אברהם מזרחי נ. עיריית בית שמש

בבית המשפט העליון עע"מ 38356-11-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן המערער: אברהם מזרחי נגד המשיבה: עיריית בית שמש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 1.9.2025 בת"צ 8454-06-23 שניתן על ידי סגן הנשיא, כבוד השופט רם וינוגרד תאריך ישיבה: כ"ח בשבט התשפ"ו (15.2.2026) בשם המערער: עו"ד איתי ארגוב בשם המשיבה: עו"ד עודד מהצרי בשם המדינה: עו"ד עומרי מנור פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: הערעור דנן הוגש נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגן הנשיא, כב' השופט רם וינוגרד) מיום 1.9.2025 בת"צ 8454-06-23, בגדרו נפסקו למערער ולבא הכוח המייצג גמול ושכר טרחה במסגרת אישור הסדר פשרה. הערעור נסוב כולו על גובה הגמול ושכר הטרחה שנפסקו לטובת המערער ובא הכוח המייצג. רקע והשתלשלות העניינים 1. ביום 4.6.2023 הגיש המערער, מר אברהם מזרחי (להלן: המערער), בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, עיריית בית שמש (להלן: העירייה), לפי פרט 6 בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק): "תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע" (להלן: בקשת האישור). עניינה של בקשת האישור בטענה לשימוש אסור מצד העירייה, באמצעות עובדי קבלן שנשכרו על ידה, במפוחי עלים באזורי מגורים בשטחה, וזאת בניגוד לסעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 ולתקנה 13א לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג-1992. 2. העירייה, מנגד, טענה כי המקרים עליהם מתבססת בקשת האישור התרחשו ברחבי גינות ציבוריות בעיר, ולא באזורי מגורים, כך שמתעורר ספק אם הוראות החוק הרלוונטיות חלות על פעולה במרחבים אלו. מכל מקום נטען כי העירייה עושה ככל שביכולתה על מנת למנוע מפגעים מהסוג הנדון, וכי ככל שהיו הפרות על ידי עובדי הקבלן שנשכרו על ידה, הרי שאלו היו בניגוד להוראות החוזים שנכרתו עמם. כמו כן, ציינה העירייה כי עוד לפני הגשת בקשת האישור פעלה לחידוד הנחיות בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות, ואף פנתה בכתב לכל קבלני הגינון מטעמה, והבהירה להם כי חל איסור לעשות שימוש במפוחי עלים באזורי מגורים בתחום שיפוטה. עוד ציינה העירייה כי ביום 1.9.2023 התקיימה ישיבה בעירייה, בהשתתפות קבלני הגינון, אשר במהלכה חודדו נהלי העבודה והתחייבות הקבלנים לשמור על הוראות הדין. 3. ביום 13.3.2024 נערך דיון קדם-משפט, שלאחריו פנו הצדדים בהמלצת בית המשפט להליך גישור שנוהל על ידי עו"ד יגאל בורוכובסקי ועו"ד יפית מיטרני. הליך הגישור נשא פרי בדמות הסדר פשרה, אשר הוגש ביום 18.5.2025 לאישורו של בית המשפט קמא (להלן: הסדר הפשרה). בגדרו של הסדר הפשרה, התחייבה העירייה לנקוט בצעדים שמטרתם להפסיק את השימוש האסור במפוחי עלים. בתוך כך צוין כי העירייה תיידע את קבלני הגינון בעניין האיסור האמור, וכן בדבר האפשרות כי יוטל עליהם קנס אם יפרו אותו. כמו כן, התחייבה העירייה להוסיף במכרזים החדשים שיפורסמו על ידה הוראה מפורשת האוסרת על שימוש במפוח עלים, ואשר מאפשרת הטלת קנס בסך 1,500 ש"ח על מי שיפר את האיסור, בגין כל הפרה ואף ביטול הסכם ההתקשרות עימם (להלן: התחייבויות העירייה כלפי העתיד). בנוסף על האמור, התחייבה העירייה להשקיע בפרויקטים סביבתיים ייעודיים לרווחת התושבים (שדרוג גינות משחקים והקמת פארק נחל זנוח), בעלות תקציבית של מיליון ש"ח (להלן: הפרויקטים הייעודיים). אשר לגמול ושכר טרחה, המליצו הצדדים כי העירייה תשלם למערער גמול בסך 15,000 ש"ח, ושכר טרחה לבא הכוח המייצג בסך של 125,000 ש"ח בתוספת מע"מ. 4. ביום 1.9.2025 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, אשר אישר את הסדר הפשרה ללא שינויים, הגם שהביע הסתייגות מסוימת בנוגע לסעד שעניינו פרויקטים ייעודיים (להלן: פסק הדין). מנגד, בכל הנוגע לגמול ושכר והטרחה, בית המשפט קמא דחה את המלצת הצדדים, וזאת לאור הערכתו כי התועלת שהביאה עמה בקשת האישור "נחזית להיות שולית ביותר" (פסקה 4 לפסק הדין). כך, משום שהעירייה נקטה בצעדים אופרטיביים למניעת השימוש במפוחי עלים עובר להגשת בקשת האישור – ולפיכך, תוצאת בקשת האישור לא הייתה אלא חידוד הדברים בישיבת בירור עם קבלני הגינון; מפני שהיקף ההפרות המתועדות היה מצומצם באופן יחסי; ועקב כך שזמן קצר לאחר שהוגשה בקשת האישור, לא דווח על הפרות נוספות. בנוסף נקבע כי יש להתחשב, בין היתר, בכך שניהול ההליך לא דרש משאבים רבים וכן בסימני השאלה המתעוררים בנוגע למידת ההלימה בין סעד הפרויקטים הייעודיים לבין הנזק הנטען בבקשת האישור, ולשאלה אם ראוי היה לאשר הסדר הכולל סעד מעין זה. נוכח האמור, נפסק כי העירייה תשלם למערער גמול בסך של 5,000 ש"ח ושכר טרחה בסך של 25,000 ש"ח, בצירוף מע"מ. מכאן הערעור שלפנינו. 5. המערער סבור, בעיקרו של דבר, כי ראוי היה לקבוע את הגמול ושכר הטרחה בהתאם לשיטת האחוזים שנקבעה בפסק הדין בעניין ע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (2012) (להלן: עניין רייכרט), וזאת כנגזרת משווי העלות שהתחייבה העירייה להקצות לטובת הפרויקטים הייעודיים. בהתאם, נטען כי הסכום שפסק בית המשפט קמא מהווה כ-4% מסך עלות הפרויקטים הייעודיים, באופן הסוטה בצורה ניכרת מהמדרגות שנקבעו בעניין רייכרט. כמו כן, גרס המערער כי בית המשפט קמא לא העריך נכונה את התועלת שהושגה בעקבות הסדר הפשרה, ובכלל זה התחייבויות העירייה כלפי העתיד, ולא נתן משקל לפנייה המוקדמת אותה ביצע המערער לעירייה בטרם הגשת בקשת האישור. עוד הטעים המערער כי הצעדים בהם נקטה העירייה למניעת הפרת הוראות הדין, עובר להגשת בקשת האישור, הסתכמו ב"מכתב תמציתי בן 3 שורות" (אשר נטען כי נשלח בעקבות הפנייה המוקדמת מטעם המערער), ולא היה בו כדי להפסיק את ההפרות מצד העירייה. בנוסף, נטען כי לא היה מקום לסטות מהמלצת הצדדים והמגשר באשר משמעות הדבר היא יצירת תמריץ שלילי לסיום ההליך בהסכמה. בגין האמור, המערער סבור כי יש להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא ולהעמיד את הגמול למערער ואת שכר הטרחה לבא הכוח המייצג על סך של 15,000 ש"ח ו-125,000 ש"ח, בהתאמה, כפי שהומלץ במסגרת הסדר הפשרה. 6. ביום 15.2.2026 התקיים קדם-ערעור, ובו חזר בא הכוח המייצג על עיקרי הטענות. בא כוח העירייה עמד על כך שהעירייה מנסה למגר את תופעת הפרת הדין כמיטב יכולתה. כן צוין כי העירייה הסכימה בעבר להסדר הפשרה – ובכלל זאת לגמול ושכר הטרחה שהומלץ במסגרתו, וכי אין היא חוזרת בה מהסכמתה זו. ב"כ הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים (שהגישו התייחסות מטעמם במסגרת ההליך קמא, אך לא לעניין גובה הגמול ושכר הטרחה, אלא רק באשר למתווה תשלומו), הודיע בעיקרו של דבר, כי על-פני הדברים, אין זה מקרה המצדיק התערבות ערעורית, אולם הותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בכתובים ושמיעת טענות הצדדים בעל-פה, סברנו כי יש להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא ולהגדיל במידה מסוימת את שיעורי הגמול ושכר הטרחה, שיעמדו על סך של 6,000 ו-44,000 ש"ח, בהתאמה. 8. הלכה ידועה היא כי אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות להוצאות ושכר טרחה, למעט במקרים חריגים. ברם, צוין לא פעם כי כלל זה חל במידה פחותה כאשר עסקינן בתובענות ייצוגיות, בשל השלכות הרוחב שיש להחלטות מעין אלה (ע"א 689/16 נסאר נ' עיר השעשועים בע"מ, פסקה 15 (7.5.2018); ע"א 1582/20 חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ, פסקה 78 (29.12.2021); ע"א 4067/24 ויסולי נ' בנק דיסקונט לישראל, פסקה 11 (19.3.2025)). אנו סבורים כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות מסוימת מצד ערכאת הערעור. 9. בראשית הדברים, נבהיר כי החלטת בית המשפט קמא שלא להפעיל במקרה זה את שיטת האחוזים, אלא לפסוק גמול ושכר טרחה על בסיס השיטה הגלובלית, נכונה וראויה. בע"א 53824-11-24 עירית לוד נ' מאור (27.5.2026) (להלן: עניין עירית לוד), שניתן אך זה עתה, נפסק על ידנו, ביחס לתביעות הנגשה, כי כאשר נתבעת בהליך ייצוגי, לא כל שכן רשות ציבורית, מתחייבת לעמוד בדרישות הדין, ובנוסף לסעד של יזום פרויקט ייעודי, אין מקום לעשות שימוש בשיטת האחוזים המתבססת על עלותו של פרויקט זה, אלא נדרש, ככלל, ליישם את השיטה הגלובלית לצורך קביעת הגמול ושכר הטרחה. המקרה דנן מדגים היטב כי קיימת הצדקה להחיל את הלכה האמורה לא רק ביחס לתביעות הנגשה, אלא גם במצבים קרובים, כדוגמת זה שלפנינו (תביעה למניעת מפגע סביבתי). הטעמים להלכה שנקבעה בעניין תביעות הנגשה, אשר פורטו בהרחבה בעניין עיריית לוד, יפים, בשינויים המחויבים, גם למקרה דנן, ואיננו רואים טעם לחזור עליהם. המבקש להרחיב, יעיין שם. 10. עם זאת, אף על פי שאכן היה מקום ליישומה של השיטה הגלובלית, סברנו כי הסכומים שפסק בית המשפט קמא היו נמוכים במידה מסוימת מהראוי, בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין. בפרט, התרשמנו כי לא ניתן משקל מספק להתחייבויות שנטלה על עצמה העירייה כלפי העתיד, ובכלל זה האפשרות לקנוס קבלנים אשר יפרו את האיסור על שימוש במפוח עלים, ואף לבטל את ההתקשרות עימם, המשמשים ככלים הרתעתיים אפקטיביים שיסייעו למנוע הפרות עתידיות. כמו כן, יש להתחשב בפנייה המוקדמת שביצע בא הכוח המייצג, בה התריע על כוונתו לנקוט בהליכים משפטיים אם העירייה לא תחדל מהפעלת מפוחי עלים באזורי מגורים (גם אם פניה זו בוצעה בשם תושב אחר), ובכך שגם לאחריה התרחשו הפרות מצד קבלני העירייה. מנגד, כפי שקבע בית המשפט קמא, במכלול, לא מדובר בהפרות מרובות ואין חולק שהן פסקו זמן קצר לאחר הגשת בקשת האישור. משכך, ובשים לב לשלב שבו גובש הסדר הפשרה, כאשר ההליך עוד בראשיתו, המשאבים שנדרשו מהמערער ומבא הכוח המייצג אינם רבים. בנוסף, אומנם ניתן להתחשב בסעד של פרויקטים ייעודיים עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הפשרה, אך בהינתן שמדובר בפעילות שעל העירייה לבצע ממילא בעבור תושביה, ובשים לב לזיקה החלשה בין הפרויקטים הייעודיים לבין עניינה של התובענה, המשקל שיש לייחס לסעד זה בקביעת גובה הגמול ושכר הטרחה בגין הסדר הפשרה דנן הוא נמוך, אפילו מזערי. בהתחשב בכל אלו, מצאנו כי נדרשת הגדלה מסוימת של שיעורי הגמול ושכר הטרחה, אך לא ניתן להעמידם על הסכומים שהומלצו במסגרת הסדר הפשרה. 11. סוף דבר: גובה הגמול ושכר הטרחה שתשלם העירייה למערער ולבא הכוח המייצג יעמוד על 50,000 ש"ח, כאשר מתוך סכום זה 6,000 ש"ח ישולמו למערער כגמול ו-44,000 ש"ח בתוספת מע"מ ישולמו לבא הכוח המייצג כשכר טרחה. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים ממתן פסק דין זה. במכלול הנסיבות האמורות, אין צו להוצאות בערכאתנו. עופר גרוסקופף שופט השופטת רות רונן: התערבות ערכאת הערעור בפסיקת גמול ושכר טרחה בתביעות ייצוגיות היא כידוע מצומצמת; והדברים יפים ביתר שאת כאשר מדובר בשכר טרחה וגמול גלובליים. לכן ככלל ספק בעיני אם היה מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בקביעת הגמול ושכר הטרחה. יחד עם זאת, במקרה דנן אני סבורה כמו חברי כי יש מקום להתערבותנו. זאת מאחר שבית משפט קמא הניח בפסק דינו כי להגשת בקשת האישור הייתה השפעה מועטה בלבד על התנהלות העירייה; בלא שהוא הביא בחשבון את העובדה שלפני הגשת הבקשה – פנה המערער לעירייה בפנייה מוקדמת, שהביאה אף היא לחידוד הנהלים ולשיפור המצב לעומת זה שהיה קודם לכן. מאחר שהקביעה האמורה הייתה אחד מנימוקיו של בית משפט קמא לגבי הסכום שנקבע על ידיו כשכר טרחה וגמול, ולאור העובדה שפני הדברים הם שונים ממה שנקבע – אני סבורה כאמור כי יש להתערב בפסק הדין, ולכן אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט גרוסקופף. רות רונן שופטת המשנה לנשיא נֹעם סולברג אני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט ע' גרוסקופף, ומצטרף להערת חברתי, השופטת ר' רונן. גם להשקפתי, השינוי שהולידה התובענה הייצוגית בהתנהלות העירייה ומידת השפעתה על אכיפת הדין, מטים את הכף לעבר התערבותנו, במידת מה, בשיעורי הגמול ושכר הטרחה שנפסקו בבית המשפט המחוזי. ברגיל, ספק אם היה מקום להתערבות עִרעורית בכגון דא, אף תחת אמת המידה המרוּככת יותר, החלה בהליכים ייצוגיים. במבט רחב יותר, אדגיש, כי לגבי דידי, בפסיקת גמול ושכר טרחה בתובענות ייצוגיות נגד רשויות ציבוריות, ככלל, יש ליתן משקל מרכזי לשאלת הסיבתיות שבין הגשת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית לבין השינוי בהתנהלות הרשות. זאת, בשים לב למתינות הנהוגה עמנו, גם מתחייבת, משעה שעסקינן בכספי ציבור המשתלמים מקופת הרשות, וכשלנגד עינינו גם הצורך למנוע פגיעה בתפקודה של הרשות ובציבור הנזקק לשירותיה; ציינתי בעבר, בהקשר קרוב, אך מעט אחר – בנסיבות של 'חדילה', הדברים הולכים יד ביד עם "האינטרס שבשמירה על הקופה הציבורית" בתובענות מעין אלו (עע"מ 7484/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מוחני, פסקאות 18-17 (21.2.2018); כן, ראו התימוכין המובאים בפסקה 13 לפסק דיני שם, באשר לצורך לבחון אם "הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה"; ההדגשה במקור. ראו גם: פסקה 6 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שעמד על ה"קרבה העיונית בין הסדר הפשרה להודעת חדילה" בנדון דידן). נעם סולברג משנה לנשיא הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט עופר גרוסקופף. ניתן היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ו (‏2.6.2026). נעם סולברג משנה לנשיא עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת