אגוד מכוני הרישוי בישראל נ. שר האוצר

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5586/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותר: אגוד מכוני הרישוי בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים 3. ועדת המחירים הבין משרדית המשותפת למשרדי התחבורה והאוצר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד טומי מנור; עו"ד טל גנדלמן; עו"ד אוהד הראל פסק-דין השופטת ר' רונן: בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה למשיבים 1-2 לאמץ את המלצת המשיבה 3 מיום 14.7.2022, ולחתום על צו המעדכן את המחירים של מבחני הרישוי והפעולות הנלוות למבחני הרישוי ומעגן מנגנון של עדכון מחירים אוטומטי, וזאת בהתאם לסמכות המוקנית להם בחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק הפיקוח). העותר, אגוד מכוני הרישוי בישראל, הוא עמותה המאגדת בתוכה מכוני רישוי ובדיקת רכב המורשים על ידי משרד התחבורה. מחירי מבחני הרישוי נתונים לפיקוח מחירים לפי חוק הפיקוח (ראו: הודעה בדבר המצרכים והשירותים שעליהם חל פרק ו' לחוק (י"פ התשנ"ו, עמוד 2707)). חוק הפיקוח מסמיך את ה"'שרים', לעניין תחום כלשהו" – בענייננו, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים (היא המשיבה 2) ושר האוצר (הוא המשיב 1) – לקבוע בצו מחיר מרבי או קבוע למצרך או שירותים (סעיף 12 לחוק הפיקוח). התקנת צו כאמור נעשית לאחר שהתקבלה המלצה של "ועדת מחירים" – בענייננו, ועדת המחירים הבין משרדית המשותפת למשרדי התחבורה והאוצר (היא המשיבה 3, להלן גם: הוועדה) – או לאחר שקוימה התייעצות עמה (סעיף 13(א) לחוק הפיקוח). עוד קובע סעיף 13(ב) לחוק הפיקוח כי "השרים רשאים שלא לקבל את המלצת ועדת המחירים, במלואה או בחלקה, מנימוקים שיירשמו". ביום 14.7.2022 ניתנה על-ידי הוועדה המלצה למשיבים 1-2 בעניין הוצאת צו בהתאם לחוק הפיקוח. בין היתר המליצה הוועדה על עדכון מחירי מבחני הרישוי ושירותים נוספים, כמו גם על עיגון מנגנון עדכון מחירים אוטומטי בהתאם לסל תשומות. ביום 20.7.2022, בסמוך לאחר שניתנה המלצתה של הוועדה, פנה העותר במכתב אל המשיבים 1-2 בבקשה כי יביאו ללא דיחוי ליישום ההמלצות הסופיות ויתקינו תיקון מתאים לצו הפיקוח על המחירים. ביום 2.8.2022 פנה העותר במכתב נוסף אל המשיבים 1-2 במסגרתו התריע כי בכוונתו להגיש עתירה לבית משפט זה ככל שלא תתקבל התייחסותם לפניותיו. הוא הוסיף כי אם לא תתקבל תגובה עד יום 14.8.2022, תוגש על ידיו עתירה. משלא התקבל מענה מטעם המשיבים 1-2 הגיש העותר את העתירה דנן ביום 22.8.2022. במסגרת העתירה טוען העותר כי המשיבים 1-2 נמנעים מליישם את המלצתה של המשיבה 3 בדבר הצורך בעדכון המחירים נושא העתירה ובדבר הסדרת מנגנון עדכון אוטומטי שלהם. זאת, מבלי שניתנו לכך הסברים או נימוקים כלשהם, ותוך התעלמות מפניות מוקדמות של העותר עובר להגשת העתירה. העותר הוסיף והפנה לכתבה שפורסמה באתר החדשות "Ynet" ביום 17.7.2022 בה יוחסו למשיבים 1-2 תגובות המעידות לשיטתו על כך כי ככל הנראה אין בכוונת המשיבים 1-2 ליישם את המלצות הוועדה ולחתום על צו פיקוח מתאים. לטענת העותר, התנהלות המשיבים 1-2, הנמנעים ממתן תשובה לפניותיו ומיישום המלצות המשיבה 3, אינה מתיישבת עם הוראות חוק הפיקוח. הוראות אלה המחייבות אותם ככלל לקבל את המלצת הוועדה, בעוד החריג הוא קבלת החלטה אחרת "מנימוקים שיירשמו". לטענתו, בכך מתעלמים המשיבים 1-2 מהחובה להפעיל את סמכותם שבדין; מפרים את חובתם לפעול ולקבל החלטות בהגינות שלטונית, במהירות הראויה ובסבירות; ופוגעים בזכויות היסוד של מכוני הרישוי. לשיטתו, המשיבים 1-2 מונעים משיקולים פוליטיים הנובעים מקיומה של מערכת בחירות ומרצונם להימנע מעדכון שיביא להעלאת המחירים בתקופה זו. העותר הוסיף וטען כי מאז עדכון המחירים האחרון של מחירי מבחני הרישוי חלפו כ-20 שנה, כאשר עבודתה של המשיבה 3 החלה לאחר עיכוב של שנים והתמשכה כ-6 שנים בהן נאלץ העותר, בין היתר, להגיש שתי עתירות לבג"ץ. לטענתו, חובתם של המשיבים 1-2 אינה מתמצה בצורך לאמץ את המלצות הוועדה אלא גם לקבל החלטה במהירות הראויה ותוך פרק זמן סביר. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה עתירה מוקדמת ומשלא מוצו ההליכים על-ידי העותר. כידוע, בית המשפט העליון לא יידרש לעתירה המוגשת לפני שקיבלה הרשות המוסמכת החלטה סופית לגופו של עניין. הרציונל העומד בבסיס כלל זה הוא כי משטרם התקבלה כל החלטה, לא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית עליה. במקרים כאלה יש לתת לרשות המוסמכת הזדמנות להשלים את תהליך קבלת ההחלטות, אשר אף עשוי לייתר בסופו של דבר את הדיון בעתירה או למצער לחדד את המחלוקות כך שזו תתנהל בצורה יעילה יותר (ראו למשל: בג"ץ 1420/22 פלונית נ' נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, פסקה 17 (1.6.2022); בג"ץ 4885/13 רמת דוד – חינוך מיוחד נ' משרד החינוך (4.5.2014); בג"ץ 644/87 יו"ר המועצה הדתית ראש-העין נ' השר לענייני דתות, פ"ד מא(4) 13 (1987)). במקרה דנן מבקש העותר כאמור, כי נורה למשיבים 1-2 לחתום על עדכון לצו לפי חוק הפיקוח בהתאם להמלצת המשיבה 3. אלא שהמלצת המשיבה 3 ניתנה ביום 14.7.2022 וטרם התקבלה החלטה של המשיבים 1-2 בשאלה האם לאמץ אותה אם לאו. אינני סבורה כי כיום, בחלוף קצת יותר מחודש מאז התקבלה המלצתה של המשיבה 3, ניתן להגיע לכלל מסקנה כי העובדה שטרם נחתם תיקון לצו הפיקוח וטרם התקבלה החלטה בעניין המלצותיה, מהווה, הלכה למעשה, החלטה שלא לאמץ את המלצות הוועדה. לא זו אף זו; ברי כי לא די בחשש, המתעורר לטענת העותר מתגובות שניתנו לכאורה על-ידי המשיבים 1-2 לתקשורת, לפיו אין בכוונתם ליישם את המלצת המשיבה 3, כדי להוות בסיס משפטי מספק לביקורת שיפוטית ויש להמתין להחלטה סופית מטעם הרשות המוסמכת בטרם יתקוף אותה בעתירה לבג"ץ. אומנם, עשויים להיות מקרים בהם בחינת התנהלותה של הרשות תוביל למסקנה כי זו "גוררת רגליים" ואינה מקבלת החלטה מתאימה בתוך זמן סביר בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 5872/07 איגוד מפיקי סרטים וטלוויזיה בישראל נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (27.10.2010). נראה שלכך מכוון העותר אשר טען כי המשיבים נמנעים מחובתם, לשיטתו, להפעיל את הסמכות הנתונה להם בחוק הפיקוח, וכי חובה זו כוללת גם את החובה לקבל החלטה במהירות הראויה ותוך פרק זמן סביר. אלא שהנסיבות נושא הסוגיה בה עוסקת העתירה ולוח הזמנים המתואר לעיל, מובילים למסקנה כי העתירה מוקדמת אף ככל שהיא נוגעת לטענות העותר ביחס לאופן התנהלותה של הרשות בכל הנוגע להליך קבלת ההחלטה על-ידיה. על כל האמור יש להוסיף כי העתירה מוקדמת גם מאחר שהעותר טרם מיצה את דרכי הפנייה לרשות. ככלל, אדם המעוניין לתקוף את התנהלותה של הרשות צריך להקדים ולפנות אל הרשות עצמה בבקשה שזו תמלא את תפקידה על-פי דין בטרם ינקוט בהליך משפטי. פנייה שכזו אף עשויה להשפיע על החלטת הרשות ולייתר את הצורך בפנייה לערכאות השיפוטיות. הפנייה לרשות צריכה להיעשות תוך יצירת דיאלוג אמיתי בין הפרט לרשות ולא רק כדי "לצאת ידי חובה" בטרם הגשת העתירה. משכך, מקום בו מדובר בפנייה שאינה מציגה כראוי את הטענות והבקשות שעליהן נסבה העתירה, כמו גם מקום בו לא ניתנה שהות מספקת לרשות לפעול לפי שיקול דעתה או לתת מענה לפנייה – תיחשב הפנייה לבג"ץ כעתירה מוקדמת (ראו: בג"ץ 6394/04 ארגון האמבולנסים הפרטיים בישראל נ' מגן דוד אדום (10.2.2005); בג"ץ 2915/96 הייקינד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(1) 818 (25.4.1996); דפנה ברק-ארז, משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני, עמודים 346-351 (כרך ד, 2017)). השאלה האם ניתנה שהות מספקת לרשות להפעיל את סמכותה תלויה בנסיבות העניין ובין היתר לשיקולים של דחיפות לאור הסוגיה הנדונה. כאמת מידה כללית ניתן להפנות לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, הקובע כי ככלל, מקום בו נתבקש עובד ציבור בכתב להשתמש בסמכות שניתנה לו על פי דין, עליו להחליט בבקשה ולהשיב לפניה בכתב בהקדם אך לא יאוחר מ-45 ימים מיום קבלת הבקשה (ובכפוף לחריגים שנקבעו לכך). כזכור, המלצת המשיבה 3 התקבלה ביום 14.7.2022. ביום 20.7.2022, בחלוף חמישה ימים בלבד ממתן ההמלצה, פנה העותר לראשונה אל המשיבים 1-2 וביקש כי תתקבל הכרעה מהירה בסוגיה וכי המחירים המפוקחים יעודכנו לאלתר. פנייה נוספת מטעמו נעשתה לאחר 12 ימים בלבד, ביום 2.8.2022 ובה הודיע העותר כי אם לא תתקבל תגובה מטעמם עד יום 14.8.2002, תוגש עתירה בנדון. בסופו של דבר הוגשה העתירה ביום 22.8.2022, היינו; בחלוף כ-3 שבועות בלבד מפנייתו השנייה ועוד בטרם חלפו 45 ימים מפנייתו הראשונה. בנסיבות אלה, אינני סבורה שלוחות הזמנים הללו מהווים "שהות סבירה" למתן תגובה להפעלת הסמכות הנתונה למשיבים בדין. ודאי שאין לראות, בעת הזו, ברשות כמי שמתעלמת מפניותיו של העותר כפי שנטען על-ידיו, או כמי ש"גוררת רגליים". משכך לא ניתן לומר כי העותר מיצה הליכים בטרם פנה בעתירה לבג"ץ. לאור כל האמור, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה - אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22055860_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1