פלוני נ. הרשות הפלסטינית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4793/24 ע"א 5189/24 ע"א 5195/24 ע"א 5265/24 ע"א 29169-11-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער בע"א 4793/24: המערער בע"א 5189/24: המערער בע"א 5195/24: המערער בע"א 5265/24: המערער בע"א 29169-11-24: פלוני פלוני פלוני פלוני פלוני נגד המשיבה: הרשות הפלסטינית ערעורים על פסקי דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' אילני) בת"א 34517-06-17 מיום 1.5.2024; בת"א 62187-09-19 מיום 1.5.2024; בת"א 35424-06-17 מיום 1.5.2024; בת"א 32308-06-17 מיום 1.5.2024; בת"א 26490-06-17 מיום 24.7.2024 תאריך הישיבה: א' סיון תשפ"ו (17.05.2026) בשם המערערים: עו"ד ברק קדם; עו"ד אריאל חיומי בשם המשיבה: עו"ד נגה מושקוביץ-בן שבת פסק-דין הנשיא יצחק עמית: האם חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ד-2024 (להלן: חוק פיצויים לדוגמה או החוק) חל בנסיבות שבהן אדם שנחשד כסייען של מדינת ישראל נכלא ועונה על ידי הרשות הפלסטינית? ומה גובה הפיצויים העונשיים שיש לפסוק במקרים אלו? אלה השאלות המתעוררות בערעורים המאוחדים שלפנינו. הרקע הדרוש לענייננו 1. לפנינו חמישה ערעורים שהוגשו על חמישה פסקי דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' אילני). המערערים הם חלק מ-65 תובעים שהגישו תביעות נגד הרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ), שבהן נטען כי בין השנים 2002-1996 נחטפו ועונו עקב חשד כי סייעו למדינת ישראל. שאלת אחריות הרש"פ לנזקי הסייענים נדונה בע"א 5105/17 פלוני נ' הרשות הפלסטינית ‏(11.5.2021‏)‏‏ (להלן: ע"א 5105/17), שם קבעתי כי על פי הדין החל באזור, אין לרש"פ סמכות לעצור ולחקור מי שחשוד בשיתוף פעולה עם ישראל, ומשכך, היא אחראית לנזקים שנגרמו בעקבות כליאת השווא של החשודים בסיוע לישראל (להלן: הסייענים) והעינויים שעברו. 2. אעמוד בתמצית על העובדות והקביעות הרלוונטיות לענייננו בכל אחד מן הערעורים: (-) ע"א 4793/24: הוגש על פסק דין מיום 1.5.2024 בת"א 34517-06-17. המערער, יליד 1962, נעצר ונכלא שלא כדין בשנת 2001 למשך 25 ימים. בית משפט קמא פסק פיצויים בגין כליאת שווא; אובדן כושר השתכרות; נזק לא ממוני; וכן, פיצויים עונשיים בסך 50,000 ש"ח. (-) ע"א 5189/25: הוגש על פסק דין מיום 1.5.2024 בת"א 62187-09-19. המערער, יליד 1967, נעצר ונכלא שלא כדין בשנת 2002 למשך 45 ימים. בית משפט קמא פסק פיצויים בגין כליאת שווא; אובדן כושר השתכרות; נזק לא ממוני; וכן, פיצויים עונשיים בסך 50,000 ש"ח. (-) ע"א 5195/24: הוגש על פסק דין מיום 1.5.2024 בת"א 35424-06-17. המערער, יליד 1981, נעצר ונכלא שלא כדין בשנת 2002 למשך 4 ימים. בית משפט קמא פסק פיצויים בגין כליאת שווא; אובדן כושר השתכרות; ונזק לא ממוני מוגבר, אולם לא מצא לפסוק פיצויים עונשיים נוכח תקופת הכליאה הקצרה. (-) ע"א 5265/24: הוגש על פסק דין מיום 1.5.2024 בת"א 32308-06-17. המערער, יליד 1957, נעצר