אבו גאבר ואח' נ' הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 41216-08-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. רבחי אבו גאבר 2. נדים אבו גאבר נגד המשיבים: 1. הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש 2. ועדת לשכת התכנון המרכזי עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד אבי בר עם בשם המשיבים: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין הנשיא יצחק עמית: במסגרת העתירה שלפנינו מבקשים העותרים להורות למשיבים להימנע מלהרוס את המבנים מושא תיקי בב"ח ה' 35/22 וה' 10/22 בהם מחזיקים העותרים (להלן: המבנים) ולאפשר להם להגיש בקשות להיתר בניה ביחס למבנים, על אף שאין הם מוכרים כבעלי הזכויות בקרקע. 1. העותרים נמנים עם בני השבט הבדואי אלזבידאת מכפר זבידאת. המבנים נשוא העתירה הם שני מבני מגורים: המבנה הראשון הינו מבנה שלד בלוק ובטון, בעל 2 קומות, לא מאוכלס, ללא תשתית או חלונות ודלתות, בגודל של כ-250 מ"ר. המבנה השני הינו מבנה גמור בעל שלד, קירות, גג ורצפה, בגודל של כ-150 מ"ר. המבנים ממוקמים באיזור ע'ור אלפרעה, בגוש 70 חלקה 15, באדמות הכפר טמון, דרומית ליישוב ארגמן שבבקעה, בקרקע הנכללת בתחומי אדמות מדינה. 2. ביום 28.2.2022 נמסרו לעותרים צווי הפסקת עבודה וזימון לדיון בפני ועדת המשנה לפיקוח (להלן: הוועדה). ביום 23.3.2022 התקיים הדיון בוועדה בנוכחות העותר 1 ובא כוחו, בו הודה העותר 1 שהמבנים נבנו ללא היתר בניה. בסופו של הדיון הוחלט על הוצאת צווים סופיים להפסקת עבודה ולהריסת המבנים (להלן: צווי ההריסה או הצווים), וניתנה ארכה בת 30 ימים ממועד הוצאת צווי הפסקת העבודה במהלכם נדרשו העותרים לממש את הוראות הצווים או לנקוט בכל צעד אחר שימצאו לנכון. ביום 4.4.2022 נשלחו צווי ההריסה, וביום 25.4.2022 הגישו העותרים בקשות לקבלת היתר בניה מס' 1406/59/22 ו-1406/58/22 לצורך הסדרת המבנים בדיעבד. ביום 19.5.2022 החליטה לשכת התכנון המרכזית איו"ש (להלן: לשכת התכנון) שלא לקלוט את הבקשות להיתר בניה משום שלא צורפו לבקשות חתימה של בעל הזכות בנכס, כנדרש בתקנות 8 ו-10 לתקנות תכנון ערים, כפרים ובנינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה והשומרון), התשפ"א-2020 (להלן: התקנות). עוד צוין בהחלטה כי העותרים יוכלו להגיש בקשה מחודשת לאחר שישלימו את החסר, וכי אין בהודעה על אי קליטת הבקשה כדי לעכב את מימוש פעולות האכיפה ביחס למבנים. לפי תגובת המשיבים, ההחלטה נשלחה לעותרים ביום 23.6.2022, וניתנה להם ארכה בת 14 ימים, במהלכה נדרשו לקיים את הוראות צווי ההריסה או לנקוט בכל צעד אחר שימצאו לנכון, ובהמשך ניתנה להם לבקשתם ארכה נוספת. ביום 18.7.2022 הגישו העותרים עתירה מינהלית (עת"מ 35114-07-22) בה ביקשו כי יוקפאו צווי ההריסה עד למתן החלטה בבקשה להקצאת המקרקעין שהוגשה על ידם; וכי ייקבע שההחלטה שלא לקלוט את בקשותיהם להיתר בניה ניתנה בחוסר סמכות ולחילופין תוך טעות ביישום התקנות. במסגרת הדיון בעתירה, בית המשפט הבהיר לעותרים כי טענותיהם לעניין אי-קליטת הבקשות להיתר בניה תוקפות את העובדה שהממונה לא נתן החלטה בבקשה להקצאת המקרקעין, והובהר כי לא ניתנה החלטה בבקשה בשל כך שהוגשה למקום הלא נכון. על רקע זה הסכימו העותרים למחיקת העתירה. במקביל, כעולה מתגובת המשיבים, העותר 1 הגיש ביום 11.12.2022 בקשה נוספת להקצאת המקרקעין עליהם הוקמו המבנים. ביום 9.1.2023 דחה הממונה את הבקשה, בין היתר מאחר שהמבנים הוקמו ללא היתר בניה, ומאחר שמדובר בבקשה לאקונית הנעדרת כל תימוכין המצדיקים את הקצאת המקרקעין בפטור מהליך מכרזי. כשנה וחצי לאחר מכן, במסגרת הליכי אכיפת צווי ההריסה, נמסרו לעותרים ביום 8.5.2024 הודעות על מתן זכות להגשת השגות ביחס לצווים. ביום 20.5.2024 העותרים הגישו בקשות נוספות להיתרי בניה וביום 4.8.2024 החליטה לשכת התכנון המרכזית שלא לקלוט את בקשות ההיתר הנוספות, בהתאם לתקנות 8 ו-10 לתקנות. 