע כל אחד, עם חלון גבוה וסגור שאינו מאפשר ראות טובה בין הצדדים, גם השמיעה לא היתה טובה. נדא עמדה מכונסת בתוך האזיקים ובתנאים אלה התקיימה הפגישה. לא ניתן היה להתעלם מהעובדה שנדא חזרה למקום זה שלושה שבועות לאחר שחרורה ממנו. בתנאים המתוארים לא יכלנו להתעלם גם מהחוויה שתנאים אלו לא היו הולמים". ד. נידרש כאן לדברים אלה, שגרמו לנו עצב ודאגה רבה, ונתַנו לכך ביטוי בדברים באולם המשפט. גם עצור ועצורה, בעבירות באשר יהיו, נבראו בצלם אנוש, ואין רשות לאיש לשכוח זאת. אנו מאמינים כי קצין המבחן תיעד את אשר ראו עיניו, והדבר טעון בדיקה על-ידי נציב שירות בתי הסוהר, כדי לודא שהמצב ישופר. העתק פסק דיננו זה, לעניין זה ועוד (ראו להלן), יועבר לנציב שירות בתי הסוהר. ה. נשוב לתסקיר לגופו. נאמר בו בתמצית, כי המערערת, שהיתה כבת 19, בעת המעשה, גרושה ללא ילדים, שהתה מגיל 8 במשפחה אומנת נוכח חשד לאלימות קשה של האב כלפי האם והבנות ואף בשפל מזה. האם נפטרה כעבור זמן לא רב. המערערת היתה בהוסטל לנערות במצוקה עד גיל 15, ואז חזרה לבית אביה. בגיל 17 נישאה לבן דוד של אביה, ותוך 9 חודשים - שבהם ראתה את בעלה רק פעמים ספורות - הרתה והפילה מספר פעמים, ונמסר על פגיעה מינית בתוך המשפחה, אך לא האמינו לה. היא הסתבכה בעבירה של ניסיון פציעת חייל וקשירת קשר לפשע, נעצרה ונדונה ובעלה גירשה. לטענתה בפני קצינת מבחן לנוער לא היו לה מניעים אידיאולוגיים בעבירתה. עם שחרורה ממאסר עמדה להימצא בפיקוח שירות המבחן לנוער לפי גזר הדין בעבירה הקודמת, אך נעצרה בעבירה הנוכחית. לשירות המבחן הסבירה כי העבירה הנוכחית באה על רקע בדידותה ודחיה על-ידי משפחתה, ביחוד אביה. נאמר גם כי אין היא זוכה כמעט לתמיכה ולביקורי משפחה (האב אמנם כפר בחלק מן הדברים שייחסה לו). התרשמות השירות היתה כי המערערת משוועת לחום, אהבה ותמיכה ומכאן המניע להסתבכותה, ואמנם מאסר נוסף עשוי לצמצם את הסיכון לניצולה, אך קורת גג מגינה תעזור לטווח הארוך. השירות שקל להציע 8 חודשי מאסר בפועל תקופת המעצר ומבחן, אך בהיעדר מסגרת משפחתית או חברתית לקליטתה, לא ראה מקום להמלצה. נאמר כי תופנה תשומת לב אנשי בית הסוהר לצורך בניית תכנית שיקום הולמת. ו. בגזר הדין מיום 18.3.08 צוין התיק הקודם שבו נדונה המערערת על ניסיון פציעה בנשק קר וקשירת קשר לפשע, ועניינם הכוונה לדקור נער יהודי באמצעות סכין בעל להב באורך 18 ס"מ, שקיבלה ממפעילה; תכנית זו סוכלה. המערערת הביעה בפני בית המשפט הפעם צער וחרטה על מעשיה והתייפחה. בית המשפט קבע, כי המדובר בעבירות חמורות, של קשר בעל פוטנציאל קטלני, אשר נותק רק נוכח פעילות מטעם כוחות הביטחון וסוכלה תכליתו השטנית. אכן, רקעה של המערערת קשה, אמר בית המשפט, אך אין ליתן לגיטימציה לפורקן תסכולים על חשבון שלום הציבור; אין מקום לאמפטיה למי שהלכה בדרך עבירה חרף הזדמנות הפז לשוב לדרך הישר לאחר התיק הקודם; שלום הציבור מניס כל נסיבה אישית. בית המשפט הביע חשדו