אשר מנדלוביץ' נ. בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 35485-03-26 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: אשר מנדלוביץ' נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר (ע"ר) 3. משרד החינוך עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ראובן ביטון פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ממלא מקום הנשיא, השופט אילן איטח והשופטות סיגל דוידוב-מוטולה ו-חני אופק גנדלר, נציגת ציבור (עובדים) גב' ורדה אדוארדס ונציגת ציבור (מעסיקים) גב' רחלי בוהדנה) מיום 11.2.2026 בעת"צ 32865-09-25, בו נדחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה, השופט דורי ספיבק, נציגת ציבור (עובדים) גב' ארנה רזניק ונציגת ציבור (מעסיקים) גב' חמדה מרק) מיום 9.7.2025 בת"צ 10485-09-21, במסגרתו נדחתה בקשה לאישור תובענה כייצוגית אותה הגיש העותר. 1. בתמצית, ביום 9.9.2021 הגיש העותר בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיב 2, מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי ספר (להלן: המשיב), מוסד חינוכי מוכר לא רשמי (מוכש"ר), לפי פרט 8(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006: "תביעה בעילה של הפליה בעבודה, לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988" (להלן: בקשת האישור). עניינה של בקשת האישור בטענה כי מורים המועסקים על ידי המשיב, עליהם גם נמנה העותר, נדרשים כחלק מעבודתם להשגיח על תלמידיהם במהלך תפילת הבוקר, ואולם הם לא מקבלים שכר בגין כך. המשיב, מנגד, סבר כי מדובר במטלה נלווית לעבודת המורים אשר התשלום בגינה מגולם בשכרם הכולל. 2. ביום 9.7.2025 דחה בית הדין האזורי לעבודה את בקשת האישור (להלן: בית הדין האזורי ו-פסק הדין, בהתאמה). בפסק דינו המקיף בית הדין האזורי בחן בהרחבה את טענות העותר, ומצא כי אין בהן כדי לבסס אפשרות סבירה לכך שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. תחילה, נקבע כי אף שהמשיב אכן מחייב את מוריו בנוכחות בזמן התפילה, לא מדובר בשעות הוראה, אלא במטלה נלווית אשר דומה באופייה להשגחה. מסקנה זו התבססה על אופי האחריות המוטלת על המורים בזמן התפילה, כפי שהדברים עלו בעיקר מעדותו של העותר. בראי האמור, עבר בית הדין האזורי לבחון אם זמן התפילה גולם בתוך שכרו של העותר, וקבע כי התשובה לכך היא חיובית. זאת, בשים לב להיקף המשרה שלו, והמטלות הנלוות אותן הוא נדרש לבצע במסגרת תפקידו. לבסוף, בית הדין האזורי קבע כי לא עלה בידי העותר להוכיח כי השכר בגין השגחה בשעות תפילה משולם באופן שונה בידי המשיב ובידי מוסדות חינוך רשמיים. ביום 11.2.2026 נדחה גם ערעור אותו הגיש העותר על פסק הדין, וזאת לאחר שבית הדין הארצי לעבודה הכריע כי יש לאמץ את פסק הדין בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), משמצא כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דין; כי הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית; וכי לא נפלה בפסק הדין כל טעות שבחוק. 