יקטרינה לייבמן נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4136/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4136/11 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. יקטרינה לייבמן 2. אלכסנדר לייבמן 3. גבריאל לייבמן נ ג ד המשיב: מדינת ישראל - משרד הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד מיכאל לויט פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת 1 (להלן: "העותרת"), אזרחית רוסיה, כי נורה למשיב ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו המורה לה לעזוב את הארץ. 2. העותרת נכנסה לישראל ביום 3.10.2001 לאחר שנישאה לאזרח ישראלי והחלה בהליכים לקבלת אזרחות. ביום 14.4.2006 הליכים אלו הופסקו, נוכח גירושיה של העותרת מבעלה. העותרת שבה ופתחה בהליכי התאזרחות לאחר שנישאה לעותר 2 וילדה את בנם המשותף. ביום 24.8.08 הודיע משרד הפנים לעותר 2 כי הוחלט על הפסקת ההליך המדורג להתאזרחותה של העותרת, מן הטעם שהיא נצפתה ב"מכון ליווי" בחיפה, עובדה המקימה חשש באשר לכנות קשר הנישואין בין בני הזוג. נגד החלטה זו עתרו בני הזוג לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת. בהחלטתו מיום 30.6.09 דחה בית המשפט את העתירה, וקבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב הואיל ונמצא ביסוס לחששו בדבר כנות הקשר. 3. לאחר דחיית עתירתם פנו העותרים למשיב בבקשה להמשיך את ההליך המדורג בטענה כי הם עודם מנהלים חיי משפחה תקינים. משחלפו עשרה חודשים מבלי שהמשיב נתן החלטתו לבקשה, שבו העותרים והגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. אולם, עתירה זו נדחתה אף היא בקביעה כי יש בהתנהגות העותרים משום חוסר ניקיון כפיים, בשל העובדה שהעותרת המשיכה לשהות בישראל שלא כדין. גם לגופו של עניין קבע בית המשפט כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב. בית המשפט ציין כי ככל שמבקשים העותרים לערער על ההחלטה להפסיק את ההליך המדורג, הרי שקיים בעניין זה פסק דין חלוט המאשר את החלטת המשיב, ואין בהמשך המגורים המשותף של השניים כדי להוות נסיבה חדשה המצדיקה עתירה נוספת. 4. בעתירה הנוכחית, ממשיכים העותרים בניסיונותיהם לתקוף את החלטת המשיב המורה לעותרת לעזוב את הארץ. לשיטתם, החלטה זו אינה מידתית והיא לוקה בחוסר סבירות. העותרים סבורים כי יש בהרחקת העותרת כדי לפגוע בזכותם החוקתית לחיי משפחה, שכן הרחקת האם תוביל לפירוד בני הזוג ואף לפגיעה בזכותו הטבעית של בנם לגדול עם שני הוריו. 5. דינה של העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית משפט המחוזי (בג"ץ 8099/00 צורי נ' בית המשפט המחוזי בחיפה (טרם פורסם, 27.11.00); בג"ץ 3985/09 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון (טרם פורסם, 27.5.09); בג"צ 9710/08 יוסף נ' בית המשפט העליון (טרם פורסם, 8.12.08); בג"צ 3336/09 גלבוע נ' שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן (טרם פורסם, 4.5.09)). באצטלא של ניסיון לתקוף את החלטת המשיב, מבקשים למעשה העותרים לשוב ולדון בשאלות אשר הוכרעו בפסקי דין חלוטים של בית המשפט לעניינים מנהליים. משכך, אין תוחלת בטענותיהם של העותרים אשר זכו ליומם בבית המשפט, אולם בחרו, מסיבותיהם, שלא למצות את האפשרות להגיש ערעור על פסקי הדין. 6. המשך שהייתה של העותרת בישראל שלא כדין, חרף קביעתו החד משמעית של בית-המשפט לעניינים מנהליים, מלמדת כי העתירה לוקה גם בחוסר ניקיון כפיים. כבר נקבע כי לעיתים די בטעם זה לבדו כדי להוביל לדחיית העתירה על הסף (בג"צ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים (טרם פורסם, 11.4.07); בג"ץ 2038/06 ח'אלד בדיע נ' שר הפנים (טרם פורסם, 6.3.06)). נוכח האמור, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, י' בסיון התשע"א (12.06.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11041360_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il