פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 5402/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5402/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט י' עמית
המערער:
מוסא אבו חדיר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.6.12 בת"פ 42201-08-11 שניתן על ידי כבוד השופט הבכיר א' כהן
תאריך הישיבה:
כ"ד בשבט התשע"ג
(4.2.2013)
בשם המערער:
עו"ד מופיד חאג'
בשם המשיבה:
עו"ד ג'ויה שפירא
בשם שירות המבחן:
גב' שלומית נחליאל
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 42201-08-11, כבוד השופט הבכיר א' כהן) מיום 3.6.2012.
2. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה על פי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וחבלה במזיד, עבירה על פי סעיף 413ה לחוק העונשין. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 8.8.2011 בשעות הלילה, יידה המבקש עם אחרים אבנים לעבר הרכבת הקלה בירושלים, כאשר כל אחד יידה אבן אחת. האבן שהשליך המערער פגעה בדופן הימנית של הרכבת.
3. מכאן, פנה בית המשפט לגזירת הדין. במסגרת זאת, עמד מול בית המשפט תסקיר של שירות המבחן, ממנו עולה כי עצם ההליך המשפטי נגד המערער היווה עבורו גורם מרתיע, אף שהוא מתקשה להפנים את השלכות מעשיו. על בסיס זה המליץ שירות המבחן על עונש של עבודות לתועלת הציבור. בית המשפט עמד על כך שמדובר באירוע ראשון מסוגו, ולכן אין תקדימים רלבנטיים לעניין רף הענישה. בתוך כך, קבע בית המשפט כי יש להחמיר עם המערער משיקולי הרתעת הרבים. עוד נתן בית המשפט את דעתו לסיכון הנובע מהשלכת אבנים על כלי רכב. בנוסף, נתן בית המשפט משקל להרשעה קודמת של המערער בעבירה של החזקת סכין. משכך, ובהתחשב בתסקיר המבחן בעניינו, גזר בית המשפט על המערער 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.
4. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו טוען המערער ארבע טענות מרכזיות. ראשית, טוען הוא כי חרף חומרת העבירה, יש להתחשב בכך שהרכבת באותה העת הייתה בתקופת הרצה ולא היו בה כל נוסעים, וממילא, לא נגרם לה כל נזק. שנית, טוען המערער כי יש לתת משקל לעיקרון האחידות בענישה, ולכך שעל שני שותפיו למעשים נגזרו עונשים של 45 ימי מאסר בלבד. שלישית טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן די משקל להמלצת שירות המבחן בעניינו, וכי היה מקום לתת עדיפות לשיקולי השיקום על שיקולי ההרתעה. רביעית, טוען המערער כי לא ניתן משקל בגזר דינו לעובדה כי הוא הודה בעבירות שיוחסו לו וחסך את זמנו של בית המשפט.
5. במענה, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת זאת, טענה המשיבה בדיון לפנינו כי אין מקום להקל בעונשו של המערער, וכי אף שבפועל האבן לא יצרה כל סיכון לרכבת, הרי שזריקת אבנים מסוג זה יכולה להוביל לתוצאות חמורות ביותר, לרבות סיכון חיי אדם. עוד טענה המשיבה כי אין מקום להתחשב בעונשים הקלים שהוטלו על הנאשמים הנוספים שזרקו אבנים על הרכבת, שכן הם היו קטינים באותה העת וללא עבר פלילי.
6. לאחר שעניינו בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ושמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להתקבל.
7. בפתח הדברים יודגש כי גם לגישתנו, כמו לגישת בית המשפט המחוזי, השלכת אבנים לעבר הרכבת הקלה היא עבירה חמורה, שעלולה ליצור סיכון ממשי לחיי אדם, לצד פגיעה ברכוש ושיבוש אורח החיים התקין של תושבי העיר ירושלים.
8. יחד עם זאת, מצאנו כי המקרה הנוכחי הוא מאותם המקרים החריגים בהם מוצדקת התערבותה של ערכאת הערעור בחומרת העונש שנגזר על המערער (וראו, לעניין התערבותה של ערכאת הערעור ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). זאת, שכן הפער הקיצוני שבין העונש שנגזר על המערער לבין העונש שנגזר על שותפיו למעשה אינו עולה בקנה אחד עם עקרון האחידות בענישה. אמנם, שותפיו של המערער היו קטינים בעת המעשה, בעוד שהוא היה בגיר, אך נדמה כי יש לתת להבדל זה ביניהם משקל מוגבל בלבד. ההבדל של החודשים הספורים לכאן או לכאן בגילם אינו יוצר הבדל של ממש במידת הבנתם את חומרת המעשים או באפשרות שיקומם.
9. יתר על כן, במקרה שבפנינו נראה שאף שיקולי השיקום תומכים בהקלה בעונשו של המערער, וזאת נוכח העיקרון כי יש לתת משקל מוגבר לשיקולי השיקום אף מקום בו עסקינן בבגירים שזה עתה חצו את סף הבגירות (וראו לעניין זה ע"פ 7515/08 מדינת ישראל נ' גורין (5.1.2009); ע"פ 8480/12 בלצאו נ' מדינת ישראל (23.1.2013)). העיון בתסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער, ובתסקיר המשלים שהוגש לקראת הדיון בפנינו, מעלה כי הוא מגלה חרטה כנה וכי ההליך המשפטי בעניינו עד כה השפיע עליו באופן ממשי.
10. משכך, מצאנו לנכון במקרה זה לתת את הבכורה לשיקולי האחידות בענישה ושיקולי השיקום. זאת, תוך התחשבות בחומרתם שאינה מוטלת בספק של המעשים בהם הורשע המערער. על כן, אנו מעמידים את עונש המאסר של המערער על 12 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.
11. המערער יתייצב ביום 17.3.2013 בשעה 9:00 בימ"ר ניצן, לתחילת ריצוי עונשו.
ניתן היום, ח' באדר התשע"ג (18.2.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12054020_H02.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il