4. ביום 18.8.2024 הוגשה העתירה דנן ולצידה בקשה למתן צו ביניים שיורה על הקפאת מימוש צווי ההריסה למבנים. בו ביום ניתן צו ארעי המונע את הריסת המבנים אלא אם ההריסה תתחייב עקב צרכי לחימה דחופים ומטעמי בטחון מובהקים. העותרים טוענים כי משפחתם פונתה בשנת 1970 מהכפר זבידאת על ידי המנהל האזרחי, וכי הם מתגוררים מאז בקרקע בידיעת ובהסכמת המנהל האזרחי, מבלי שישיבתם בה הוסדרה. לטענת העותרים, הם רכשו זכויות בקרקע, בין היתר מכוח סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני משנת 1274 להג'ריה (1858) (להלן: חוק הקרקעות העותמני) ומכאן שהם מחזיקים בקרקע כדין, ויש להורות לממונה לחתום על הבקשות להיתר בניה כך שניתן יהיה לדון בהן לגופן. 5. לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף בשל עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים של העותרים שהקימו את המבנים באדמות מדינה, מבלי שהשטח הוקצה להם לפני כן. לטענת המשיבים, העותרים המשיכו בבנייה חרף הצווים שהוצאו בעניינם, בכוונה להעמיד את רשויות האזור בפני עובדות מוגמרות ולהקשות עליהן את אכיפת הדין. לשיטת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף גם בשל שיהוי, שכן העתירה הוגשה למעלה משנה וחצי לאחר מתן החלטת הממונה לדחות את בקשת ההקצאה. עוד לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות אף בשל קיומו של סעד חלופי, הן בנוגע לטענת העותרים כי רכשו זכויות במקרקעין והן בנוגע לטענתם ביחס להליכי האכיפה. המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות אף לגופה – בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת הממונה לדחות את הבקשה להקצאת המקרקעין. לשיטתם, הממונה פעל מכוח סמכותו ובהתאם לאמות המידה המינהליות המקובלות, ולא נפל פגם בהחלטתו המצדיק את התערבות בית משפט זה. 6. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיבים הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף, בעיקר לנוכח קיומו של סעד חלופי. 7. ראשית, כפי שהוסבר לעותרים עוד במסגרת העתירה המינהלית שהגישו, הדרך לקליטת ולבחינת בקשתם לקבלת היתר בניה עוברת דרך החלטת הממונה בבקשה להקצאת המקרקעין. החלטת הממונה בבקשה ניתנה ביום 9.1.2023, והעתירה שלפנינו הוגשה כשנה וחצי לאחר מכן. במובן זה, העתירה אכן לוקה בשיהוי המצדיק את דחייתה על הסף (ראו הושוו לבג"ץ 58485-10-24 סלאח נ' הממונה על הרכוש הממשלתי, פסקה 4 (3.11.2024((. 8. שנית, העותרים טענו כי יש לדון בבקשות להיתר בניה שכן הם רכשו זכויות במקרקעין לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני, אך טענתם לרכישת הזכויות נטענה באופן לקוני וללא תימוכין. מכל מקום, כפי שהבהירו המשיבים, לצורך קביעת זכויותיהם במקרקעין שהוכרזו כאדמות מדינה יש להגיש הליך לרישום ראשון. ההליך דנן אינו המקום להעלאת טענה בדבר זכויותיהם במקרקעין, ובידי העותרים מצוי סעד חלופי לעניין זה בדמות נקיטת הליכים אחרים המתקיימים לפי הדין החל באזור (בג"ץ 8188/21 ג'ריב נ' שר הביטחון, פסקה 24 )10.4.2022(; בג"ץ 5470/17 מוחמד נ' שר הביטחון, פסקה 4 (9.10.2018)). קיים גם סעד חלופי לטענות העותרים בנוגע להליכי אכיפת צווי ההריסה, בדמות הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, בהתאם לסעיף 5א(א)(1) ופרט 2 לתוספת הרביעית לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (בג"ץ 5905/23 עבאסי נ' ראש המינהל האזרחי לאיו"ש, פסקה 7 (6.9.2023); בג"ץ 8479/21 עבד אלרחים נ' ראש המינהל האזרחי בגדה המערבית, פסקה 8 (27.2.2022)). 9. עוד יוער כי העותרים פעלו בחוסר ניקיון כפיים כאשר לאחר הוצאת הצווים בעניינם המשיכו בבניית המבנים, בניגוד להוראות הצווים (בג"ץ 32210-10-24 חטיב נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 9 (8.6.2025(; עע"מ 950/23 עבד אללה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 12 (24.4.2023)). התנהלות זו תומכת אף היא בדחיית העתירה על הסף. 10. העתירה נדחית אפוא. הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 18.8.2024 – מבוטל. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 ש"ח. ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"ה (08 ספטמבר 2025). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט רות רונן שופטת