סולודוק נ' משרד הביטחון ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 72028-11-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: ישראל סולודוך נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל – משרד הביטחון 2. מדינת ישראל – המשרד לביטחון לאומי 3. השר לביטחון לאומי 4. שר הביטחון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ישראל יצחק כהן; עו"ד פנחס יעקב מיוחס פסק דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה המופנית נגד מדיניות הממשלה ביחס להקמת כיתות כוננות ברחבי הארץ, וביחס לחלוקת נשקים ארוכים לאזרחי המדינה. בבסיס העתירה ניצבת טענתו של העותר כי לנוכח האסון שאירע ביום 7.10.2023, מוטלת חובה על המדינה לפעול לחיזוק ההגנה האזרחית, בדרך של הגדלת וחימוש כיתות הכוננות הקיימות וכן של חלוקה נרחבת יותר של נשקים ארוכים. המדינה אינה פועלת באופן זה, כך טוען העותר, ובכך היא פוגעת בזכות לביטחון ובזכות לחיים של כלל אזרחי המדינה ותושביה, באופן המצדיק את התערבות בית משפט זה. על רקע האמור, העותר מבקש כי נורה על הקמת "יחידות כוננות [אזרחיות], שיהוו גדוד שימנה עד 200 לוחמים, בכל ישוב אזרחי וחימושן של יחידות אלה בנשק, הכולל כ-200,000 רובים ובנוסף גם מקלעים" (עמ' 2 לעתירה). לחלופין, מבוקש על ידו כי נורה על קביעתם של תבחינים "מותאמים ורלוונטיים" למתן היתר לנשיאת נשקים ארוכים על ידי אזרחים; או כי נורה לצה"ל להקים "יחידות כוננות בסדר גודל מספק מבחינת סד"כ המיומנות ומצוידות בהתאם לצורך להתמודד עם פלישה לשטח מדינת ישראל" (שם). דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שהיא נעדרת תשתית משפטית ועובדתית מספקת, המאפשרת את בחינת הטענות לגופן (ראו, מיני רבים: בג"ץ 6072/21 שלו נ' מנהל בתי המשפט, פסקה 2 (9.9.2021); בג"ץ 8750/23 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (22.1.2024)). בעיקר, העותר לא פירט כדבעי מהו הרקע הנורמטיבי הנוגע לסעדים המבוקשים על ידו, ובכלל זה לא עמד על מארג הסמכויות הרלוונטי בו הוא מבקש את התערבותנו – לא ביחס להקמת כיתות כוננות, לא ביחס לסוגיית "חלוקת הנשקים" ואף לא בנוגע להקמת יחידות נוספות על ידי צה"ל. ברי, בהקשר זה, כי באזכור כללי של דברי חקיקה בעלי קשר לנושא אין די. בנוסף, בעוד שהנספחים שצורפו לעתירה נוגעים בעיקר לטענה שלפיה כוחות הביטחון כשלו במניעת האסון שאירע ביום 7.10.2023, לא מצוי בהם מידע מהימן באשר למצב הנוהג ביחס לסעדים המבוקשים (למצער מידע כזה שעליו אין חיסיון), באופן שאינו עומד בדרישה להצגת תשתית עובדתית קונקרטית ומפורטת במסגרת הגשת עתירה לבית משפט זה (ראו: בג"ץ 5849/19 רשימת המחנה הדמוקרטי נ' מבקר המדינה, פסקה 9 והאסמכתאות המובאות שם (12.9.2019); בג"ץ 8744/20 אור נ' משרד הבריאות, פסקה 4 (21.12.2020); בג"ץ 2876/23 התנועה לטוהר המידות נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 11 (3.5.2023)). בטרם חתימה, יוער כי פניותיו המוקדמות של העותר לגורמים הרלוונטיים השונים לא צורפו לעתירה (בשונה מהודעות הדוא"ל אליהן צורפו פניות אלו), ומשכך לא ניתן לעמוד על תוכנן ולבחון את עמידתן בדרישה למצות הליכים טרם הגשת עתירה (על דרישה זו ראו, למשל: בג"ץ 6159/18 אבירם נ' שר התחבורה, פסקה 4 (26.8.2018); בג"ץ 2030/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 15 וההפניות שם (18.3.2020)). מכל מקום, בהנחה כי פניות העותר אכן כללו טענות הנכללות בעתירה דנן, מצופה היה מהמשיבים כי ישיבו עליהן, בהתאם לחובתם על פי דין, ולא יותירו את העותר ללא מענה. חזקה על המשיבים נמעני פניותיו של העותר כי ככל שלא עשו זאת עד עתה – ישיבו לו בהקדם (ראו: החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958; בג"ץ 153/77 פרג' נ' עירית פתח-תקוה, פ"ד לא(3) 427, 432 (1977); בג"ץ 10440/08 בסרגליק נ' הממונה על הגנת הצרכן במשרד המסחר והתעשייה, פסקה ז' (15.2.2009)). סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות. דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"ה (18 דצמבר 2024).