חמדאן אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 676/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט י' כשר העותר: פרחאן ראג'ב חמדאן אבו אלרוב נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. לשכת התכנון המרכזית איו"ש 3. המועצה העליונה לתכנון ובניה ביו"ש 4. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה 5. היחידה המרכזית לפיקוח עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים בשם העותר: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופט י' כשר: בעתירה שבפנינו נתבקשנו להורות על עיכוב ביצוע צווי הפסקת עבודה שהוצאו בעניין מבנים שהוקמו על ידי העותר בשטחי איו"ש, עד להכרעה בבקשתו להחריג את המקרקעין בהם הוקמו על ידו המבנים, מצו איסור הבניה החל עליהם. על פי הנטען בעתירה, העותר הוא תושב הכפר "ג'לבון" שבגדה המערבית (להלן: הישוב), והינו בעל זכויות במגרש המצוי בתחום הכפר, המשמש את העותר לחקלאות. לטענת העותר, כשלוש שנים עובר למועד הגשת העתירה, הקים העותר שני מבנים חדשים בשטח המגרש, אשר נועדו לשמש כדירי צאן (להלן: המבנים). ביום 21.6.2022 נמסרו לעותר צווי הפסקת עבודה. בהמשך לכך, המשיבה 4, ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (להלן: ועדת המשנה לפיקוח), קיימה דיון בעניין המבנים, ובדיון התברר כי המבנים הוקמו ללא היתר בניה. על רקע זה, ביום 26.7.2022 הוציאה ועדת המשנה לפיקוח צו סופי להפסקת עבודה ולהריסת המבנים. ביני לביני, ביום 27.6.2022 הגיש העותר בקשה למתן היתר בניה להכשרת המבנים. בבקשתו טען העותר, בין היתר, כי טעה בתום לב לחשוב כי המגרש מצוי בשטחי B המצויים תחת השליטה האזרחית של הרשות הפלסטינית, ולכן לא היה הכרח בהשגת היתר בניה לצורך הקמתם. ביום 26.10.2022 מסרה לעותר המשיבה 2, לשכת התכנון המרכזית באיו"ש, כי בהתאם לתקנה 10 לתקנות תכנון ערים, כפרים ובניינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה ושומרון), התש"פ-2020 (להלן: התקנות), לא ניתן לקלוט את בקשתו למתן היתר בנייה. זאת, מן הטעם שנמצא כי המגרש בו הוקמו המבנים מצוי בתחומי צו איסור בנייה אב/02/04 (להלן: צו איסור הבנייה), ולא צורף לבקשה אישור לקידום הליך רישוי ממפקד צבאי כמפורט בטופס 6 לתוספת הראשונה לתקנות. על רקע האמור לעיל, ביום 20.1.2023 הגיש העותר למשיבה 5, היחידה המרכזית לפיתוח, בקשה להחרגת המבנים מתחום צו איסור הבנייה, ובמקביל הוגשה על ידו בקשה לעכב את הליכי האכיפה עד להכרעה בבקשת ההחרגה שהגיש. בתשובה לבקשות הנ"ל, ביום 22.1.2023 השיבה ועדת המשנה לפיקוח כי פניית העותר הועברה לבחינת הגורמים הרלוונטיים בפיקוד מרכז, אך כי אין בפניה זו כדי לעכב את ביצוע פעולות הפיקוח והאכיפה שננקטו בעניינו. בתוך כך, צוין כי ניתנת לעותר ארכה בת 48 שעות לשם מימוש צו ההריסה והשבת המצב לקדמותו. נגד החלטה זו הוגשה העתירה דנן. בעתירתו טוען העותר כי התנהלות המשיבים לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תום לב ונסמכת על שיקולים זרים, בהתחשב בכך שקיימת אפשרות לעכב את הליכי האכיפה האמורים ולאפשר לעותר למצות את האפשרות להכשיר את המבנים. עוד טוען העותר כי הסירוב לעכב את מימוש צווי ההריסה עד למתן החלטה בבקשות העותר הנ"ל מפלה את העותר ביחס לתושבים אחרים בגדה המערבית, אשר בנו מבנים ללא היתרי בניה וניתנה להם האפשרות למצות את הליכי האישור בטרם שננקטו כלפיהם הליכי אכיפה. לבסוף, העותר מוסיף כי ההחלטה להימנע מעיכוב הריסת המבנים פוגעת בזכויותיו החוקתיות מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד חופש העיסוק, שכן גלומה בה פגיעה בזכות הקניין של העותר ובמשלח ידו כרועה צאן. בהחלטתי מיום 23.1.2023 ניתנה למשיבים רשות להגיב לעתירה, וכן בגדר החלטה זו ניתן צו ארעי האוסר על מימוש הצווים מושא העתירה עד לקבלת החלטה אחרת. ביום 24.2.2023 הגישו המשיבים בקשה לדחיית העתירה על הסף. בבקשתם טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף משום שהעתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים. הוטעם כי על פי ההלכה, בית המשפט אינו מעניק סעד לעושים דין לעצמם, ומשום שאין חולק שהמבנים הוקמו ללא היתר בנייה, די בטעם זה כדי לדחות את העתירה. המשיבים מוסיפים כי דין העתירה להידחות על הסף גם מן הטעם שעומד לעותר סעד חלופי. נטען כי הלכה למעשה, הסעד המבוקש בעתירה הוא עיכוב מימוש צו הריסה שיצא מכוח סעיף 38 לחוק תכנון ערים, כפרים ובנינים, מס' 79 לשנת 1966 (להלן: חוק התכנון הירדני). בתוך כך, בהתאם לפרט השני לתוספת הרביעית לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים), סעד זה מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. כמו כן, המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף גם מחמת היעדר עילה. בהקשר זה נטען כי בקשות להחרגת מקרקעין מתחום צו איסור בניה הן בקשות מורכבות, שהטיפול בהן אורך זמן. בנסיבות אלה, כך נטען, אין מקום לדרישת העותר לעכב את הריסת המבנים עד להכרעה בבקשותיו. לאחר שעיינתי בעתירה ובבקשת המשיבים לדחיית העתירה על הסף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, במסגרת תיקון 17 לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, נקבע כי בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים יהא בעל הסמכות לדון בעתירות בעניין אכיפת דיני התכנון והבניה באזור איו"ש. בהתאם לכך, צודקים המשיבים בטענתם כי לעותר עומד סעד חלופי לבירור טענותיו. בנסיבות אלו, דין העתירה להידחות על הסף כבר מטעם זה, שהרי הלכה היא שבית משפט זה לא יידרש לעתירה מקום בו עומד לעותר סעד חלופי (ראו בג"ץ 4046/22 אלדיאפין נ' ראש המנהל האזרחי, פסקה 5 ( 7.11.2022); בג"ץ 5945/22 דיאפין נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 3 (7.9.2022); בג"ץ 248/22 נסראללה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדרה המערבית, פסקה 7 (25.5.2022)). משנמצא כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, לא ראיתי מקום לדון ביתר טענות הצדדים. סיכומו של דבר: העתירה נדחית על הסף וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 23.1.2023 יעמוד בתוקפו עד ליום 1.5.2023, על מנת לאפשר לעותר למצות את ההליכים לפני הערכאה המוסמכת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג באדר התשפ"ג (‏6.3.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23006760_L02.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il