ונכלא שלא כדין בשנת 2002 למשך 443 ימים. בית משפט קמא פסק פיצויים בגין כליאת שווא; אובדן כושר השתכרות; נזק לא ממוני; וכן, פיצויים עונשיים בסך 500,000 ש"ח. (-) ע"א 29169-11-24: הוגש על פסק דין מיום 24.7.2024 בת"א 26490-06-17. המערער, יליד 1979, נעצר ונכלא שלא כדין בשנת 2002 למשך 298 ימים. בית משפט קמא פסק פיצויים בגין אובדן כושר השתכרות; נזק לא ממוני; וכן, פיצויים עונשיים בסך 500,000 ש"ח. טענות הצדדים 3. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 17.5.2026 קיבלו המערערים את המלצת בית המשפט וחזרו בהם מערעוריהם הפרטניים, והם נדחים בזאת. משכך, נותרו להכרעתנו השאלות העקרוניות הנוגעות לתחולתו של חוק פיצויים לדוגמה ולגובה הפיצויים העונשיים להם זכאים הסייענים. ואלו עיקר טענות הצדדים: 4. לעניין תחולת חוק פיצויים לדוגמה. המערערים גורסים כי מתקיימים בעניינם כל התנאים הדרושים לשם פסיקת פיצוי בסך 5 מיליון ש"ח מכוח סעיף 2(ב) לחוק פיצויים לדוגמה. לטענתם, המעשים המיוחסים לרש"פ באים בגדר "מעשה טרור" כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור); הנכויות שנגרמו לסייענים והמקרים שבהם סייענים אף נרצחו על ידי הרש"פ הם עדות לכוונת הרש"פ לגרום לפציעה חמורה ואף מוות; ויש לראות במערערים כנפגעי פעולת איבה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן: חוק התגמולים), אם בשל היותם אזרחי או תושבי ישראל, אם בשל כך שנכנסו לישראל לפי אשרה, ואם לאור פרשנות תכליתית של חוק פיצויים לדוגמה. 5. הרש"פ סבורה כי חוק פיצויים לדוגמה כלל לא חל בנסיבות שבהן פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן לפני כניסת החוק לתוקף. אף לגופו של עניין, נטען כי לא מתקיימים התנאים לתחולת חוק פיצויים לדוגמה, תוך שהרש"פ סומכת ידה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' אילני) בת"א 31414-06-17 מיום 6.7.2025 (להלן: עניין פלוני 1). לטענת הרש"פ, אין לראות במעשיה ככאלה שבוצעו ממניע מדיני או אידיאולוגי אלא מדובר ביחסים הפנימיים של הרש"פ עם בני עמה; אין לראות בסייענים כנפגעי פעולות איבה שכן רובם אינם אזרחי או תושבי ישראל; וכן לא מתקיים התנאי של פגיעה חמורה בגופו של אדם או בחירותו. 6. לעניין הפיצויים העונשיים. המערערים עומדים על השיקולים העומדים בבסיסם, והם ענישה והרתעה. נטען כי הרש"פ פעלה באופן אקטיבי כנגד הסייענים, כלאה ועינתה אותם במסגרת דפוס עוולתי קבוע ושיטתי, ואנשים מטעמה אף לא הועמדו לדין פלילי בגין מעשים אלו. המערערים סבורים כי בנסיבות אלה, יש לפסוק פיצוי עונשי שישקף כראוי את הסלידה ממעשי הרש"פ. לעמדתם, ניתן לחרוג מהסכום שנפסק בע"א 2949/23 הרשות הפלשתינית נ' פלוני (9.4.2024) (להלן: ע"א 2949/23), העומד על 500,000 ש"ח לתקופת כליאה ממוצעת, רק בנסיבות שבהן משך הכליאה היה ארוך יותר; ומכל מקום, פיצוי בסך 50,000 ש"ח לא משקף את חומרת מעשיה של הרש"פ. עוד נטען כי יש להשוות את שיעור הפיצוי העונשי שניתן לסייענים לזה שנפסק לנפגעי פעולות טרור בהתאם להלכת מנטין (ע"א 2144/13 עזבון מנטין נ' הרשות הפלסטינאית (6.12.2027)). 