גלובוס אינטרנשיונל - השקעות בנין ופיתוח (1996) בע" נ. לשכת עורכי הדין - בית הדין הארצי

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 37947-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: גלובוס אינטרנשיונל השקעות בע"מ נגד המשיבים: 1. לשכת עורכי הדין בישראל – ועדת האתיקה הארצית 2. שר המשפטים 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. רשם החברות במשרד המשפטים 5. רשם המשכונות במשרד המשפטים 6. י.ר. אלפסי ושות' - חברת עורכי דין 7. ג'סטיס השקעות (ב.ה.) בע"מ 8. מנהל בתי המשפט עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד נטלי הראל פסק-דין השופט חאלד כבוב: עתירה למתן צו על-תנאי, בגדרה נתבקשנו להורות למשיבים 2 ו-8, שר המשפטים ומנהל בתי המשפט, לבוא וליתן טעם מדוע לא יקבעו מדיניות שתחייב גילוי במקרים שבהם תביעות ממומנות על ידי גורם חיצוני; להורות למשיבים 4–5, רשם החברות ורשם המשכונות במשרד המשפטים, לבוא וליתן טעם מדוע לא יינתנו הנחיות אשר מונעות רישום שיעבודים על זכויות הנובעות מהליך משפטי; להורות למשיבה 1, ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין, לבוא וליתן טעם מדוע לא תפעל באמצעים כלשהם כדי למנוע מעורכי דין "לשעבד את תביעות לקוחותיהם לטובת גופים מממנים"; וכן להורות למשיבים 6–7, שהם משרד עורכי דין וחברה פרטית בע"מ, לבוא וליתן טעם מדוע לא ייקבע שהפרקטיקה של משכון זכויות בתביעה על-ידי עורך דין אינה חוקית, ומדוע לא ייאסר עליהם "להמשיך ולעסוק בפרקטיקה זו לגבי תביעות תלויות ועומדות או עתידיות". כתב העתירה אוגד בתוכו טענות שונות, אשר הקו המחבר ביניהן הוא עמדתה העקרונית של העותרת נגד מימון עלויות תביעה בידי צדדים שלישיים, בתמורה לנתח מהזכויות בהליכים. בכלל זאת, מתארת העתירה מקרה פרטני שבו בוצעה הפרקטיקה הנטענת, ובגינו הגישה העותרת תלונה בתחום האתיקה ללשכת עורכי הדין. לטענת העותרת, אפשרות כאמור יוצרת ניגוד עניינים מובנה בעבודתם של עורכי הדין, להם נוצרת כנטען מחויבות כלפי הגוף המממן, שעלולה להתנגש עם טובת הלקוח; מעודדת הגשת תביעות בסכום מופרז; פוגעת באיזונים הקיימים בין צדדים מתדיינים בהליכים אזרחיים; פוגעת ברציונלים של פסיקת הוצאות; ועלולה להביא לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. משכך, העותרת סבורה כי על משיבי הממשלה, מנהל בתי המשפט ולשכת עורכי הדין לגבש מדיניות אשר תיתן מענה לקשיים המתעוררים, לשיטתה, כתוצאה מהאפשרות להגיש תביעות הממומנות על-ידי צדדים שלישיים. דין העתירה להידחות על הסף. לבד מטיעונים כלליים כאמור בעניין מימון הליכים בידי צדדים שלישיים, העתירה נעדרת תשתית משפטית סדורה אשר יש בה כדי לתמוך בסעדים המבוקשים בה (ראו: בג"ץ 72028-11-24 סולודוך נ' משרד הביטחון, פסקה 4 (72028-11-24)). שנית, ושמא עיקר. למקרא העתירה כולה קשה להשתחרר מהרושם לפיו העותרת מוטרדת למעשה, בעיקר, מעניינה הפרטני – תביעות אזרחיות נגדה בטענות לליקויי בנייה, שבהן מייצג משיב 6 – וכי עתירה זו באה למעשה לפתור עניין פרטני זה לטובתה, כאשר 'על גבו' נעשה הניסיון לטעון טענות בעלות אופי עקרוני. אף משום כך, אין מקומן של הטענות להתברר לפני בית משפט זה כבג"ץ (ראו למשל: בג"ץ 4062/21 פריינטה נ' משטרת ישראל, פסקה 10 (13.07.2021)). אשר למקרה הפרטני המתואר בעתירה לגופו, ממילא, לעניין משיבים 6–7 עסקינן בגורמים פרטיים שטענות נגדם אינן מתאימות להתברר בבית משפט זה בשבתו כבג"ץ (סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה קובע כי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מוסמך "לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידים ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין"; וראו מהעת האחרונה, למשל: בג"ץ 4936/24 עו"ד שחר בן מאיר נ' ועדת השרים לענייני שירות הביטחון הכללי, פסקה 16 (14.12.2025)). ואשר לתלונה האתית שהגישה העותרת ולטענות בעניין הטיפול בה, ממילא קיים לעותרת סעד חלופי (סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 וסעיף 21(5) לתוספת הראשונה לחוק זה; בג"ץ 4197/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 4 (08.06.2023)). זאת ועוד, דין העתירה להידחות על הסף אף מחמת אי-מיצוי הליכים. אמנם, בעתירה נטען שהעותרת פנתה, בין היתר, למנהל בתי המשפט, לראש לשכת עורכי הדין, לרשם המשכונות, לרשם החברות, ולוועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין – ולא זכתה למענה. ברם, כל אותן פניות נטענות כלל לא צורפו לעתירה, אשר גופה נפרס על פני עמודים רבים, ונספחיה דלים. משכך, לא ברור מתי בדיוק בוצעו אותן פניות נטענות, ולא ברור מה תוכנן. במצב זה כלל לא ניתן לקבוע כי העותרת עמדה בחובתה למצות הליכים בטרם הגשת עתירה (ראו: בג"ץ 836/24 נווה ירושלים סמינר לבנות נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, פסקה 4 (06.02.2024)). כפי שנפסק שוב ושוב, דרישת מיצוי ההליכים היא דרישה מהותית שביסודה תכליות חשובות, ואין 'לדלג' מעליה משל הייתה משוכה פרוצדורלית שולית, אף כאשר מדובר בנושא חשוב (ראו: בג"ץ 6999/21 חברת יחזקאל ומרד בע"מ נ' רשות המיסים בישראל, פסקה 4 (20.10.2021)). לפני סיום יש לציין כי הסוגיה העקרונית שעניינה מימון תביעות על-ידי צדדים שלישיים, אכן מעלה מגוון שאלות מעניינות ובעלות חשיבות. די לי לעת הזו אם אציין כי מדובר בפרקטיקה מפותחת במדינות אחרות, ואשר החלה להכות שורש בארצנו, למצער בכל הקשור בתובענות ייצוגיות ונגזרות (וראו: רונן אברהם ושי נ' לביא "מימון תביעות ייצוגיות בידי צד ג' – האמנם?" פורום עיוני משפט (תגוביות משפט) מח (02.05.2024)). עוד יוזכר, ומבלי להביע כל עמדה בנושא, כי מונח לפני בית משפט זה ערעור על פסק-דין, שבמסגרתו סולקה על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר מומנה על-ידי חברה פרטית הפועלת למטרות רווח (ע"א 21634-11-25 פירט נ' Monsanto Company ואח'). יודגש, כי אין בכל האמור לעיל משום הבעת כל עמדה לגבי הסוגיה העקרונית המוצגת, ואין בדחיית העתירה משום כל קביעה לגופם של דברים. נוכח הפגמים הרבים בעתירה, אשר פורטו לעיל, אין לנו אלא לדחות את העתירה. העתירה נדחית. בשים לב לריבוי הפגמים שנפלו בעתירה, העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ב' שבט תשפ"ו (20 ינואר 2026). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת חאלד כבוב שופט