כי שיקולים אידיאולוגיים עמדו ביסוד בחירותיה של המערערת, ונוכח איומי הטרור יש ליתן בכורה להרתעה ולמניעה, אף כי הובעה תקוה לשיקום המערערת בהמשך. על כן נגזר הדין כאמור. ז. בכתב הערעור ובפנינו נטען מטעם המערערת, כי בעת ביצוע העבירות הקודמות היתה המערערת קטינה; היא לא השתייכה לכל ארגון ומניעיה היו אישיים-רומנטיים; העדר חום אנושי בחייה ואבדן דרך היו המניע להסתבכותה; ושירות המבחן נטה להסתפק בתקופת המעצר של שמונה חודשים. כל הפסיקה בכגון דא, כך נטען, כוללת מאסרים בסדר גודל נמוך בהרבה. עוד נאמר, כי אין למערערת תכנית שיקומית, כאסירה בטחונית, ואין לה מקום ללכת אליו אלא לבית אביה; ועוד, הקשר שבו מדובר לא הבשיל מעבר לדיבורים בעלמא. עיינו גם באסופת פסקי הדין שהגישה עו"ד צמל, לרבות עניין פ"ח 1229/04 מדינת ישראל נ' פחימה (לא פורסם) שבו הושתו שלוש שנות מאסר בפועל בעקבות התלוות לפעילי טרור חמושים לאחר כניסה ללא היתר לג'נין, וכן סיוע להם על-ידי תרגום בחומר סודי ועוד. בפ"ח 3008/08 מדינת ישראל נ' ג'ריסה (לא פורסם) הורשע הנאשם במגע עם סוכנים איראניים ונדון ל-34 חודשי מאסר; בפ"ח 3031/00 מדינת ישראל נ' עקל (לא פורסם) נדון מי שהתגייס לחזבאללה והעביר מידע, לשנה וחצי של מאסר בפועל. הובאו עוד מקרים של מאסרים בני 2 ו-2.5 שנים; 42 חודש, ארבע שנים וכדומה. ח. לקראת הדיון עיינו בתסקיר מעדכן של שירות המבחן למבוגרים. נאמר כי האב אינו מקיים קשר עם בתו ואין תמיכה משפחתית בה. היא מצויה בכלא דמון, וכאסירה בטחונית אינה נדרשת להשתלב בעבודה ואין היא מקבלת טיפול; אין מסגרת שתקלוט אותה בשחרורה. גם בפנינו נדרשה נציגת שירות המבחן להיעדר טיפול, ונמסר כי בכל מקרה, תהא תוצאת הערעור כאשר תהא, יפנה השירות לגורם טיפולי. ט. מטעם המדינה נטען, כי הנושא המרכזי בנידון דידן הוא הרתעה ומניעה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, וזאת שכן ארגוני הטרור מנצלים אנשים כמו המערערת; היא קיבלה כבר הזדמנות אישית ולא השתמשה בה, ואין ללכת לקראתה יותר. י. בטרם נכריע בערעור, נפנה תשומת הלב - שוב - לנקודה נוספת, והיא היעדר טיפול שיקומי - לגמרי או כמעט - לאסירים בטחוניים בבתי הסוהר. במספר פסקי דין הערנו בעניין זה. בע"פ 6248/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) היה מדובר במי שביצע עבירה בהיותו קטין וערעורו נדון בהיותו כבן עשרים, כמו זה של המערערת, אף שהיא ביצעה את עבירתה זמן קצר לאחר הבגירות. שם היה מדובר באזרח ישראל, ובענייננו - בתושבת ישראל. ציינו כלהלן: "נרשה לעצמנו לשאול האם המדיניות של אי מתן טיפול סוציאלי לעבריינים בעבירות בטחון (למעט חריגים) נשקלת מחדש, היש הבחנה בין אזרחי ישראל ותושביה לבין מי שאינם כאלה, היש הבחנה בין המעוניינים בטיפול למי שאינם מעוניינים, בין גילאים שונים וכדומה. הרי איננו מעוניינים כי המערער ושכמותו ייצאו מן הכלא עמוסים ביתר תחושות עוינות ובפוטנציאל עברייני מאשר נכנסו אליו, ובמקרים מסוימים, אם לא בכולם, עשוי הטיפול לסייע. אם המדובר בשאלה תקציבית, הרי המערער הוא אזרח ישראלי, שאם אזרח אחר זוכה לטיפול, ראוי הדבר אף לגביו, עם כל הסלידה ממעשיו; ומכל מקום, השאלה לגבי המדיניות היא אם 'הצר שווה בנזק המלך', ואם היעדר הטיפול אין שכרו יוצא בהפסדו, באשר לאדם המשתחרר מן הכלא לאחר שטבל שנים בחברה לאומנית". בהזדמנות אחרת (ע"פ 10118/06 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ציינו: "(א) ואולם, אנו מוצאים לנכון להידרש, ובהדגשה, לנושא הטיפול והשיקום, הכרוך בתנאי הכליאה של המערערים. ראשית, שני המערערים שוהים עתה בבית סוהר דמון, שכפי שאנו מבינים עיקרו כלא בטחוני. בתסקיר המעדכן של שירות המבחן לנוער לגבי מערער 1 תוארו קשיי ביקור, ובעיקר נמסר מידע מבית הסוהר עצמו שלפיו 'אין האסירים הביטחוניים בכלא משולבים בתעסוקות כלשהן, ואין אפשרות לשלב אסירים קטינים בכלא בכיתות לימוד'. כך גם באשר למערער 2, המתואר כ'חסר מעש ללא השתתפות בפעילויות כלשהן'. כן הועלו על ידי המשפחה קשיי ביקור. נושאים אלה על פניהם, אמנם, אולי מתאימים ככלל לעתירות אסיר ולא להליך הפלילי, אך בשל חשיבותם העקרונית ראינו מקום להתייחס אליהם. בע"פ 6639/05 אחמד אבו אלעיש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), שעסק בבגירים צעירים כבני 18, אסירים ביטחוניים, צוין כי המערערים דשם 'אינם מצויים בקשר טיפולי עם השירות הסוציאלי בכלאם בהיותם אסירים ביטחוניים'; ונאמר על ידי בית משפט זה, כי 'יש מקום שאנשים צעירים כל כך הבאים מרקע של מצוקה, אף לאחר שעברו עבירות חמורות, יזכו לטיפול סוציאלי. נבקש כי הנושא ייבדק כראוי על ידי התביעה ושלטונות בתי הסוהר". (ב) מהיעדר מנגנון למעקב אחר נושאים כאלה, איננו יודעים מה עלה בגורל הבקשה והבדיקה באותו עניין. בנידון דידן, המדובר בקטינים, והמידע הוא דומה אף חמור יותר; בידי נציגי המדינה לא היה להשכילנו בנושא זה. היעדר טיפול סוציאלי והיעדר הסדרי לימוד, כפי שמוסר שירות המבחן לנוער כמידע מבית הסוהר, לדעתנו טעון חשיבה ויפה שעה אחת קודם. חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול תשל"א-1971 מדבר בקטינים בכלל – יהיו עבירותיהם אשר יהיו – ומדגיש את הנושא הטיפולי. שירות המבחן לנוער נדרש לעניינם של הקטינים, אסירים ביטחוניים; השאלה העולה היא מדוע אין בשירות בתי הסוהר הסדרים מתחייבים בתחום הסוציאלי והחינוכי, ברוח החוק הנזכר. הדעת נותנת כי איש אינו מעוניין שהקטינים (או צעירים מאוד אחרים) הבאים בשערי בית הסוהר ובצקלונם עבירות בתחום הטרור, יזכו לשדרוג בעבריינות, ובית הסוהר יהפוך להם לאוניברסיטה למדעי הטרור, על פי החברה הטרוריסטית בה ישהו, בלא שמנגד ישנו מאמץ, גם אם סיכוייו מעורפלים, לטיפול, לתעסוקה, לחינוך. האינטרס אינו של הקטינים או הצעירים בלבד, ואין זה הופך את בית הסוהר, יהא הטוב שבהם ולא כל שכן מתקן כמו "דמון", לבית