3. מכאן העתירה שלפנינו במסגרתה מבקש העותר כי יבוטל פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בו כאמור אומץ במלואו פסק הדין שניתן על ידי בית הדין האזורי. הטענה המרכזית של העותר במסגרת העתירה, היא כי שגה בית הדין האזורי בכך שסיווג את שעת התפילה כמטלה נלווית, וזאת חלף ראייתה כשעת הוראה המזכה אותו בתשלום נוסף. בין היתר, העותר סבור כי בית הדין האזורי התעלם מראיות שהביא, מהן ניתן ללמוד על כך שאופי התפקיד של המורים במהלך התפילה הוא כשל שעת הוראה; נמנע מלזקוף לחובתו של המשיב את העובדה שלא זימן מספר עדים מטעמו; ואף פירש באופן שגוי את עדותו. טענה נוספת אותה העלה העותר, היא כי שגה בית הדין האזורי באופן בו חישב את שעות ההוראה בגינן הוא זכאי לתשלום שכר. שגיאה זו הובילה את בית הדין האזורי לקבוע בשגגה, כך סבור העותר, כי זמן התפילה מגולם בשכרו. כן נטען, כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו לפיה לא הוכח שוני בין האופן בו משולם השכר בגין זמן התפילה אצל המשיב לבין האופן בו הוא משולם במוסדות החינוך הרשמיים. לבסוף, העותר ביקש להדגיש כי לא ניתן להשלים עם מציאות בה אלפי מורים נדרשים להתייצב בכל יום בבתי הספר על מנת להיות נוכחים בתפילה, ולא מקבלים על כך שכר. 4. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין לעבודה. התערבות בהחלטותיהם תיעשה רק במקרים חריגים, בהם נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים זאת בנסיבות העניין (ראו מיני רבים: בג"ץ 30200-10-25 בוזגלו נ' בית הדין הארצי לעבודה (22.10.2025( (להלן: עניין בוזגלו); בג"ץ 40897-10-25 רובין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (6.11.2025)). בכל הנוגע לתחולתה של הלכה זו על הליכים ייצוגיים המתנהלים לפני בתי הדין לעבודה, נקבע (תוך יישום הבחנה מוכרת ביחס להתערבות בית משפט זה בפסיקת בתי הדין לעבודה) כי יש להבחין בין מקרים בהם השאלות המתעוררות שייכות לתחום דיני העבודה, לבין מקרים בהם מתעוררות שאלות בתחום התובענות הייצוגיות. בעוד שבמקרים מהסוג הראשון חלה במלוא עוצמתה ההלכה הנוגעת למתחם ההתערבות המצומצם של בית המשפט העליון בפסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין לעבודה, שכן מדובר בעניינים הנמצאים בלב המומחיות שלהם, כאשר עניינו של ההליך הוא בשאלות מתחום התובענות הייצוגיות, כלל "אי-ההתערבות" אומנם עדיין חל, אך במידה פחותה (ראו: בג"ץ 6451/18 חיון נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 25 לפסק דינה של השופטת ענת ברון ופסקה 1 לחוות דעתי (19.7.2021); בג"ץ 5148/18 שחם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 23 (11.7.2022); והשוו: בג"ץ 5651/18 יצחקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 (5.11.2018)). 5. בענייננו אין חולק כי השאלות שמתעוררות במסגרת העתירה עוסקות באופן בלעדי בנושאים השייכים לתחום דיני העבודה: באיזה אופן יש לסווג את שעות התפילה; האם השכר המשולם למורים העובדים אצל המשיב כולל גם תשלום בעד זמן התפילה; ושאלת קיומם של פערים לעניין אופן תגמול המורים ביחס לזמני התפילה בין המשיב לבין מוסדות החינוך הרשמיים. כפי שצוין לעיל, בית הדין האזורי בחן לעומק את טענות העותר ביחס לשאלות אלו, ומצא כי הן אינן מבססות אפשרות סבירה לכך שהתובענה תתקבל. זו גם הייתה עמדתו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר מצא לאמץ את פסק הדין בהתאם לסמכותו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה. בנסיבות אלו, ומשעה שטענות העותר ביחס לקביעות אלו הן טענות בעלות אופי ערעורי מובהק, ומרביתן ממוקדות בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, אין כל עילה להתערבותנו (ראו והשוו: בג"ץ 6497/22 גרא נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 9 (9.11.2022); עניין בוזגלו). 6. סוף דבר: דין העתירה להידחות. לפנים משורת הדין, ואך מהטעם שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' באייר התשפ"ו (‏23.4.2026). עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת