המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון מוחני

פסק-דין בתיק עע"מ 7484/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 7484/16 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער והמשיב שכנגד: המוסד לביטוח לאומי נ ג ד המשיבים והמערערים שכנגד: 1. שמעון מוחני 2. א.ל.ס שירותי ניהול בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 26.6.2016 בת"צ 6421-09-15, שניתן על-ידי כבוד השופט א' בכר תאריך הישיבה: כ"ג בשבט התשע"ח (8.2.2018) בשם המערער והמשיב שכנגד: עו"ד ניר מילשטיין; עו"ד נועה מלצר בשם המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד יעקב אביעד; עו"ד גיל רון פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' בכר) בת"צ 6421-09-15 מיום 26.6.2016, בגדרו חויב המערער (להלן: המל"ל) בתשלום גמול למערערים שכנגד (להלן גם: שמעון וא.ל.ס) בסך כולל של 120,000 ₪ ובתשלום שכר טרחה לבאי-כוחם בסך של מיליון ₪. רקע 2. ביום 6.9.2015 הגישו המערערים שכנגד תובענה יצוגית נגד המל"ל, ובה נטען כי ניכה כפליים דמי ביטוח בריאות ממבוטחים אשר זכאים לקצבת זקנה, ועודם עובדים. המל"ל ניכה דמי ביטוח בריאות הן מקצבאות הזקנה של חברי הקבוצה המיוצגת, הן מהכנסותיהם. זאת, בניגוד לאמור בסעיף 14(ה)(4) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. 3. ביום 25.1.2016 הגיש המל"ל לבית המשפט המחוזי הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות יצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), בגדרה טען כי החל מתשעים ימים לאחר הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית (להלן: בקשת האישור), לא נגבו עוד דמי ביטוח בריאות יתרים. משלב זה, נדרשים מבוטחים להודיע למעסיקיהם כי הם מקבלים קצבת זקנה, ואז תהיה הכנסתם פטורה מתשלום דמי ביטוח בריאות. עוד צוין כי בחודש ספטמבר 2015, ו"ללא קשר לתובענה הייצוגית", החל המל"ל באיתור המבוטחים הרלבנטיים, ונשלחו אליהם הודעות בצירוף טופס המאשר כי הם מקבלים קצבת זקנה, ואשר הצגתו למעסיקים תביא להשבה אוטומטית של סכומי הכסף שנגבו ביתר. עוד הודיע המל"ל, כי בתי התוכנה הרלבנטיים הונחו ליצור חסימה בתוכנות תלושי השכר, אשר תמנע ניכוי דמי ביטוח בריאות מהכנסותיהם של מבוטחים המקבלים קצבת זקנה. בהודעת החדילה שב המל"ל והדגיש, כי "עניין זה נדון במוסד לביטוח לאומי עוד טרם הגשת בקשת האישור... [ו]עוד טרם הגשת הודעת חדילה זו". על רקע האמור, טען המל"ל כי יש לדחות את בקשת האישור. 4. ביום 30.3.2016 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, במהלכו הודיע המל"ל כי בכוונתו להשיב את סכומי הכסף אשר נגבו ביתר במשך שבע השנים שקדמו להגשתה של בקשת האישור. בהודעה מיום 18.4.2016 מסר המל"ל כי שיעור גביית היתר בשנים 2014-2013 עומד על סך של כ-40 מיליון ₪. עיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי 5. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לחייב את המל"ל בתשלום גמול למערערים שכנגד ושכר טרחה לבאי-כוחם, ועמד על השיקולים הרלבנטיים משני צִדי המתרס. מחד גיסא, שוכנע בית המשפט המחוזי כי המל"ל החל לפעול למען השבת סכומי הכסף אשר נגבו ביתר עוד בטרם הוגשה התובענה דנן. צוין כי ההליך המשפטי התנהל במהירות, ולא נדרש מאמץ מיוחד מצד המערערים שכנגד ובאי-כוחם; כי המל"ל "אינו מי שנהנה מסכומי הכסף אותם גבה אלא הינו משמש אך צינור להעברת הסכומים לקופות חולים"; כי "עסקינן בקופה הציבורית ויש לזכור תמיד כי אין לו למוסד [המל"ל – נ' ס'] משל עצמו דבר" (פסקה 15); וכי "אין כל סיבה להתייחס לסכומי ההשבה ככאלה המושבים לתקופה של 7 שנים קודם להגשת התובענה כפי שהתחייב המוסד, בין מאחר וסעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות מתייחס אך ל-24 חודשים שקדמו להגשת התובענה, ובין משום שהתייחסות ל-24 חודשים 'קדימה', כפי דרישת התובע, אינה יכולה להיות סך כל התקופה (היינו 48 חודשים), אלא אך ורק ובכל מקרה 24 חודשים" (פסקה 14; ההדגשות הוספו – נ' ס'). מאידך גיסא, נתן בית המשפט המחוזי את דעתו על הפגם שנפל בהתנהלות המל"ל, ועל הצורך בעידוד הגשתן של תובענות מעין זו שהגישו המערערים שכנגד. נוסף על כך, נקבע כי שמעון הקדים ופנה אל המל"ל עובר להגשת העתירה, כנדרש, וכי לא הוּכחה פניה מוקדמת כאמור מצִדה של א.ל.ס. 6. על רקע האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין, אין להעמיד את שיעורי הגמול ושכר הטרחה על אחוז מסוים מן הסכומים אשר נגבו ביתר (כפי 'שיטת האחוזים' אשר עוגנה בע"א 2046/10 עזבון שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (2012)). חלף זאת, חויב המל"ל בתשלום שכר טרחה לבאי-כוח המערערים שכנגד בסך של מיליון ₪ בתוספת מע"מ, גמול לשמעון בסך של 100,000 ₪, וגמול מופחת לא.ל.ס בסך של 20,000 ₪. אשר לשיעור שכר הטרחה, נכתב בפסק הדין כדלקמן: "יתכן, כי יהא מי שיסבור כי הנסיבות אינן מצדיקות סכום בסדר גודל שכזה, במיוחד עת המוסד החל עושה צעדים להשיב סכומי הכסף למבוטחיו, אך אין לשכוח מאידך, כי השנים בהם המוסד נהנה מגביית יתר עולה לאין שיעור על אותן 7 שנים אותם יש בדעתו להשיב למבוטחים ובחישוב גס גביית היתר לאורך השנים מאז תיקון סעיף 14(ה) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי עשויה להגיע למאות רבות של מיליוני ₪ אם לא למעלה מכך וכאמור רק 7 שנים לאחור יושבו למבוטחים" (פסקה 17; ההדגשה הוספה – נ' ס'). עיקרי טענות הצדדים 7. המל"ל אמנם סומך את ידיו על קביעות בית המשפט המחוזי במה שנוגע לנסיבות העניין דנן, אך טוען כי דווקא בעטיין, יש לצדד בפסיקת גמול ושכר טרחה על הצד הנמוך (אם בכלל). עוד נטען, כי הנימוק לשיעור שכר הטרחה שקבע בית המשפט המחוזי, עומד בסתירה לאשר נכתב בחלק אחר של פסק הדין, שם נקבע כי המל"ל לא נהנה מגביית היתר, וכי אין ניתן להתייחס להשבה לתקופה שמעל ל-24 חודשים. אשר על כן, בהתחשב בהגנות הנתונות בחוק לרשות ציבורית, ונוכח פסיקות בעניינים דומים, טוען המל"ל כי יש להפחית במידה רבה את שיעורי הגמול ושכר הטרחה שקבע בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, נטען כי כפי פנייתה של א.ל.ס, גם פנייתו של שמעון אל המל"ל עובר להגשת התובענה – לאו 'פניה מוקדמת' היא; כי אם פניית סרק לקונית וכללית. 8. המערערים שכנגד גם הם אינם שבעי רצון משיעורי הגמול ושכר הטרחה שקבע בית המשפט המחוזי, וסבורים כי יש להעלותם. לטענת המערערים שכנגד, בקשת האישור, כמו גם התנהלותם במסגרת ההליך המשפטי, הניבו תועלת רבה לחברי הקבוצה, והן אשר הביאו את המל"ל לתת דעתו על הגביה היתרה, לחדול ממנה, ולהשיב את סכומי הכסף אשר נגבו ביתר במשך שבע שנים. נוסף על כך, טוענים המערערים שכנגד, כי המל"ל אכן נהנה מן הכספים אשר נגבו על-ידו, כי כלל לא הוכח שהכספים האמורים הועברו לקופות החולים, וכי על כל פנים, אין ניתן לממן את הקופה הציבורית באמצעות גביה שלא כדין. עוד נטען, כי אין לזקוף לזכות המל"ל את ההליך המשפטי המהיר, שכן הודעת החדילה הוגשה לשם התחמקות מן התובענה הייצוגית גרידא. 9. עוד טוענים המערערים שכנגד, כי טיב הקבוצה המיוצגת; הצורך בהרתעה יעילה של המל"ל מפני התנהלות דומה בעתיד; יכולותיו הפיננסיות; גם שיעור סכומי הכסף אשר נגבו ביתר – מחייבים פסיקת גמול ושכר טרחה בשיעור גבוה מכפי שקבע בית המשפט המחוזי. זאת, בהתאם ל'שיטת האחוזים', ובהתחשב הן בסכומי הכסף שהושבו, הן בתועלת העתידית אשר תצמח מן התובענה. אשר לפנייתה המקדימה של א.ל.ס, כמו גם זו של שמעון, נטען כי השניים אכן הקדימו פניה לתובענה, כיאות. הועלו גם טענות בנושא הודעת החדילה, אולם משהסעד שהתבקש בטיעוני המערערים שכנגד התמקד בסופו של דבר בשיעור הגמול ושכר הטרחה, נתמקד בסוגיה זו. 10. בתגובתו דוחה המל"ל את טענות המערערים שכנגד, וטוען כי לבד מהיותן שגויות, הרי שרובן ככולן מכוונות כלפי קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, כאלה שלא בנקל תתערב בהן ערכאת הערעור. דיון והכרעה 11. עיינתי בערעור ובערעור שכנגד, על צרופותיהם; שקלתי את טענות הצדדים ואת נימוקיהם, בכתב ובעל-פה; גם נתתי דעתי על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. אחר הדברים האלה, סבורני כי יש לדחות את הערעור שכנגד, לקבל את הערעור, ולהפחית משיעור שכר הטרחה שקבע בית המשפט המחוזי. 12. אפתח במושכלות ראשונים: סעיף 9(ג) לחוק מורנוּ, כי משנדחתה בקשה לאישור תובענה יצוגית בשל חדילת הרשות מגביה שלא כדין, רשאי בית המשפט לפסוק גמול למבקש, ולקבוע שכר טרחה לבא-כוחו. ודוק – רשאי, לא חייב. אמור מעתה: אם בתובענות יצוגיות 'רגילות', שבמסגרתן נדרש בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה – נתון לו שיקול דעת רחב בקביעת שיעורם (ע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי נ' עזבון ראבי, פסקה 63 (4.12.2011)‏), הרי שבתובענה אשר נדחתה בשל חדילת הרשות – לא כל שכן. אכן, "מדובר במצב ייחודי, המשפיע על אופן האיזון שבין השיקולים הכלליים, המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק" (עע"ם 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, פסקה 29 (‏25.12.2012); ראו גם: עע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל – מנהל המכס ומס בולים, פסקה 25 (27.12.2010)). 13. מהן אפוא אמות המידה לפסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) לחוק? בעניין אכדיה נתנה בהן השופטת א' פרוקצ'יה סימנים: "ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. שיקול מעין זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכר טרחה ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית; הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מצד אחד, אך זאת בלא לפגוע בציבור בכללו על ידי תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מצד שני. כן ראוי להתייחס בהקשר זה להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת, והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג. חשוב להדגיש, כי מנין השיקולים המפורט בסעיפים 22 ו-23, אליהם מפנה החוק בסעיף 9(ג), אינו ממצה, ועל בית המשפט לשקול את מכלול נסיבות הענין המסוים הניצב לפניו, ולהכריע במסגרתו האם ראוי במקרה נתון, על פי נסיבותיו, לפסוק תשלומים לתובע המייצג ולבא כוחו, ואם כן, מה שיעור התשלומים הראוי לצורך כך. השיקולים לענין זה מונחים מהתכליות שביסוד הסדר התובענות הייצוגיות בכלל, והתובענות הייצוגיות נגד הרשות הציבורית, בפרט" (שם, בפסקה 26; ההדגשות הוספו – נ' ס'). 14. בענייננו-אנו, מנה בית המשפט המחוזי את השיקולים הרלבנטיים כולם – שקל, בחן, יִשׂם. לרגע נראה היה כי כָּבדו השיקולים המצדדים בהימנעות מפסיקת גמול ושכר טרחה, מן השיקולים שכנגד. ברם, לבסוף נחה דעתו של בית המשפט המחוזי, כי לא זו בלבד שיש לפסוק גמול למערערים שכנגד, ולקבוע שכר טרחה לבאי-כוחם, אלא כי יש להעמיד את שיעור החיוב על סך כולל של 1,120,000 ₪. בטרם אבחן אם אמנם צדק בית המשפט המחוזי באיזון האמור, אתייחס לטענות המערערים שכנגד לגבי השיקולים העומדים להם לרועץ. חלק נכבד מכתביהם הקדישו לכך המערערים שכנגד, מרבית הטענות שבפיהם עובדתיות. שומה אפוא, בבחינת הטענות האמורות, לשוות לנגד עינינו את הכלל שלפיו ממעטת ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית (ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ, פסקה 16 (11.9.2006)). 15. במה שנוגע לתרומתם של המערערים שכנגד לחדילה ולהשבה, שוכנע בית המשפט המחוזי, כי המל"ל היה ער לפגם שבהתנהלותו "מספר חודשים קודם להגשת התובענה הייצוגית", ו"תכנן להשיב את הסכומים עצמאית ללא קשר עם התובענה". זאת, בהסתמך על התכתבויות פנימיות מחודשים מאי ויולי 2015, ועל מכתבים ששלח המל"ל למבוטחיו ביום 17.9.2015. עיינתי במסמכים האמורים, ובשאר נספחים אשר צורפו לתגובת המל"ל מיום 15.2.2016 – הם מדברים בעד עצמם, ותומכים בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, משהודיע המל"ל על חדילתו מגביית היתר, שוב איננו מחויב בהשבה לחברי הקבוצה (אם כי שמורה להם הזכות להגיש תביעות השבה פרטניות, ראו בג"ץ 2171/06 כהן נ' יו"ר הכנסת, פסקה 41 (29.8.2011)). גם לו היתה התובענה מתקבלת, לא ניתן היה לחייב את המל"ל בהשבה "לגבי תקופה העולה על 24 החודשים שקדמו למועד שבו הוגשה הבקשה לאישור" (סעיף 21 לחוק). חרף האמור, הסכים המל"ל לבצע השבה עבור שבע שנים אחורנית. המערערים שכנגד לא הוכיחו כי הסכמה זו נבעה מ"לחצים" שהפעילו באי-כוחם; גם בפרוטוקול הדיון מיום 30.3.2016 לא מצאתי סימוכין לכך. הנה כי כן, נחה דעתי כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי בנדון, הריהי סבירה ומבוססת. 16. נוסף על כך, עומדת לו למל"ל, כרשות ציבורית, חזקת תקינות המינהל, שעל סמכה יש להניח כי דמי ביטוח הבריאות אכן הועברו לקופות החולים, כמצוות המחוקק בסעיף 16(א)(1) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. המערערים שכנגד לא הביאו ראיות לסתירת החזקה האמורה. בין כך ובין כך, אין לו למל"ל משל עצמו, ולא כלום. הקופה הציבורית, מקבלי הקצבאות השונות, אזרחי המדינה – הם אלו שיפגעו מחיובו של המל"ל יתר על המידה. לא נעלמה מעיני גם טענת המערערים שכנגד על אודות אינטרס המל"ל בסיומו המהיר של ההליך, אך לא מצאתי בה ממש. מטבע הדברים, משפיע אורכו של ההליך המשפטי על מידת הטרחה הנדרשת מן התובעים המייצגים ובאי-כוחם, וכפועל יוצא מכך גם על מידת זכאותם לגמול או לשכר טרחה. מיניה וביה יוצא גם הנתבע נשכר, אך אין 'להענישו' על כך, בהשתת תשלומים שלא לצורך. לבסוף, אציין כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו לגבי העדר פניה מוקדמת מצד א.ל.ס אל המל"ל, שכן כל שצורף לבקשת האישור הוא מכתב פניה מטעם עובדת בחברה (נספח 9). בדין אפוא הועמד שיעור הגמול שנפסק לטובתה – על הצד הנמוך. 17. עוד טוענים המערערים שכנגד, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא קבע את שיעורי הגמול ושכר הטרחה, על-פי 'שיטת האחוזים'; משמע, באופן יחסי לסכום שהיה נפסק אם היתה התובענה מתקבלת, ולתועלת העתידית אשר תצמח ממנה. אמת נכון הדבר, 'שיטת האחוזים' היא השיטה המקובלת לקביעת שכר טרחה עבור בא-כוח מייצג (עניין עזבון שמש, בפסקאות 11-7). ברם, "אין בית המשפט חייב לפסוק על פי שיטה מסוימת כגון שיטת האחוזים" (עמ"ם 2978/13 מי הגליל – תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס, פסקה נ"ג (23.7.2015)) (להלן: עניין מי הגליל); ההדגשה במקור). גבי דידי, די בשיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט המחוזי בפסיקת גמול ושכר טרחה, כדי להימנע מהתערבות בנדון; אך גם לגופו של עניין סבורני כי צדק. בּכוֹרתה של 'שיטת האחוזים' ניתנה לה על מנת ליתן תמריץ לעורך הדין המייצג למקסם את טובת הקבוצה, תוך שהוא משיא גם את שכרו-שלו (עניין עזבון שמש, בפסקה 7; אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט 131, 170 (התשס"ז)). בענייננו-אנו, נקבע כי באי-הכוח המייצגים לא תרמו לחדילת המל"ל מן הגביה היתרה ולהסכמתו להשבה עבור שבע שנים. אין הצדקה אפוא ל'גזירת' שכרם מן התועלת אשר צמחה לחברי הקבוצה. 18. מכאן לערעור. שני טעמים שמשו בפסיקת גמול ושכר טרחה בענייננו: האחד, עניינו בתמריץ להגשתן של תובענות יצוגיות מעין זו שהגישו המערערים שכנגד – מוצדק; השני, עניינו בהנאה שהפיק כביכול המל"ל מן התקופה שמעבר לשבע שנות ההשבה – שגוי. אכן, יש לשבח את המערערים שכנגד על ערנותם ועל היוזמה שנקטו. לפיכך, ראויים הם ובאי-כוחם לגמול ולשכר הולם, אשר יתמרץ גם תובעים פוטנציאליים בעתיד וירתיע את המל"ל מפני גביה ביתר. ברם, הטעם השני, חוששני, עומד בסתירה לאשר קבע בית המשפט המחוזי אך שורות מספר למעלה מזה, שם נכתב כי "המוסד אינו מי שנהנה מסכומי הכסף אותם גבה אלא הינו משמש אך צינור להעברת הסכומים לקופות חולים" (ראו גם פסקה 16 לעיל). זאת ועוד, סעיף 21 לחוק איננו מאפשר להתחשב בסכומים שנגבו בתקופה העולה על 24 חודשים; ודאי שכך הוא כאשר בתקופה שמעבר לשבע שנים עסקינן (ראו גם פסקה 14 סיפא לפסק הדין של בית המשפט המחוזי; עניין מי הגליל, שם). סבורני אפוא, כי השגגה האמורה, ההליך המשפטי המהיר, כמו גם האינטרס שבשמירה על הקופה הציבורית, וכלל נסיבות העניין, מצדיקים הפחתה בשיעור שכר הטרחה שקבע בית המשפט המחוזי. 