עמותת ש.ע.ל - שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים נ. מפקד כוחו

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4219/24 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותרים: 1. עמותת ש.ע.ל – שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים 2. חגית עופרן נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. ראש המינהל האזרחי 3. משה שרביט עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד מיכאל ספרד, עו"ד שניר קליין בשם המשיבים 2-1: עו"ד רועי שויקה, עו"ד אופיר גבעתי בשם המשיב 3: עו"ד אבי סגל, עו"ד יעל סינמון פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת להריסת מבנים שנבנו לפי הנטען בניגוד לחוק במתחם המאחז "חוות עמק תרצה" שהקים המשיב 3 בתחומי האזור. הסעד המבוקש בה הוא להורות למשיבים 2-1, מפקד כוחות צה"ל באזור וראש המינהל האזרחי, לפעול למימוש צווי הריסה שכבר הוצאו לחלק מהמבנים, וכן להוציא צווי הריסה למבנים נוספים ולפעול למימושם. 2. ביום 13.6.2024 הגיש המשיב 3 בקשה לסילוק העתירה על הסף בשל כך שעומד לעותרים סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. זאת, כך נטען, מאחר שהוצאה ומימוש של צווי הריסה כמבוקש בעתירה נכנסים לגדרם של סעיף 5א לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים) ופרט 2 לתוספת הרביעית לחוק זה, שעניינו ב"החלטה של רשות לפי חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966" (להלן: חוק תכנון ערים). 3. ביום 27.6.2024 הגישו העותרים תגובה לבקשה לסילוק על הסף, ובה טענו כי דינה להידחות. העותרים טוענים כי העתירה אינה נסבה על החלטה של רשות לפי חוק תכנון ערים, כי אם על החלטת מדיניות (שלא לאכוף) של גורם שהוא חיצוני לרשות כאמור. בהקשר זה צוין כי המחדל שבמוקד העתירה, אי-מימושם של צווי ההריסה, נובע מהנחיות עקרוניות וכלליות של הדרג המדיני שעניינן בסדרי העדיפויות הנוגעים לאכיפת דיני התכנון והבנייה באזור. על כן, נטען כי הסמכות העניינית לדון בסוגיה זו מסורה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ. 4. ביום 14.7.2024 המשיבים 2-1 הגישו תגובה מקדמית לעתירה, ובמסגרתה טענו אף הם כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה מינהלית. בהקשר זה הובהר כי צווי ההריסה שביסוד העתירה הוצאו מכוח חוק תכנון ערים, וכי בניגוד לטענת העותרים, הסמכות לממשם מוקנית לוועדת המשנה לפיקוח לפי סעיפים 38(5) ו-38(7) לחוק זה, ולא לגורמים אחרים. לפיכך, נטען ההליך המתאים בנסיבות העניין הוא הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. לבסוף צוין, כי ממילא ננקטו כבר הליכי אכיפה בפועל נגד מרבית המבנים שהוקמו במאחז. 5. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אכן דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, ללא נקיטת כל עמדה לגוף הדברים. כפי שטענו המשיבים, טענותיהם של העותרים מצויות בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, כאמור בסעיף 5א ובפרט 2 לתוספת הרביעית לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים (ראו: בג"ץ 2878/19 כיאנה נ' ראש המינהל האזרחי לאיו"ש, פסקה 3 (16.5.2019); בג"ץ 6717/19 רגבים נ' שר הביטחון, פסקה 3 (7.1.2020)). 6. לא ראינו לקבל בהקשר זה את טענת העותרים לפיה העתירה מכוונת למעשה נגד החלטה של "הדרג המדיני". העתירה, כפי שהוגשה ונוסחה, מופנית כאמור כלפי מפקד כוחות צה"ל באזור וראש המינהל האזרחי. אילו ביקשו העותרים לתקוף החלטה של גורמים אחרים, מצופה היה שיצרפו גם אותם כמשיבים. על כך יש להוסיף כי כבר נפסק, בהקשר קרוב לענייננו, שהחלטתה של רשות לפי חוק תכנון ערים "נתונה לביקורת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, גם אם נעשתה באישור או בהנחיית הדרג המדיני" (בג"ץ 8482/19 עיריית חברון נ' ממשלת ישראל, פסקה 7 (12.1.2020)). 7. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח בתמוז התשפ"ד (‏24.7.2024). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24042190_A05.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1