אלי מנשה נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון

פסק-דין בתיק בג"ץ 3985/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3985/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: אלי מנשה נ ג ד המשיבים: 1. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון 2. מנהל בתי משפט 3. כבוד השופטת מרים נאור 4. כבוד השופט יורם דנציגר 5. כבוד השופט אשר גרוניס עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ר' טורקלטאוב פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. במסגרת העתירה שלפנינו מבקש העותר כי נוציא צו ביניים נגד המשיבים שינמקו מדוע לא יבוטל פסק הדין שניתן בבר"ם 7724/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' מנשה (לא פורסם, 11.11.08). טענתו המרכזית של העותר הינה כי משדן בית משפט זה בבקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה 1 כבערעור, חרף התנגדותו המפורשת כי כך ייעשה, שהובעה בתגובתו לבקשה, סטה בית המשפט מן האמור בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984(להלן: תקסד"א), ושלל את זכותו החוקתית להשיב לגופן של הטענות שנטענו נגדו בגדר הבקשה. 2. דין העתירה להידחות על הסף וגם לגופו של עניין. הדחייה על הסף נסמכת על ההלכה כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על הכרעותיה של מערכת בתי המשפט, לא כל שכן על הכרעותיו שלו, והתערבותו בפסקי דין מוגבלת למקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם מזדקרת מפסק הדין טעות משפטית מהותית שמחייבת את התייחסותו מטעמי צדק (בג"צ 9710/08 יוסף נ' בית המשפט העליון (לא פורסם, 8.12.08); בג"צ 3336/09 גלבוע נ' שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן (לא פורסם, 4.5.09)). ההכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה 1 לבית משפט זה ניתנה על-ידי שלושה שופטים לאחר דיון מעמיק שבמסגרתו ניתנה לעותר הזדמנות לטעון טענותיו. לא ראינו כי נפלה בהכרעה זו כל טעות משפטית יוצאת דופן או בעלת אופי מהותי, שיש בה כדי להצדיק את התערבותנו. 3. כאמור, יש לדחות את העתירה גם לגופו של עניין. תקנה 410 לתקסד"א קובעת בזו הלשון- "הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט שלערעור, רשאי בית המשפט לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, אם הסכימו לכך בעלי הדין לערעור, ואף ללא הסכמת בעל דין לאחר שניתנה לו ההזדמנות להביע התנגדותו ונראה לבית המשפט שלא תיפגע זכותו כבעל דין; החליט בית המשפט כאמור, תחול תקנה 407(ג) ולא יחולו תקנות 419 ,412 עד 421 ו-427 עד 433." עינינו הרואות: לשון הסעיף מעניקה לבית המשפט סמכות לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור אף ללא הסכמת בעל דין, אם ניתנה לו הזדמנות להביע את התנגדותו, ובית המשפט סבור כי זכותו לא תיפגע. ואמנם, כשם שנפסק לא פעם על-ידי בית משפט זה, משניתן לבעל דין יומו להביע את עמדתו בסוגיה זו, אין עוד מניעה מלדון בבקשה כבערעור גופו (ראו למשל רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (לא פורסם, 27.6.06); רע"א 8808/00 יזדי נ' יזדי (לא פורסם, 16.4.01), שבו ראה בית המשפט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור לאחר שפסק כי לא שוכנע שתיפגע זכותו של המתנגד עקב כך; ראו גם אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 636-635 (2009)). כך אירע גם בענייננו. בהחלטתו בבקשת רשות הערעור נשוא עתירה זו, ציין בית המשפט במילים מפורשות כי – "החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פיה. זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאחר שנתתי הזדמנות למשיב להביע התנגדותו ולאחר שראיתי כי במתן הרשות לא נפגעת זכותו כבעל דין". לא ראינו איפוא, מהו הפגם שנפל בהכרעת בית משפט זה, שהפעיל את שיקול דעתו על סמך כל הנתונים שהיו בפניו ונהג כפי סמכותו בתקנה 410. העתירה נדחית איפוא, על הסף וגם לגופו של עניין. ניתן היום, ד' בסיון תשס"ט (27.5.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09039850_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il