פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 836/24
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ
העותרות:
1. נווה ירושלים סמינר לבנות
2. נעמי גליס
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
2. משרד החינוך
3. משרד האוצר
4. התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל
5. המל"ג – המועצה הארצית להשכלה גבוהה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרות:
עו"ד הלל ברק; עו"ד מאיר קייקוב
פסק-דין
השופטת ג' כנפי-שטייניץ:
עניינה של העתירה בזכאותן של תלמידות העותרת 1 (להלן: העותרת), בהן העותרת 2, להנחות בתחבורה ציבורית מכוח סעיף 7(א)(4)(א) לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי שירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית), התשפ"ב-2022 (להלן: צו הפיקוח).
צו הפיקוח קובע בסעיף 2(א) ובתוספת הראשונה לו, את מחירי הנסיעה בקווי שירות שונים בתחבורה ציבורית. בסעיף 1 לצו מוגדר "הסדר נסיעה לזכאי" כ"הסדר נסיעה שניתן בהנחה ממחיר הנסיעה שנקבע בתוספת הראשונה למי שזכאי לכך לפי סעיף 7". סעיף 7(א) לצו מונה את רשימת הזכאים להסדר נסיעה לזכאי, ובהם "סטודנט כהגדרתו בחוק זכויות הסטודנט, התשס"ז-2007, שמציג תעודת סטודנט כמשמעותה בסעיף 13 לחוק האמור..." (סעיף קטן 7(א)(4)(א)). חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז-2007 קובע בסעיף 13 כי "מוסד [...ינפיק] לכל סטודנט הלומד במוסד תעודת סטודנט...", כאשר "מוסד" מוגדר בסעיף 1 לחוק זה, בין היתר, כ"מוסד להכשרת עובדי הוראה בישראל".
על פי הנטען בעתירה, המשיב 1 מפרסם מעת לעת "רשימת מוסדות המוכרים לצורך זכאות בהנחות בתחבורה הציבורית" (להלן: רשימת המוסדות המוכרים), המפרטת את שמות המוסדות שתלמידיהם זכאים להנחה כאמור. עוד נטען כי העותרת היא מוסד להכשרת עובדי הוראה העונה להגדרת "מוסד" בחוק זכויות הסטודנט. צוין כי אף שבמשך שנים רבות נהנו תלמידותיה מהנחת סטודנט בהתאם לצו הפיקוח, החל מחודש ינואר 2023 אין הן מצליחות לחדש את ההנחה באמצעות תעודת הסטודנט שברשותן. עוד צוין כי לאחר בירור, גילתה העותרת כי היא נגרעה מרשימת המוסדות המוכרים, בה הופיעה בעבר. בעתירה נטען כי גריעתה של העותרת מרשימה זו נעשתה שלא כדין, מקום שתלמידותיה עומדות בקריטריונים המהותיים לקבלת הנחה כאמור – ומבוקש להשיבה לרשימה.
דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים.
בעתירה נטען כי העותרת ביצעה פניות שונות למשיבים, ואלה העבירו אותה "מגורם לגורם שכל אחד מטיל את האחריות על חברו". ואולם, לעתירה צורפו הודעות דוא"ל תמציתיות הממוענות ל"תמיר", שזהותו לא התבררה, ובהן מתוארות פניות שנעשו על-פי הנטען למשיבים, מבלי שצורפו הפניות עצמן והתשובות שהתקבלו להן. בנסיבות אלה – בהן לא ברור מתי בוצעו הפניות למשיבים, אם בכלל, מה תוכנן, וכיצד נענו – לא ניתן לקבוע כי העותרות עמדו בחובתן למצות הליכים אל מול הרשות המוסמכת, בטרם הגישו את עתירתן (השוו: בג"ץ 5963/21 פלוני נ' ראש הממשלה, פסקה 2 (5.9.2021); בג"ץ 6999/21 חברת יחזקאל מורד בע"מ נ' רשות המיסים בישראל, פסקה 4 (20.10.2021); בג"ץ 6532/21 פלוני נ' משרד ראש הממשלה, פסקה 4 (26.10.2021); בג"ץ 5379/18 כהן נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 6 (29.8.2018); ולגבי חשיבותה המהותית של חובה זו, העשויה, בין היתר, לחסוך את הצורך בהתדיינות משפטית, ראו: בג"ץ 267/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר, פסקה 3 (24.1.2021); בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012)).
העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא נתבקשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ז בשבט התשפ"ד (6.2.2024).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
24008360_X02.docx ג
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il