הבראה; הדבר הוא אינטרס הציבור, כדי למצות את הסיכוי – גם אם אינו מזהיר בכל המקרים – שהעבירות היו מעידות נעורים, וניתן להביא את האנשים לתפקוד נורמטיבי ומועיל. יש בכך גם תרומה לשויוניות ברוח חוק הנוער (שפיטה וענישה ודרכי טיפול) כלפי עבריינים אחרים, מן התחום הפלילי ה'רגיל'. התרשמנו כי גם שירות המבחן לנוער מייחל לכך. (3) אין בידינו במקומנו שלנו להיות מקיימי המעקב אחר ההתייחסות לדברים אלה. בקשתנו היא איפוא כי העתק פסק דין זה, וכן פסק הדין בע"פ 6639/05 הנזכר, יועברו ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה אישית, כך שיוכלו להידרש אליהם ולהטיל על גורמים שבכפיפות אליהם, בייעוץ המשפטי ובפרקליטות, לבדוק את הטעון בדיקה. לדידנו קטין (או בגיר צעיר מאוד) שהוא אסיר ביטחוני, ראוי שיהיו לגביו מסגרות מתאימות ברוח האמור מעלה, וזאת מבלי לגרוע מהענישה גופה, כן ראוי שייבדקו הסדרי הביקור והתקשורת עם המשפחה, שלגבי קטינים משמעותם חשובה ביתר שאת". בהזדמנות נוספת (ע"פ 1456/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) שבנו ונדרשנו לכך, בקשר לקטינים. י"א. איננו יודעים עד כמה הערותינו זוכות לאוזן קשבת, ואנו מקוים שכן. לדעתנו הגיעה העת לכך. מכל מקום פסק דין זה יובא בפני היועץ המשפטי לממשלה ונציב שירות בתי הסוהר. י"ב. ועתה להכרעה בערעור עצמו. לא בלי התלבטות מסוימת, אך בקו הפסיקה הקודמת בכגון דא, ומתוך התחשבות בגילה הצעיר של המערערת ובקשיי חייה שגם העתיד בהם אינו נראה פשוט, החלטנו להקל במידה מסוימת בעונשה. רחוקים אנו מהקל ראש בחומרת עבירותיה של המערערת, שחזרה לסורה עוד בהיותה בבית הסוהר עצמו. איננו בוחנים כליות ולב לידע אל נכון אם מניעים אידיאולוגיים היו על לוח ליבה, או שמא תסכולים אישיים ותקוות להישג אישי ולהוקרה וקרבה. ידענו אך, כי אילולא סוכלה מזימת המערערת על-ידי כוחות הביטחון, הראויים לשבח, הסכנה שבחיבורה עם המחבל המבוקש מי ישורנה. מבחינה זו צדק בית המשפט קמא בהעמידו בראש את שיקולי ההרתעה והמניעה. גם שירות המבחן, הגם ששקל המלצה מקלה של הסתפקות במעצר בן שמונה חודשים, לא עשה כן. אך החלטנו בשקלול, לרבות נסיבותיה הקשות וגילה הצעיר של המערערת (20) והעובדה שלא מולאו כוונותיה, כי תקופת המאסר צריכה להיות משמעותית אך חמורה פחות מאשר הוטל. באנו לכלל מסקנה כי יש להעמיד את עונשה של המערערת על ארבע שנות מאסר בפועל, שיימנו מיום המעצר 8.5.07. המאסר על תנאי - שנתיים על כל עבירת פשע למשך שלוש שנים - יוותר בעינו. י"ג. נחתום בהמלצה, כי נוכח כל האמור באשר לשיקום, תיבחן האפשרות להכין למערערת תכנית שיקום, כדי שחייה בעתיד, לאחר שתרצה את עונשה כראוי, לא ידמו לחייה בעבר וכדי שלא תידרדר עוד. י"ד. בנתון לכך, מתקבל הערעור על פי האמור. ניתן היום, ד' בכסלו תשס"ט (1.12.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08041020_T02.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il