פריינטה נ' משטרת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4062/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותר: שלמה פריינטה נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. אדורה – אג"ש להתיישבות קהילתית של משקי חירות בית"ר בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אמיר פישביין בשם המשיבה 1: עו"ד יעל מורג יקו-אל בשם המשיבה 2: עו"ד שלמה קהן פסק-דין השופט א' שטיין: ברקע הטענות המועלות בעתירה שלפנינו ניצב סכסוך בין העותר לבין המשיבה 2, אדורה – אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית של משקי חירות בית"ר בע"מ (להלן: האגודה) ביחס למקרקעין המצויים בתחומי הישוב אדורה אשר ממוקם בדרום הר חברון (להלן: המקרקעין). לטענת העותר, מקרקעין אלו הוקצו לו בשנת 2000 על ידי האגודה לשימושים מסחריים. במסגרתו של אותו סכסוך, טוען העותר כי האגודה מבקשת לבטל הקצאה כאמור באופן חד צדדי בניגוד לדין ובניגוד להסכם הקצאת הקרקע אשר נחתם עם הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש (להלן: הממונה) – הכל על מנת שתוכל להשכירם למרבה במחיר. מנגד, טוענת האגודה כי מקרקעין אלו מעולם לא הוקצו לעותר אשר, לגרסתה, השיג חזקה בהם באופן בלתי חוקי ולא פעל להסדרתה באופן רשמי. על רקע דברים אלו דיווח העותר למשיבה 1 – משטרת ישראל (להלן: המשטרה) – בשני מועדים שונים (בימים 23.2.2021 ו-1.6.2021) על "פלישה" למקרקעין, על ידי האגודה או מי מטעמה. פנייתו הראשונה של העותר נענתה על ידי המשטרה, וזו שלחה למקום ניידת סיור. מדו"ח הפעולה שמולא במסגרת אותו הסיור עולה כי נציג המשטרה הורה לצדדים על הקפאת המצב וכן על הגשת תלונה מסודרת על ידי מי שחפץ בכך ופנייה לערכאות משפטיות מתאימות לצורך הסדרת הסוגיה (ראו: נספח 1 לתגובה מטעם המשטרה). פניית העותר למשטרה ביום 1.6.2021 נענתה בסירוב – זאת, לנוכח קיומו של סכסוך אזרחי ביחס לזכויות במקרקעין; והעותר הופנה בשנית להסדיר את הסוגיה באפיקים המשפטיים המתאימים. מכאן העתירה נגד המשטרה. בעתירתו, תוקף העותר את התנהלות המשטרה – אשר מיאנה לסייע לו – תוך שהוא דורש כי נורה למשטרה לפעול באופן מידי להפסקת פלישתה של האגודה למקרקעין. העותר מפרט בעתירתו את המארג התחיקתי הרלבנטי לדבריו, שבמרכזו הוראות הצו בדבר מקרקעין (סילוק פולשים) (יהודה ושומרון) (מס' 1472), התש"ס-1999, ואת ההלכות המשפטיות שלדבריו חלות בכגון דא. במסגרת זו טוען העותר כי המשטרה מחוייבת להגן על זכותו כמחזיק במקרקעין – וזאת, ללא כל קשר לשאלת שעולות בנוגע לזכויות המשפטיות בהם; רוצה לומר: סדר ציבורי וקניין – סדר עדיף. מטעם זה, סבור העותר כי שומה היה על המשטרה למנוע את פלישת האגודה למקרקעין, ולהימנע מלהכריע – דה פקטו – בשאלת הזכויות. במענה לעתירה הציגה המשטרה בירור שערכה מול הממונה. מבירור זה עולה כי אין ברשותו של הממונה כל הסכם ביחס למקרקעין נשוא העתירה, כך ששאלת הזכויות במקרקעין איננה ברורה כלל ועיקר. לאור האמור, פתח הממונה בבירורן של טענות הצדדים ביחס לזכויות במקרקעין ולהתנהלות האגודה – בדיקה אשר טרם הושלמה. בעניין זה מדגישה המשטרה כי העותר הוא שהביא לידיעת הממונה ולבדיקתו את המחלוקת ביחס לזכויות במקרקעין. חרף זאת, נמנע העותר מלצרף את הממונה לעתירה ואף לא דאג לפרט בעתירתו אודות פנייתו זו. המשטרה מוסיפה ומציינת כי העותר היה חייב לצרף לעתירתו – ולא צירף – משיבה נוספת: החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית (להלן: ההסתדרות הציונית). ביחס לטענות העותר אשר באות לבקר את התנהלותה, המשטרה מציינת ומדגישה כי איש מהצדדים היריבים לא הגיש תלונה בעניין החזקה במקרקעין, וככל שתלונה כאמור תוגש היא תיבחן ברצינות הראויה ובהתאם לדין. המשטרה מסכמת וטוענת כי בהתנהלותה לא נפל שום פגם, קל וחומר פגם אשר מצדיק התערבות בג"ץ בשיקול דעתה. מכל הטעמים הללו, סבורה המשטרה כי דין העתירה להידחות על הסף. האגודה, אף היא הגישה את תגובתה לעתירה בה עמדה על מהותו האזרחית של הסכסוך, שכאמור נסוב על זכויות במקרקעין ופירטה אודות הסכסוך גופו. לאחר עיון בכתובים שבעלי הדין הניחו לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי עתירה זו אכן חייבת להיעצר בפתח השער וכי עלינו לדחותה על הסף תוך חיוב העותר בהוצאות המשיבה 1. ברי הוא, לטעמי, כי עתירה זו באה לקדם את האינטרסים של העותר בסכסוך אזרחי במהותו אשר נסוב על שאלת הזכויות במקרקעין – זאת, בניגוד לאצטלה המינהלית אותה מבקש העותר לשוות לעתירה. סכסוך כזה צריך להתברר בערכאות האזרחיות המוסמכות, ולא בבג"ץ (ראו: בג"ץ 8628/07 שעשוע נ' משטרת ישראל, פסקה 4 (24.1.2018)). הימנעותו של העותר מהבאת הסכסוך להכרעה באפיק המשפטי הנכון לא יכולה לשמש הצדקה לעשיית שימוש במשאבי המשטרה במטרה לקבוע עובדות בשטח. בנסיבות אלו, ולאור תוצאות הבירור שעשתה המשטרה, נראה כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה וכי ממילא אין בנמצא כל עילה להורות לה לפעול אחרת משפעלה (ראו והשוו: בג"ץ 8950/17 אבו אלרוב נ' משטרת ישראל, פסקה 6 (2.9.2018)). זאת ועוד: בהניחו עתירה זו לפתחנו, העותר בחר ללכת במסלול המשפט המינהלי מבלי לקיים את כלליו. העותר לא צירף לעתירתו שני משיבים שנדרשו לבירורה – הממונה וההסתדרות הציונית – ואף נמנע מלגלות את השיג ושיח בעניין הזכויות במקרקעין שניהל עם הממונה (ראו: מכתבו של העותר לממונה מיום 19.4.2021, נספח 4 לתגובת המשיבה 1). דומני כי לא אטעה אם אתאר התנהלות זו של העותר כבלתי תקינה, בלשון המעטה. התנהלות זו מחייבת אותנו לדחות את העתירה על הסף ולחייב את העותר בתשלום הוצאות מתאימות למשיבה 1 (ראו: בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994); בג"ץ 5662/99 עמותת נפגעי הבורסה נ' יו"ר ועדת הבוררים לנפגעי מניות (7.11.1999); בג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הביטחון, פ"ד נה(1) 625, 631-630 (1994)). העתירה נדחית אפוא בזאת; העותר יישא בהוצאות המשיבה 1 בסך כולל של 5,000 ₪. תגובת האגודה לא הועילה לבירור העתירה ועל כן נמנע מלפסוק הוצאות לזכותה. ניתן היום, ‏ד' באב התשפ"א (‏13.7.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21040620_F03.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il