7. הרש"פ טוענת כי כלל לא היה מקום לפסוק פיצוי עונשי מכיוון שלא בוצעו מעשים בעלי חומרה מוסרית יוצאת דופן שעה שלשיטתה, פעולותיה נעשו בסמכות. מכל מקום, לגישת הרש"פ, בית המשפט המחוזי יישם כהלכה את קביעות בית משפט זה בע"א 2949/23, שלפיהן בנסיבות מיוחדות ניתן לחרוג מהסכום שמשקף את תקופת הכליאה הממוצעת, ובכך יצר למעשה פיצוי עונשי מדורג, הנגזר ממשך תקופת הכליאה. לגישתה, במקרים שבהם מספר ימי הכליאה היה נמוך, מוצדק לפסוק פיצוי עונשי נמוך מזה שנקבע בע"א 2949/23. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בערעורים ובתשובות להם, ולאחר ששמענו טיעוני הצדדים בעל-פה בדיון שהתקיים בפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות, וכך אציע לחברותיי כי ייעשה. אדון תחילה בתחולתו של חוק פיצויים לדוגמה על סייענים, ולאחר מכן, אפנה לדון בטענות הצדדים ביחס לגובה הפיצויים העונשיים שיש לפסוק במקרים כגון דא. תחולת חוק פיצויים לדוגמה 9. כאמור, המערערים טוענים כי יש להחיל את חוק פיצויים לדוגמה גם בתביעות סייענים נגד הרש"פ, כך שהם זכאים לפיצוי לדוגמה בסך 5 מיליון ש"ח מכוח סעיף 2(ב) לחוק פיצויים לדוגמה. החוק, אשר נכנס לתוקפו ביום 1.6.2024, מכיר בזכותם של נפגעי מעשי טרור לקבל פיצויים לדוגמה ממבצע הטרור או מתגמלו, ובענייננו – הרש"פ. עתירה שהוגשה נגד חוקתיותו של החוק נדחתה בבג"ץ 4395/24 הרשות הפלסטינית נ' הכנסת (13.1.2025‏)‏‏ (להלן: בג"ץ 4395/24). עוד יש להזכיר את ע"א 15278-04-25 הרשות הפלסטינית נ' עיזבון פלוני ‏(8.3.2026‏)‏‏ (להלן: עניין הרשות), שבו נדונו סוגיות יישומיות של החוק. 10. בפתח הדברים, יש לדחות את טענת הסף של הרש"פ לפיה חוק פיצויים לדוגמה לא חל בענייננו שעה שפסקי הדין בערכאה הדיונית ניתנו עוד בטרם החוק נכנס לתוקף. סעיף 4 לחוק קובע כי הוא חל "על תביעה [...] בקשר למעשה טרור שטרם התיישנה או שהייתה תלויה ועומדת ערב תחילתו של חוק זה", ובתוך כך, גם על תיקים שעודם תלויים ועומדים בפני ערכאת הערעור (עניין הרשות, בפסקה 11). משכך, אין בטענה זו ממש. 11. אולם גם לאחר שאמרנו דברים אלה, איני סבור כי חוק פיצויים לדוגמה חל באשר לסייענים. סעיף 2(ב) לחוק פיצויים לדוגמה קובע כך: פיצויים לדוגמה 2. [...] (ב) נפגע אדם ממעשה טרור ונגרמה לו נכות צמיתה, בין שנקבעה לפי חוק התגמולים ובין שנקבעה בתביעת נזיקין, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי לדוגמה ממבצע מעשה הטרור, ממתגמל הטרור או ממי שחבותו נקבעה לפי סעיפים 12 עד 14 לפקודת הנזיקין, בסכום של חמישה מיליון שקלים חדשים, נוסף על כל פיצוי אחר שנפסק, אם נפסק לטובתו בתביעת נזיקין שהוגשה בשל אותו מעשה. דהיינו, על מנת להיכנס בגדרי החוק ולהיות זכאים לפיצויים לדוגמה, נדרש להוכיח, בין היתר, כי עניין לנו במעשה טרור. חוק פיצויים לדוגמה מפנה להגדרת "מעשה טרור" בחוק המאבק בטרור, כדלהלן: הגדרות ופרשנות 2. (א) בחוק זה – [...] "מעשה טרור" – מעשה המהווה עבירה או איום בעשיית מעשה כאמור, שמתקיימים לגביהם כל אלה: (1) הם נעשו מתוך מניע מדיני, דתי, לאומני או אידאולוגי; (2) הם נעשו במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או במטרה לאלץ ממשלה או רשות שלטונית אחרת, לרבות ממשלה או רשות שלטונית אחרת של מדינה זרה, או ארגון ציבורי בין-לאומי, לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה; (3) במעשה שנעשה או במעשה שאיימו בעשייתו, היה אחד מאלה, או סיכון ממשי לאחד מאלה: (א) פגיעה חמורה בגופו של אדם או בחירותו; [...] אשר על כן, על מנת להיכנס בגדרו של "מעשה טרור" יש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: (1) שהמעשים נעשו מתוך מניע הקבוע בחוק; (2) במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור; (3) וגרמו פגיעה חמורה בגופו של אדם או בחירותו. בית המשפט המחוזי בעניין פלוני 1 קבע כי הגם שעל פניו מתקיים התנאי השני להגדרת מעשה טרור, לא מתקיימים שני התנאים המצטברים הנוספים, ולכן, דחה את הטענה כי חוק פיצויים לדוגמה חל בעניינם של סייענים. בתמצית אומר כי קביעות אלו מקובלות גם עליי. ועתה בהרחבה. 12. מניע: בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח שמעשי הרש"פ כלפי הסייענים בוצעו מתוך מניע מדיני, דתי, לאומני או אידיאולוגי, כפי שדורש חוק המאבק בטרור, ומצאתי להצטרף לקביעה זו. מעשי הרש"פ כלפי הסייענים נועדו לזרוע פחד ובכך להניא אנשים מלשתף פעולה עם מדינת ישראל. אולם המניע למעשים אלו איננו אידיאולוגי או לאומני, אלא נוגע ליחסים הפנימיים של הרש"פ עם בני עמה ולכפיית ציות לחוקיה בקרבם. לעניין זה ראו טענות הרש"פ במסגרת ע"א 5105/17, שם נדונה שאלת סמכות הרש"פ לעצור ולחקור מי שחשוד בשיתוף פעולה עם ישראל: " הרש"פ מסכימה כי הסכם הביניים מקנה למדינת ישראל אחריות לגבי כל הקשור לביטחון ישראלים ואיומי טרור, אך לשיטתה, מעשיהם של התובעים לא יצרו סיכון ביטחוני לישראלים ואיום טרור. את התובעים שהיו תושבי הרשות יש לראות כמי שביצעו מעשה בגידה וריגול, כמשמעו בחוק הפלילי הירדני, כנגד הרש"פ והעם הפלסטיני. [...] לגבי התובעים שהחזיקו בעת מעצרם בתעודות זהות ישראליות, נטען כי גם בהנחה שיש לראותם כתושבים של מדינת ישראל, הרי שלא ניתן למנוע בעד הרש"פ מלעצור אותם, כמי שפגעו באינטרסים החיוניים שלה וגרמו נזק לאזרחיה ולמוסדותיה. לגישה זו, ריגול לטובת ישראל כנגד הרש"פ פוגע בסדר הציבורי" [הדגשות הוספו – י"ע] (ע"א 5105/17, בפסקה 12). קרי, גם מנקודת מבטה של הרש"פ, מדובר במעשים הנוגעים ליחסיה הפנימיים עם בני עמה, הפוגעים בסדר הציבורי שלה וגורמים נזק לה ולמוסדותיה. כל אלה מצביעים על כך שהמניע העומד בבסיס המעשים איננו אחד מאלו המנויים בחוק המאבק בטרור. ראיה נוספת לכך היא העובדה שהרש"פ פעלה כנגד סייענים החשודים בשיתוף פעולה עם ישראל לא רק בקשר לסיכול פעולות טרור, אלא גם ביחס למסירת מידע אחר (למשל, בית המשפט המחוזי הפנה למקרים של סייענים שהואשמו על ידי הרש"פ בשיתוף פעולה עם ישראל ביחס לקבלת מידע בעניין גניבת רכבים – ועל כך, אין חולק כי לא מדובר במניע לאומני, אידיאולוגי או מדיני, אלא ברצון הרש"פ להרתיע מפני "בגידה" של אנשיה בה-עצמה). נוכח האמור, דעתי כדעת בית המשפט המחוזי כי התנאי הראשון לא מתקיים בענייננו. די בכך כדי לקבוע כי עניינם של הסייענים לא נכנס בגדרי "מעשה טרור" כנדרש בחוק פיצויים לדוגמה. למעלה מן הצורך אדרש גם ליתר התנאים. 13. במטרה לעורר פחד: ברי כי אחת מן המטרות העומדות בבסיס פועלה של הרש"פ לכלוא ולענות את הסייענים – הגם שאיננה בהכרח המטרה היחידה – היא לזרוע פחד ותבהלה בקרב הציבור על מנת שימנע מהמשך שיתוף פעולה עם ישראל. אשר על כן, התנאי השני מתקיים. 14. פגיעה חמורה: אין חולק שמעשי הרש"פ גרמו לסייענים פגיעות בגוף ובנפש שאף באו לידי ביטוי בנכויות צמיתות. אף אין חולק כי חוק פיצויים לדוגמה לא דורש שיעור נכות צמיתה מינימלי על מנת שנפגע יהיה זכאי לקבל פיצויים לדוגמה מכוחו (בג"ץ 4395/24, בפסקה 21). ועדיין, מקובלת עליי עמדת בית המשפט המחוזי כי גם התנאי השלישי לא מתקיים בענייננו. המסגרת הפרשנית הרלוונטית לתנאי זה היא חוק פיצויים לדוגמה אשר מפנה לחוק המאבק בטרור. בדברי ההסבר לחוק צוין כי הוא נחקק כמענה לקביעות בית משפט זה בע"א 2362/19 פלונים נ' הרשות הפלסטינית (10.4.2022), שעסק בארבעה פיגועים רצחניים שאירעו בירושלים בין השנים 2002-2001 (דברי ההסבר להצעת חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ג-2023, ה"ח 975, 142; בג"ץ 4395/24, בפסקה 4; עניין הרשות, בפסקה 15). כלומר, המקרים שעמדו לנגד עיני המחוקק בעת שחוֹקק את חוק פיצויים לדוגמה הם אותם מעשי טרור במובנם "הרגיל" – פיגועים שבהם מטרתו של המפגע לרצוח או לגרום לפגיעות פיזיות חמורות לכמה שיותר נפגעים. הגם שנגרמו למערערים פגיעות, חמורות ככל שיהיו, ומבלי שנעלמו מעיני מקרים שבהם סייענים אף נרצחו על ידי הרש"פ, דומני כי לא מדובר במעשה טרור במובנו בחוק פיצויים לדוגמה. לעניין זה, יפים דבריו של בית המשפט המחוזי בעניין פלוני 1: "במעשים החמורים שבצעה הרשות הפלסטינית כלפי הסייענים, היא לא התכוונה לרצוח או לגרום לפציעות פיזיות חמורות כפי שמתכוונים לגרום בעת ביצוע פיגועי טרור במובנם הרגיל. [...] הגם שרבים מהסייענים נכלאו שלא כדין לתקופות ארוכות, לא מדובר בנסיבות כליאה דוגמת החטיפות המזעזעות והמחרידות שמבצעים ארגוני טרור ממניעים לאומניים ולכן אין מדובר בפגיעה חמורה בחירות במובנו של חוק הפיצויים" (שם, בפסקה 31). למען הסר ספק, יובהר כי איני מטיל ספק בנזקם של המערערים ואין בדברים אלו כדי להמעיט מהפגיעות שנגרמו להם. ברם, חוק פיצויים לדוגמה לא נועד ליתן מענה למקרים אלו ואין להרחיבו מעבר למטרותיו המקוריות [השוו, למשל, לקביעתי כי אין להרחיב את תחולת החוק לניזוקים עקיפים שלא עומדים בתנאי הלכת אלסוחה (עניין הרשות, בפסקה 25)]. 15. סיכום ביניים: נוכח האמור לעיל, אני סבור כי חוק פיצויים לדוגמה לא חל ביחס לסייענים וכי אין מקום לפסוק לטובתם פיצויים מכוח חוק זה. נפנה עתה לדון בפיצויים העונשיים. גובה הפיצויים העונשיים 16. על מנת להכריע בשאלת גובה הפיצויים העונשיים שיש לפסוק לסייענים עלינו להתחקות אחר ההלכות השונות שנקבעו לאורך השנים בעניין זה. 17. הלכת מנטין הכירה לראשונה באפשרות להשית על הרש"פ פיצויים עונשיים במקרה שבו הוכחה אחריותה לפיגוע טרור, ובאותו עניין נפסקו פיצויים עונשיים בסך 3 מיליון ש"ח. הלכה זו קיבלה משנה תוקף בע"א 71/18 הרשות הפלסטינית נ' יורשי בן שלום ‏(‏10.3.2021‏)‏‏ (להלן: עניין בן שלום), תוך שנקבע כי הסכום שנפסק בהלכת מנטין ישמש קנה מידה; וכי יש לשאוף לאחידות בפסיקת פיצויים עונשיים, "תוך התאמה לנסיבות הקונקרטיות, ובין היתר, לחומרת המעשה ולאשמת המזיק" (שם, בפסקה 139). 18. תביעות הסייענים עוררו את השאלה בדבר האפשרות להשית על הרש"פ פיצויים עונשיים בנסיבות אלו, וככל שכן, נדרש לקבוע מה יהיה שיעורם. ת"א ‏(‏מחוזי י-ם‏)‏ 14057-09-19 פלוני נ' הרשות הפלסטינית ‏(12.2.2023‏)‏ (להלן: עניין פלוני 2), הכריע לראשונה בסוגיית הפיצויים העונשיים שיש לפסוק לסייענים, שם נקבע כי אין ספק שמעשי הרש"פ הם מעשים חמורים ואכזריים אשר נעשו בזדון באופן שמצדיק פסיקת פיצויים עונשיים; וכי יש לקחת בחשבון את אופי הפגיעה וחומרתה בעת פסיקת הפיצוי העונשי ושיעורו. עוד נקבע כי: "בהעדר נסיבות מיוחדות, יש לפסוק לכלל התובעים נגד הרש"פ בגין כליאת שווא ועינויים, פיצוי עונשי זהה אף אם לעיתים המעשים שנעשו כלפי תובע ספציפי חמורים יותר, למשל בהיבט של אורך תקופת הכליאה. עם זאת יצויין כבר עתה כי במקרים שבהם כליאת השווא הייתה לתקופה קצרה במיוחד למשל לתקופה של מספר ימים או שבועות, יהיה מקום לקחת זאת בחשבון ולפסוק פיצוי עונשי בשיעור נמוך יותר" [הדגשות הוספו – י"ע] (שם, פסקה 100). אשר על כן, ובהתאם לסוג הפגיעה ותוצאתה, שם הסייען נכלא למשך 7 שנים, נקבע כי שיעור הפיצויים העונשיים באותו מקרה יעמוד על 500,000 ש"ח. בהמשך לכך, גם בת"א ‏(‏מחוזי ירושלים‏)‏ 28601-06-17 פלוני נ' הרשות הפלסטינית ‏(12.2.2023‏)‏‏, שעסק בסייען שנכלא למשך 405 ימים, נפסקו פיצויים עונשיים בשיעור זהה. לעומת זאת, בת"א ‏(‏מחוזי י-ם‏)‏ 35320-06-17 פלונית נ' הרשות הפלסטינית ‏(12.2.2023‏)‏‏ שעסק בסייענית שנעצרה ונרצחה על ידי הרש"פ, נפסקו פיצויים עונשיים בסך 3 מיליון ש"ח. 19. ערעורים שהוגשו על פסקי הדין שלעיל נדונו בע"א 2949/23 ונדחו, תוך שבית משפט זה אימץ את פסקי הדין של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בכפוף למספר שינויים קטן, והחשוב לענייננו, השינוי הנוגע לעניין פלוני 2: "כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק-דינו, סכום הפיצוי העונשי בסך 500,000 ש"ח משקף את תקופת הכליאה הממוצעת במרבית התביעות הנדונות בפניו, וזאת 'בהעדר נסיבות מיוחדות'. ואכן, תקופת הכליאה במקרה הנ"ל, העולה כדי 7 שנים, באה בגדר נסיבות מיוחדות וקיצוניות המצדיקות פסיקת פיצוי עונשי גבוה יותר. משכך, יועמד סכום הפיצוי העונשי על סך 800,000 ש"ח, חלף הסכום שפסק בית המשפט המחוזי ברכיב זה" [הדגשה הוספה – י"ע] (שם, בפסקה 2ב). 20. אם כן, נסכם את שנקבע עד כה לעניין פיצויים עונשיים: (-) מעשיה של הרש"פ נגד הסייענים מצדיקים פסיקת פיצויים עונשיים. (-) יש לשאוף ליצירת אחידות בגובה הפיצויים העונשיים. (-) פיצוי עונשי בסך 500,000 ש"ח משקף את תקופת הכליאה הממוצעת. (-) בהתקיים נסיבות מיוחדות ניתן לחרוג מהפיצוי העונשי הממוצע. (-) כאשר משך הכליאה ארוך במיוחד הפיצוי העונשי יהיה 800,000 ש"ח. (-) במקרים שבהם הסייען מת, הפיצוי העונשי יהיה 3,000,000 ש"ח. במסגרת הכללים האמורים, לא מצאתי להתערב בקביעת בית משפט קמא כי מקרים שבהם משך הכליאה עמד על מספר ימים עד מספר חודשים בודדים מצדיקים לפסוק פיצויים עונשיים בסך של 50,000 ש"ח. כאמור, גובה הפיצוי העונשי נגזר מחומרת מעשי הרש"פ, ובין היתר, ממשך תקופת כליאתו של הסייען. פיצוי עונשי בסך 500,000 ש"ח משקף את תקופת הכליאה הממוצעת, שכפי שנאמר לנו בדיון שהתקיים בפנינו, עומדת על כשנה וחצי. בית משפט זה קיבל את הקביעה כי נסיבות מיוחדות מצדיקות לחרוג מגובה הפיצוי העונשי הממוצע, ולא מצאתי בטענות המערערים כל הצדקה מדוע נסיבות מיוחדות כאמור לא יכולות להצדיק הפחתה של הפיצוי העונשי כשם שהן יכולות להצדיק העלאה שלו. 21. בפסיקתו, בית משפט קמא יצר מדרג בשיעור הפיצויים העונשיים כלהלן: (1) תקופת כליאה של עד מספר חודשים בודדים – פיצוי בסך 50,000 ש"ח; (2) תקופת כליאה ממוצעת של כשנה-שנתיים – פיצוי בסך 500,000 ש"ח; (3) תקופת כליאה של מספר שנים – פיצוי בסך 800,000 ש"ח; (4) כליאה שהובילה למותו של אדם – 3,000,000 ש"ח. בתוך כל קבוצה נשמרת האחידות בגובה הפיצוי העונשי, אולם הוא מותאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. המדרג הנ"ל שומר על הכללים שהותוו בפסיקת בית משפט זה, ואיני רואה מקום להתערב בו. 22. אשר לטענה כי יש להשוות את גובה הפיצויים העונשיים של הסייענים לאלו שנפסקים לנפגעי פעולות טרור, הרי שטענה זו נדחתה זה מכבר בעניין פלוני 2 שבו נקבע כי להבדיל מעניין מנטין שעסק בפיגוע טרור, "בענייננו, אף שמדובר במעשים אכזריים ביותר שנועדו לזרוע פחד וטרור כלפי אנשים שמסייעים לישראל בסיכול פעולות טרור אכזריות, לא הייתה כוונה לרצוח ולא נגרמה תוצאה קטלנית" (שם, בפסקה 102). כאמור, קביעות אלה אומצו בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 2949/23 ואין מקום לדון בהן שוב. סוף דבר 23. לאחר שמצאתי כי קביעות בית המשפט המחוזי – בדין הן, הערעורים נדחים בזאת. בנסיבות שבהן המערערים חזרו בהם מטענותיהם הפרטניות והותירו להכרעתנו את השאלות העקרוניות בלבד, אציע לחברותיי כי לא נעשה צו להוצאות. יצחק עמית נשיא השופטת יעל וילנר: אני מסכימה. יעל וילנר שופטת השופטת גילה כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא י' עמית ניתן היום, י' תמוז תשפ"ו (25 יוני 2026). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת