מועצה מקומית בוקעתא נ' הממשלה ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 30302-11-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת רות רונן העותרת: מועצה מקומית בוקעאתא נגד המשיבים: 1. ראש הממשלה 2. שר האוצר 3. שר הביטחון 4. שר הכלכלה 5. מנהלת תקומה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד עמיחי ויינברגר; עו"ד אולגה גורדון; עו"ד עדי קליין פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: העתירה שלפנינו נסובה על אי-הכללתה של העותרת – מועצה מקומית בוקעאתא, השוכנת בצפון רמת הגולן – ברשימת היישובים המוגדרים כ"אזור עדיפות לאומית", והזכאים לפיכך לֵהנות מן ההטבות והסיוע המוענקים מכוח החלטת ממשלה מספר 3265 מיום 20.7.2025, שכותרתהּ "תוכנית להאצה כלכלית והשבת פעילות עסקית בצפון" (להלן: החלטת הממשלה). בעתירתה, מבקשת העותרת כי נוציא מלפנינו צו על תנאי, אשר יורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תיכלל העותרת ברשימת היישובים שהוגדרו כאזור עדיפות לאומית על-פי החלטת הממשלה, "חרף דמיון מהותי למקבלי הזכאות הסמוכים לה, בניגוד לעקרונות השוויון, האחידות והסבירות המנהלית"; מדוע לא נשקלו כדבעי "שיקולי צדק חלוקתי ואחידות יישומית בין יישובי האזור לעומת יישובים שנכללו בהחלטה"; מדוע לא יפרסמו המשיבים מהם הקריטריונים והשיקולים שעמדו בבסיס החלטת הממשלה להכיר ברשימת היישובים הכלולים בה, ויפרטו מה "המשקל שהוענק לכל אחד מהפרמטרים שנקבעו"; מדוע לא יעמידו המשיבים לעיון בית משפט זה והעותרת את "כלל המסמכים ששימשו בקבלת ההחלטה: דוחות מצב, חוות דעת ביטחוניות וכלכליות, טבלאות נתונים, תרשומות ועיקרי הדיונים הבין-משרדיים"; ומדוע לא תוּחל זכאות העותרת, ככל שתוכר, באופן רטרואקטיבי ממועד תחולת החלטת הממשלה, או ממועד מוקדם שייקבע, "כדי למנוע פגיעה מצטברת בעותרת – תקציבית וכלכלית". דין העתירה – להידחות על הסף, מחמת אי-מיצוי הליכים. לא פעם, גם לא פעמיים, עמד בית משפט זה על חשיבותה של הדרישה למיצוי הליכים, כ"'תנאי סף' [ש]עליו להתבצע עובר להגשת העתירה לבית משפט זה ולא לאחריה" (בג"ץ 3083/23 משמר הדמוקרטיה הישראלית נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 5 (17.5.2023) (להלן: עניין משמר הדמוקרטיה); ההדגשה במקור). כפי שציינתי בעבר: "לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012)). ובמקום אחר: "גם כאשר מיצוי ההליכים לא יכול להביא לשינוי החלטת הרשות, ולייתר את ההליך המשפטי, יש בו כדי לתרום 'לטיוב העתירה בצורה ניכרת, כמו גם לחידוד ודיוק המחלוקת' [...], תוך חיסכון במשאבים והגברת היעילות" (בג"ץ 19764-01-25 סיעת הדמוקרטים בראשות יאיר גולן נ' ועדת הכספים של הכנסת, פסקה 25 (27.7.2025)). בפסיקה הודגש, כי אמנם, מיצוי הליכים הוא שלב מקדים, אך אין לראותו רק כמשׂוּכה טכנית-פורמלית שיש לצאת ידי חובתה; יש לגשת אליו "בניסיון כן ואמיתי ללבן את הסוגיה אל מול הגורמים הרלבנטיים, מחוץ לכותלי בית המשפט" (בג"ץ 5894/23 מועצה מקומית בית זרזיר נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 7 (13.8.2023)); ולהותיר בידי הגורמים הרלבנטיים פרק זמן סביר – לבחינת הפּנִיה, לגיבוש מענה הולם, ולקיום הידברות כנה בטרם ישים עותר פעמיו לעתור לבית משפט זה. כך, הובהר בפסיקה, כי "במקרים בהם נערכה פניה לרשות, אולם העותרים לא הותירו בידי הרשות זמן סביר לבחון את הטענות ולגבש מענה להן – פניה זו אינה בבחינת מיצוי הליכים מהותי" (עניין משמר הדמוקרטיה, פסקה 3; ההדגשה הוּספה – נ' ס'). עוד קבעה הפסיקה, כי השאלה מהו 'פרק זמן סביר' נבחנת באופן הקשרִי, כתלות בנסיבות העניין, ובכללן במידת דחיפותה של הסוגיה הנדונה; לצד זאת, נפסק, כי "כאמת מידה כללית ניתן להפנות לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, הקובע כי ככלל, מקום בו נתבקש עובד ציבור בכתב להשתמש בסמכות שניתנה לו על פי דין, עליו להחליט בבקשה ולהשיב לפניה בכתב בהקדם אך לא יאוחר מ-45 ימים מיום קבלת הבקשה (ובכפוף לחריגים שנקבעו לכך)" (בג"ץ 5586/22 אגוד מכוני הרישוי בישראל נ' שר האוצר, פסקה 7 לפסק הדין של חברתי, השופטת ר' רונן (24.8.2022) (להלן: עניין אגוד מכוני הרישוי); ראו גם, בפסק דיני, אך לאחרונה: בג"ץ 75390-08-25 לביא – זכויות אזרח, מנהל תקין ועידוד התיישבות נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 6 (5.11.2025) (להלן: עניין לביא)). מהתם להכא: מעיון בעתירה ובנספחיה עולה, כי ביום 8.10.2025 נשלח אל המשיבים "מכתב מיצוי הליכים" מטעם העותרת, ובו טענות הנוגעות לסוגיה מושא העתירה. מכתב זה, כך נטען, טרם זכה למענה. מאז, לא נעשו פניות נוספות, וביום 11.11.2025 – הוגשה העתירה שלפנינו; "אם כן, 45 יום, שהם כאמור נקודת המוצא לבחינת 'זמן סביר' לגיבוש מענה מאת הרשות – לא חלפו" (עניין לביא, פסקה 6). זאת, מבלי שהוצג לפנינו טעם מיוחד שבגינו אצה לעותרת הדרך לעתור לבית משפט זה בתוך פרק זמן קצר יותר, ובפרט בהינתן שכבר המתינה כחודש ימים עובר להגשת עתירתה. העותרת מציינת אמנם, כי ביום 3.9.2025 נשלח מכתב מאת ראש המועצה המקומית בוקעאתא, שכותרתו "מחאה על אי הכללת היישוב בוקעאתא בתוכנית להאצה כלכלית והשבת פעילות עסקית בצפון". דא עקא, שמכתב זה, אשר צורף לעתירה, מוּען אל המשיב 5 בלבד, בהיותו "אמון על מינהלת תקומה ומינהלת שיקום הצפון", ולא אל המשיבים כולם, באופן שממלא אחר הדרישה למצות הליכים אל מול הגורמים הרלבנטיים; מה גם, שהעתירה מכוונת בעיקרה כלפי החלטת הממשלה, ולא כלפי החלטה מינהלית הנוגעת לאופן ישומה על-ידי מינהלת התקומה, שעליה אמון המשיב 5. מכל מקום, עיון במכתב ה"מחאה" האמור ששלח ראש המועצה, מגלה כי מדובר במכתב המתייחס לסוגיה באופן כללי, תמציתי למדי, וכי לא נפרסו בו הטענות שהועלו בעתירה שלפנינו, ודאי לא באופן מקיף ומפורט דיו, אשר עולה כדי מיצוי הליכים במובנו המהותי (וראו: עניין אגוד מכוני הרישוי, פסקה 7). אשר על כן, די בכך שלא התבצע בענייננו מיצוי הליכים – ככל משפטו וחוקתו – עובר להגשת העתירה, כדי להביא לדחייתה. מובן, כי טענותיה וזכויותיה של העותרת שמורות לה לעתיד לבוא, ככל שיהא בכך צורך, לאחר מיצוי הליכים כדבעי אל מול כלל הגורמים הרלבנטיים. חזקה עליהם כי ישכילו לקיים שׂיג ושיח עם העותרת, לא יקלו ראש בבחינת הדברים ובגיבוש המענה להם, וישיבו לעותרת על פנייתה. העתירה נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ו (16 נובמבר 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דוד מינץ שופט רות רונן שופטת