דוד סל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3449/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3449/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: דוד סל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.3.11 בת"פ 866-12-08 שניתן על ידי כבוד השופטת ב' בר-זיו תאריך הישיבה: כ"ג באלול התשע"ב (10.9.2012) בשם המערער: עו"ד שמואל ברזני בשם המשיבה: עו"ד ד"ר אהד גורדון בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 866-12-08, כבוד השופטת ב' בר-זיו) מיום 23.3.2011. נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)() לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); יצוא, יבוא מסחר והספקת סמים מסוכנים לפי סעיפים 19א ו-13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), וזאת כמבצע בצוותא לפי סעיף 29 לחוק העונשין; ניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד לפי סעיפים 17(א) ו-7(ג) רישא לפקודה; והחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודה. לפי כתב האישום המתוקן, קשר המערער קשר עם אחרים שמטרתו ייבוא סם בכמות גדולה מחו"ל באמצעות הדואר. ביום 22.8.2010 נשלחה מפנמה אל המערער חבילת דואר שהכילה 7,106 גרם קוקאין, נתפסה על ידי המכס בחיפה, הועברה למשטרה ושוכפלה לחבילת דמה שהוצבה בסניף הדואר. המערער הגיע אל הסניף כדי לאסוף את החבילה המזויפת ונעצר על ידי השוטרים שהמתינו לו ביציאה מסניף הדואר. נוסף על כן, נתפסו 23.9 גרם של סם מסוג חשיש ביום 17.11.2008 במהלך חיפוש שנערך בביתו של המערער. ביום 25.4.2010 הורשע המערער על יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון. באשר לרכיב העונש, הוסכם כי הצדדים יטענו באופן חופשי. המערער הופנה אל שירות המבחן לצורך עריכת תסקיר ואל הממונה על עבודות השירות לצורך עריכת חוות דעת באשר לאפשרות ריצוי עונש מאסר, אם יוטל, בעבודות שירות. שירות המבחן התרשם כי ביצוע העבירה במקרה זה אינו מונע ממחשבה עבריינית, ועל כן המליץ להטיל עליו עונש מאסר שיבוצע בעבודות שירות וצו מבחן, שיש בו לעמדתו, להוות עונש מחנך. ביום 23.3.2011 גזר בית המשפט המחוזי על המערער את העונשים הבאים: 48 חודשים מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 10,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי הדגיש את חומרת העבירה ואת חיוניות חלקו של המערער בשרשרת הסם. שיקולים אלה, למול נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות הודאתו ועברו הנקי, הביאו את בית המשפט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן ולא להסתפק בענישה מקלה. מכאן הערעור שלפנינו שבמסגרתו טוען המערער, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שגזר עליו עונש מאסר ממושך מבלי לבחון את השלכותיו על חייו ועל סיכויי שיקומו. המערער מלין על כך שבית המשפט לא אימץ את המלצת שירות המבחן. עוד מציין המערער כי היה על בית המשפט ליתן משקל לגילו הצעיר, לעברו הנקי, לשוליות חלקו בעבירה ולכך שהסמים נתפסו מבלי שנגרם נזק לציבור. מנגד, המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור. לטענתה, המערער נהנה במקרה דנן מהפחתה בעונש ביחס למקרים דומים. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי בית משפט זה לא יתערב בנקל בחומרת העונש שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי, למעט ממקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה שלפנינו, לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. יתרה מזאת, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והעונש שהוטל על המערער הוא עונש ההולם את המעשים שביצע ואת נסיבות העניין. למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופו של עניין נראה כי אין מקום להתערבותנו. בהקשר של העבירות מושא ההליך שלפנינו נאמר זה מכבר כי "ההתמודדות עם תופעת הפצת הסמים המסוכנים בישראל מחייבת תחילה הכרה בתרומתם של כלל השחקנים במערך המסועף של שוק זה, ולאחר מכן חייבות הרשויות האמונות על הדבר, כל אחת בתחומה שלה, לפעול כדי ליצור מצב של חוסר-כדאיות לעסוק בהפצה עבור כלל חוליות שרשרת ההפצה, החל ביצרן, עובר בבלדר וכלה בסוחר" (ע"פ 7657/10 הייב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (טרם פורסם, 29.3.2012)). לנוכח נסיבות העניין ובהינתן תרומתו המהותית של המערער למאמצי הפצת הסם לשוק הישראלי, שהיו מצליחים אלמלא נתפס, מתחייבת ענישה מרתיעה ורצינית. בהתאם לכך, אין לדידנו בעונש שהוטל על המערער משום פגם שיש בו כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה. סוף דבר, שוכנעו כי העונש שהושת על המערער אינו חורג ממדיניות הענישה הראויה בהתחשב בעבירות שבהן הורשע ובנסיבות שבעטיין עבירות אלו בוצעו. לנוכח האמור, דין הערעור להידחות. ניתן היום, כ"ה באלול התשע"ב (12.9.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11034490_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il