19. בשולי הדברים, לא למותר לציין כי חרף ה'הישג' המשפטי, הדעת אינה נוחה כלל וכלל מאופן התנהלות המל"ל; לא בגביית היתר שמלכתחילה, ולא באופן תיקונה, בעצלתיים, בדיעבד. שומה על המל"ל לבצע בדק-בית בכל הנוגע להתנהלותו בנדון. במשך שנים רבות גבה מקשישים דמי ביטוח בריאות בכפליים. מרביתם, כפי רוב המבוטחים, לא 'עקבו' אחר החיובים אשר נוכו משכרם, ולא חשו בגביה היתרה. המל"ל מצִדו, ספק ידע, ספק עצם עיניים, ולא חש לתקן את אשר טעון תיקון. זאת ועוד, נשגב מבינתי כיצד זה המוסד לביטוח לאומי, על המשאבים הרבים העומדים לרשותו – בממון, במידע, ובכוח אדם, טרם מצא פתרון ממוחשב אשר ימנע כליל ניכוי כפול בגין רכיב חיוב זהה. זאת, מבלי שיאלצו המבוטחים לעבור דרך חתחתים של פניה למעסיק אשר יפנה מצדו למל"ל וחוזר חלילה. 'ראש גדול', יעילות, חמלה, נדרשים מלכתחילה ולאורך כל הדרך; לא רק חכמה שבדיעבד, בחדילה מגביית היתר, ובנימוקים משפטיים ועובדתיים 'לכסות' על המחדל. 20. סוף דבר: אציע לחברַי לדחות את הערעור שכנגד, לקבל את הערעור, ולהפחית משכר הטרחה שקבע בית המשפט המחוזי. אלמלא האמור בפסקה 19 לעיל על אופן התנהלות המל"ל, הייתי מציע הפחתה עד כדי מחצית. בהתחשב באמור שם, בכך שמדובר בערעור, ובכלל נסיבות העניין, אציע להעמיד את שכר הטרחה על סך של 700,000 ₪, במקום מיליון ₪ שפסק בית המשפט המחוזי. הגמול שנפסק למערערים שכנגד – יוותר על כנו. עוד אציע, בנסיבות העניין, שלא נעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים לחוות דעתו של חברי, השופט נ' סולברג. גם להשקפתי, האיזון בין השיקולים שאותם מונה חברי מוליך להפחתת שכר הטרחה שנפסק. הגם שהייתי נוטה לשקול הפחתה בסכום גבוה יותר, הרי נוכח התנהלות המוסד לביטוח לאומי, כמפורט בפסקה 19 לחוות דעתו של חברי, הסכום שאותו הוא מציע להפחית מקובל אף עליי. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: 1. אני מסכימה עם פסק דינו של חברי השופט נ' סולברג. 2. עמדת המוצא שלי במקרה זה הייתה כי יש מקום לפסיקת שכר טרחה בשיעור משמעותי – לנוכח החשיבות שנודעה להגשת התובענה, מחד גיסא, ול"גרירת הרגליים" הממושכת של המוסד לביטוח לאומי בנושא מבלי שניתן משקל מספיק לזכויותיהם של המבוטחים, מאידך גיסא. בשל כך, אף נטיתי תחילה שלא להפחית כלל מן הסכום שנפסק. בסופו של דבר, השתכנעתי שיש מקום להפחתה המוצעת, חרף הגישה המצמצמת להתערבות בפסיקת שכר טרחה בערכאת הערעור, מאחר שבית המשפט המחוזי לא דייק בהתייחסותו לשיקול של "הנאה" של המוסד לביטוח לאומי עצמו מגביית היתר ולמשך התקופה הרלוונטית להתחשבות בה (ראו: פסקה 18 לפסק דינו של חברי). 3. לצד זאת, אני מבקשת להדגיש: על אף ההפחתה האמורה, מבחינתי, שיקול עיקרי בפסיקת שכר טרחה בתובענות ייצוגיות הוא הבטחת התמריץ להגשת תובענות מסוג זה לטובת ציבור האזרחים ה"קטנים" הנשחקים בגלגלי הביורוקרטיה. גבייה ללא סמכות של דמי ביטוח בריאות מזכאים לקצבת זקנה היא דוגמה קשה במיוחד להפרת האמון שנותנים האזרחים ברשויות. מקבלי קצבת זקנה הם אוכלוסייה מוחלשת, שההגנה על זכויותיה טעונה זהירות יתר על-ידי המוסד לביטוח לאומי. זהירות זו הייתה במקרה דנן מן המוסד לביטוח לאומי והלאה. יש לקוות שהלקחים המתאימים מכך יופקו. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט נ' סולברג. ניתן היום, ו' באדר התשע"ח (21.2.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16074840_O03.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il