חרופה נ' המינהל האזרחי באיו"ש ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3194-06-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר העותר: פלאדמיר בשארה גריס חרופה נגד המשיבים: 1. המנהל האזרחי ביהודה ושומרון 2. המפקד הצבאי פיקוד מרכז 3. ועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי – בית אל 4. לשכת התכנון המרכזית ביהודה ושומרון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אמיל משרקי בשם המשיבים: עו"ד מטר בן ישי פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשה להורות למשיבה 4, לשכת התכנון המרכזית ביהודה ושומרון (להלן: לשכת התכנון), לקלוט את בקשת העותר להיתר בנייה, בקשה שנועדה להכשיר מבנה חקלאי שנבנה ללא היתר בתחומי צו איסור בנייה. העותר הוא תושב בית לחם אשר לו, על פי הנטען, זכויות במקרקעין באדמות הכפר בית גאלא (להלן: המקרקעין). העותר שיפץ מבנה אבן חקלאי המצוי על המקרקעין (להלן: המבנה), ובעקבות זאת הוצא צו להריסתו. העותר הגיש ללשכת התכנון בקשה למתן היתר בנייה לשם הכשרת המבנה, אותה החליטה לשכת התכנון שלא לקלוט – מפאת הימצאות המבנה בתחומי צו איסור בנייה מס' 1/96, התשנ"ו-1996 ומשלא צורף לבקשה אישור לקידום הליך רישוי של המפקד הצבאי. זאת, מכוח תקנה 10(א) לתקנות תכנון ערים, כפרים ובנינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה ושומרון), התש"ף-2020 (להלן: תקנות היתר ותנאיו). לאחר שבקשה שהגיש העותר למפקד הצבאי לאישור קידום הליך הרישוי נדחתה, הגיש העותר ללשכת התכנון בקשה נוספת למתן היתר בנייה, אך גם הפעם הוחלט שלא לקלוט את בקשתו מאותם הטעמים. על ההחלטה האחרונה הוגשה העתירה שלפנינו, בעניינה טוען העותר כי הוא כלל לא נדרש להיתר מהמפקד הצבאי, בין היתר, מכיוון שבקשתו הוגשה מכוח תקנות תכנון ערים, כפרים ובניינים (רישוי בינוי חקלאי) (יהודה והשומרון), התשע"ב-2012 ולא מכוח תקנות היתר ותנאיו; ומכל מקום החלטת לשכת התכנון פוגעת בזכויות יסוד, ניתנה בחוסר סמכות ותוך חריגה משמעותית ממתחם הסבירות, והיא בטלה מעיקרה. בתגובתם המקדמית טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת לשכת התכנון. בהחלטתי מיום 5.10.2025 הוריתי לצדדים להגיש התייחסותם לשאלת קיומו של סעד חלופי, וכך עשו. המשיבים סבורים כי משעה שמושא העתירה היא "החלטת לשכת התכנון שלא לקלוט בקשה להיתר בנייה", הרי שלעותר עומד סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים, בהיות ההחלטה הנתקפת החלטה של רשות בהתאם לתקנות שהוצאו מכוח חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים, מס' 79 לשנת 1966 (להלן: חוק תכנון ערים). ואולם, מוסיפים המשיבים, משנדחתה בקשת העותר להחרגת המבנה, הרי מטעמים של יעילות דיונית וחיסכון בזמן שיפוטי "ממילא דין העתירה להידחות". מנגד, גורס העותר כי "עניינה העיקרי של העתירה הנו ביטול החלטת המפקד הצבאי" שלא לאשר את קליטת בקשתו למתן היתר בנייה – אשר לבית משפט זה שמורה הסמכות לדון בה. לאחר בחינת טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. עיון בעתירה, וביתר שאת בסעדים המבוקשים בגדרה, לא מותירים מקום לספק: חיצי העותר מופנים כלפי החלטת לשכת התכנון שלא לקלוט את בקשתו למתן היתר בנייה; לא נגד החלטת המפקד הצבאי ואף לא בשאלת חוקיותה של תקנה 10(א) לתקנות היתר ותנאיו (וראו: המבוא וכן סעיף 13 לעתירה). בכל הנוגע לסעדים שנתבקשו, מקנים סעיף 5א(א)(1) ופרט 2 לתוספת הרביעית לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, סמכות לדון בעתירה המוגשת נגד "החלטה של רשות" לפי חוק תכנון ערים – לבית המשפט לענינים מינהליים (וראו: בג"ץ 8482/19 עיריית חברון נ' ממשלת ישראל, פסקה 7 (12.1.2020); בג"ץ 4219/24 עמותת ש.ע.ל שלום עכשיו לישראל מפעלים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (24.7.2024); בג"ץ 41216-08-24 אבו גאבר נ' הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש, פסקה 8 (8.9.2025)). מקום שקיים לעותר סעד חלופי, ככלל בית משפט זה לא יידרש לעתירה (וראו: בג"ץ 1803/23 חנד"ל נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (6.3.2023); בג"ץ 2068/22 אלאערג נ' שר הביטחון (31.3.2022); בג"ץ 676/23 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 9 (6.3.2023)). סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. ממילא בטל גם הצו הארעי. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסכום של 2,000 ₪. ניתן היום, י"ד חשוון תשפ"ו (05 נובמבר 2025). נעם סולברג משנה לנשיא גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט