יאיר לוי נ. מדינת ישראל

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 49364-10-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: יאיר לוי נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. לימור לוי 3. מחסן לתושב בע"מ 4. לוי יאיר מוסך הגבעה (1998) בע"מ 5. לוי מוסך הגבעה בע"מ 6. ר. מתף ניהול בע"מ ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סג"נ א' יקואל) בת"א 43323-05-23 מיום 29.9.2025 בשם המערערים: עו"ד ארז צברי פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא א' יקואל) בת"א 43323-05-23 מיום 29.9.2025 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך בתביעה שהגישה המשיבה 1 (להלן: המדינה) לחייב את המערער והמשיבים 6-2 בדמי שימוש. בתמצית יתואר כי לטענת המדינה, המערער והמשיבים 6-2 מחזיקים במקרקעין בבעלות המדינה ועושים בהם שימוש ללא אישור המדינה וללא תשלום, תוך הפקת רווחים על חשבון הציבור. ברקע הדברים, המדינה הגישה גם תביעה לפינוי ולסילוק יד (ת"א 43384-04-19) כנגד המערער בלבד, שבמסגרתה ניתן צו המחייב את המערער לפנות את המקרקעין וההליך נסגר. 2. ביום 17.9.2025 התקיים דיון בהליך, שבמסגרתו התנהל תחילה דיון מחוץ לפרוטוקול בהסכמת הצדדים ולאחר מכן התנהל דיון לפרוטוקול. במהלך הדיון בא-כוח המערער העלה טענות ביחס לצו הפינוי, תוך שביקש לכלול את סוגיית הפינוי בהסכמות שיגובשו בין הצדדים. במסגרת זאת, בא-כוח המערער טען כי צו הפינוי הוצא כנגד המערער בלבד, אשר כבר פינה את המקרקעין, ומי שעדיין מחזיק במקרקעין כיום זו המשיבה 4, חברה שהמערער הוא הבעלים שלה, ולא המערער עצמו. המותב הדגיש מספר פעמים לאורך הדיון כי סוגיית הפינוי אינה עומדת במוקד ההליך דנן, שעניינו בתשלום דמי השימוש, והמליץ למערער להגיע להסדר פשרה לעניין זה בלבד. בהמשך לכך, כאשר בא-כוח המערער הדגיש כי "לא יצליחו להוציא אותם משם [מהמקרקעין – י"ע]", המותב העיר כי מדובר ב"שיח עברייני", והביע מורת רוחו מדברי בא-כוח המערער. לאחר מכן פנה המותב למדינה והביע מורת רוח מכך שהיא לא פועלת לתיקון צו הפינוי כך שיעמוד כנגד המשיבה 4, ובכלל זאת התבטא כי "מה זה המשיכת רגליים הזו מטעם המדינה? [...] קודם כל תפעלו בכל המקומות הריאליים לפנות את כל קשריו של הנתבע מהמקום אתמול. אתמול". 3. למחרת הדיון המערער הגיש בקשה לפסילת המותב. נטען כי המותב מנע מהמערער להעלאת את טענותיו בעניין פינוי המקרקעין, אך בהמשך המותב התייחס בעצמו לסוגיית הפינוי תוך שהאיץ במשיבה לפעול לפינוי מיידי. לטענתו, מצב זה מייצר חשש ממשי למשוא פנים, מכיוון שניכר כי דעתו של המותב כבר ננעלה נגד המערער עוד לפני שההליך נדון לגופו. 4. ביום 29.9.2025 המותב דחה את הבקשה, תוך שקבע כי הערותיו של בית המשפט בדיון, שעליהן נסמכה הבקשה, נבעו מסירובו לאפשר לבא-כוח המערער להכניס את סוגיית הפינוי כרכיב במשא ומתן בין הצדדים, במסגרת תביעה בעניין דמי שימוש. זאת, שכן סוגיית הפינוי הוכרעה בהליך נפרד ואינה עומדת במוקד ההליך מושא הערעור. המותב הבהיר כי הערותיו לא התייחסו לגופו של ההליך דנן; כי מורת רוחו כוונה כלפי שני הצדדים; וכי הוא הדגיש בדיון שדעתו עשויה להשתנות בהמשך, כך שדעתו ביחס להליך מושא הערעור לא ננעלה. עוד צוין כי המבקש קיבל סיוע מבית המשפט בדמות אישור לתיקון כתב הגנה ללא פסיקת הוצאות. 5. מכאן הערעור שבפניי, שבו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות. המערער שב ומדגיש את התבטאויות המותב בדיון הנזכר אשר לשיטתו מקימות עילה לפסילתו. לטענת המערער, הסתירה בין הצהרת בית המשפט שהוא לא עוסק בסוגיית הפינוי לבין התערבותו לטובת המדינה בעניין זה יוצרת חשש ממשי שדעתו ננעלה, ובהחלטת הפסלות לא ניתנה התייחסות מהותית לטענה זו. לשיטת המערער, גם אם בית המשפט פעל מתוך רצון לקדם פשרה בין הצדדים, בפועל הוא לא בחן ברצינות את דברי המערער בדבר הצורך לקיים הליך גישור כולל. עוד טוען המערער שכאשר אחד הצדדים הוא רשות ציבורית יש לתת "משנה תוקף" לעיקרון מראית פני הצדק ולהסתפק בקיומו של חשש סביר למשוא פנים. 6. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתו למסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הינו התקיימותן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות אלו מתקיימות בענייננו. כלל טענות המערער מופנות כנגד התבטאויות המותב בדיון. עם זאת, כפי שנפסק בעבר, הבעת ביקורת של מותב על בעלי דין אינה מקימה עילת פסלות אוטומטית, ויש לבחון כל מקרה לגופו תוך בחינה האם ההתבטאויות מעידות על נעילת דעתו של המותב בנוגע לשאלות הטעונות הכרעה (עפ"ס 45090-04-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (30.7.2025); עפ"ס 42977-02-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (2.7.2025); עפ"ס 70523-02-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (28.5.2025)). בענייננו, איני סבור כי הביקורת שהביע המותב על דברי בא-כוח המערער ועל התנהלות המדינה בקשר לסוגיית הפינוי מקימה עילת פסלות. כפי שהמותב הדגיש בהחלטתו, סוגיית הפינוי אינה טעונה הכרעה במסגרת ההליך מושא הערעור, המתמקד בתשלום דמי השימוש, ומכאן שאמירותיו בעניין זה אינן מעידות על כך שדעתו ננעלה ביחס להליך דנן. אף מקובלת עליי הבהרת המותב לפיה מורת הרוח שהביע כלפי התנהלות הצדדים "אינה קשורה כלשהו להליך עצמו, לנתבע ולטענות הצדדים שמלפניי". עוד יודגש כי המותב הבהיר במהלך הדיון כי הוא "מאוד נזהר [...] אם משתמעת עמדה [...] לחובת הקליינט שלו [המערער – י"ע]" וכי הוא "מבהיר שהיא יכולה להשתנות בפסק דין". לפיכך, לא מצאתי ממש בטענות המערער לעניין זה. למעלה מן הצורך אף אזכיר כי מעורבות בית המשפט בהליך בדרך של שאלת שאלות, הצעת הצעות והצבעה על חולשות בעמדתו של בעל דין אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (עפ"ס 26915-03-25 פלונית נ' אלמונית, פסקה 4 (16.4.2025); והשוו: עפ"ס 57860-10-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 (21.12.2025)). 7. עוד יובהר כי אין ממש בטענת המערער שלפיה כאשר צד להליך הוא רשות ציבורית יש להסתפק בקיומו של חשש סביר למשוא פנים, משעה שסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט קובע בבירור כי נדרש "חשש ממשי למשוא פנים", ללא קשר לזהות הצדדים. 8. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות בסך 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, ב' אדר תשפ"ו (19 פברואר 2026). יצחק עמית נשיא