עורכי דין לקידום מנהל תקין נ. הממונה על-פי חוק חופש המידע במועצה המקומית לקיה

3 בבית המשפט העליון עע"מ 44230-01-26 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ המערערת: עורכי דין לקידום מנהל תקין (ע"ר) נגד המשיבים: 1. הממונה על חוק חופש המידע במועצה המקומית לקיה 2. מועצה מקומית לקיה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בעת"מ 2548-10-25, מיום 30.12.2025, שניתנה על-ידי השופט ג' גדעון בשם המערערת: עו"ד נדאל חאיק; עו"ד איתי צורף פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 30.12.2025, בעת"מ 2548-10-25 (השופט ג' גדעון), בעניין שיעור ההוצאות שנפסק לטובת המערערת, בהמשך לפסק הדין שניתן בעתירתה. רקע רלבנטי המערערת, עמותת 'עורכי דין לקידום מנהל תקין', היא עמותה רשומה שחרתה על דגלה את השימוש בארגז הכלים המשפטי לקידום ערכים של מינהל תקין, שקיפות וטוהר המידות בשירות הציבורי, ובפרט בשלטון המקומי. ראשיתם של דברים, בפניית המערערת אל המשיבים בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע). המועד למענה לבקשה על-פי חוק זה – חלף, גם תזכורת שנשלחה למשיבים לא הועילה; המערערת הגישה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, ובה עתרה להורות למשיבים למסור לידיה את המידע המבוקש, ולחלופין להורות להם ליתן מענה לבקשתה האמורה לפי חוק חופש המידע. ביום 14.12.2025, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי ביממה שחלפה נמסר המידע המבוקש לידי המערערת, וכי משכך באו ביניהם בהסכם פשרה שלפיו העתירה מיצתה את עצמה, תוך הותרת נושא הוצאות המשפט להכרעת בית המשפט. בו ביום, ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, ולאחר מכן הגישו הצדדים מזה ומזה טיעונים בנושא פסיקת ההוצאות. המערערת גרסה, כי התנהגות המשיבים מלמדת כי הגשת העתירה היתה מוצדקת, וכי לנוכח שיעורי ההוצאות שנפסקו בנסיבות דומות, יש להעמיד את שיעור ההוצאות לטובתה על-סך של 3,000 ש"ח. מנגד, גרסו המשיבים, כי הסכומים שהוציאה המערערת לצורך הכנת העתירה וניהולה – "מינימליים ביותר", כך ששיעורם אינו עולה על סך 500 ש"ח. זאת, בשים לב למחיקת העתירה בשלב מוקדם, אשר יתרה את הצורך בבירור הטענות לגופן; ובפרט, בהינתן מיומנותה של המערערת בהגשת עתירות לפי חוק חופש המידע, ובהתחשב בדפוס פעולתה בכגון דא, בהיותה "מתבססת בעתירותיה על 'שלד' זהה ומתאימה אותו לרשות הרלוונטית" – כפי שאירע גם בכתב העתירה, ה'שבלוני', כמעט 'משוכפל', בנדון דידן. בהמשך, בהחלטה מיום 30.12.2025, קבע בית המשפט לעניינים מינהליים כי יש להעמיד את שיעור ההוצאות על סך של 1,375 ש"ח. זאת, לאור טענות המשיבים הנוגעות למיומנותה של המערערת בהגשת עתירות מעין אלו ולטיבהּ ה'שבלוני' של עתירתה זו, ועל יסוד פסיקת בית משפט זה בנדון. מכאן הערעור שלפנינו. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור, על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה. כך אציע אפוא לחברַי כי נורה, בהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. כידוע, בכל הנוגע לפסיקת הוצאות משפט, מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, אף רחב מאוד; התערבות בית משפט שלערעור בשיקול דעת רחב זה, תיעשה אך במקרים חריגים ונדירים, "כשנפלה טעות משפטית או שנתגלה פגם או פסול בשיקול הדעת בעת שקילתה של שאלת ההוצאות" (עע"מ 1369/06 הלביץ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה, פ"ד סב‏(‏4‏)‏ 634, 673 ‏(‏2008‏)‏. ראו גם: עע"מ 42353-11-25 כהנא נ' מועצה אזורית לב השרון, פסקה 5 ‏(‏14.12.2025‏)‏). עם זאת, בית משפט זה כבר הביע אי-נחת מכך שעתירות המוגשות בשל אי-קבלת מענה לבקשות לפי חוק חופש המידע, ונמחקות לאחר מסירת המידע המבוקש לעותרים – אינן מזכות את בעליהן בהוצאות משפט ראויות. מצב דברים זה, כך נקבע, "מצדיק התערבות חריגה בשיעור הוצאות המשפט שנפסק בבית המשפט המחוזי" (עע"מ 74365-09-24 עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' הממונה על-פי חוק חופש המידע במועצה המקומית לקיה ‏(‏8.1.2025‏) (להלן: עניין לקיה). ראו גם: עע"מ 17043-07-25 התנועה לחופש המידע ‏(‏ע"ר‏)‏ נ' צבא הגנה לישראל, פסקה 2 ‏(‏9.9.2025‏)‏). ומהתם להכא. לטענת המערערת, שיעור ההוצאות שנפסק לטובתה – נמוך, ואינו מכסה את עלויותיה בהגשת העתירה, כך שהתערבותנו מתחייבת; הן למניעת חיסרון כיס, הן משיקולי הכוונת התנהגות לעתיד לבוא, לגבי אופן הטיפול בבקשות לפי חוק חופש המידע. אולם זאת, בענייננו, אין בידי לקבל. בית המשפט לעניינים מינהליים נתן דעתו על הפסיקה הרלבנטית, וסבורני, כי בהחלטתו איזן כדבעי בין הצורך בהכוונת התנהגות רצויה בכגון דא, ובין ההוצאות הריאליות שהיו כרוכות בהגשת עתירה זו מבחינת המערערת. כמו כן, ובהתחשב בהוראה שניתנה להשבת האגרה בהתאם לתקנות (עוד במסגרת פסק הדין מיום 14.12.2025), איני סבור כי שיעורו של רכיב ההוצאות שנפסק למערערת – חורג באופן ניכר, אם בכלל, מן המקובל (ראו: עניין לקיה‏; עע"מ 226/23 עמותת עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' הממונה על חוק חופש המידע במועצה המקומית לקיה (‏29.5.2023‏)‏). על זאת יש להוסיף, כי לא צורפו חשבוניות או תימוכין אחרים שיהא בהם כדי לבסס ולהוכיח את שיעורן הנטען של ההוצאות בפועל (ראו והשוו: ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, 619 (2005)). משאלה הם פני הדברים, הצדקה להתערבותנו בשיעור ההוצאות שנפסקו – לא מצאתי. סיכומם של דברים, שהערעור נדחה בזאת. בהתחשב במתכונת הדיונית שבה הוכרע הערעור, אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' אדר תשפ"ו (22 פברואר 2026). נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט