פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 3029/23

פלוני נ. פלוני

עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול לדחות על הסף ערעור בשל אי-הפקדת ערובה במועד.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 16/05/2023 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 3029/23 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה דיני משפחה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול לדחות על הסף ערעור בשל אי-הפקדת ערובה במועד.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 3029/23

פלוני נ. פלוני

עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול לדחות על הסף ערעור בשל אי-הפקדת ערובה במועד.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר הגיש עתירה לבג"ץ נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול לדחות על הסף את ערעורו על פסק דין של בית הדין האזורי בענייני רכוש. הערעור נדחה בבית הדין הרבני בשל אי-הפקדת ערובה במועד שנקבע, למרות שניתנו לעותר ארכות. העותר טען כי האחריות למחדל מוטלת על באת-כוחו. בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, וכי החלטות דיוניות בדבר הפקדת ערובות אינן מצדיקות התערבות של בית המשפט העליון, במיוחד כאשר ניתנו לעותר הזדמנויות רבות להסדיר את העניין.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים ד' ברק-ארז, י' אלרון, י' כשר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • פלונית

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • בית הדין הרבני האזורי שגה בקביעה כי הדירות הן רכוש משותף למרות שנרכשו מכספי ירושה
  • בית הדין שגה בקביעה כי המשיבה אינה מורדת
  • בית הדין שגה במתן פסק דין ללא דיון הוכחות
  • בית הדין הרבני הגדול שגה בדחיית הערעור על הסף בשל מחדל של באת-כוחו באי הפקדת הערובה
טיעוני ההגנה
  • העותר אינו נקי כפיים שכן יכול היה לצפות את התרשלות באת-כוחו
  • העותר ידע מראש כי לא יוכל להפקיד את הערובה מבחינה כלכלית
  • אי-צירוף המשיבים הרלוונטיים (בתי הדין) לעתירה
  • מדובר בהחלטות דיוניות המצויות בלב שיקול הדעת של בית הדין
מחלוקות עובדתיות
  • האם הדירות הן רכוש משותף או רכוש פרטי של העותר
  • האם המשיבה מורדת
  • האם האחריות לאי הפקדת הערובה מוטלת על העותר או על באת-כוחו

תגיות נושא

  • דיני משפחה
  • בית דין רבני
  • ערעור
  • הפקדת ערובה

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

2000

טענות מנהליות

פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3029/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט י' כשר העותר: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית עתירה למתן צו על תנאי בעניין החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1393380/6 מהימים 26.2.2023 ו-30.3.2023 בשם העותר: בשם המשיבה: עו"ד יוני שמיל עו"ד שיר לביא זנאתי פסק-דין השופט י' אלרון: העתירה שלפנינו מופנית כלפי החלטות בית הדין הרבני הגדול מימים 26.2.2023 ו-30.3.2023, בגדרן נדחה על הסף ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים מיום 14.9.2022. העותר והמשיבה נישאו לפני כעשרים שנה, וביום 20.10.2021 התגרשו, ללא הסכם גירושין. בפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים נקבע, ביחס לחלוקת עיקר הרכוש בין השניים, כי הדירות ביישוב עלי ובעיר ירושלים הן רכוש משותף של העותר והמשיבה על-פי רישום. עוד נקבע כי פירות הנכסים יחולקו ביניהם בחלקים שווים וכי זכויות הממון שנצברו לשני הצדדים יאוזנו בחלקים שווים. בית הדין הרבני הגדול דחה על הסף בהחלטתו מיום 26.2.2023 את ערעור העותר על פסק הדין, משהעותר לא הפקיד את הערובה במועד שנקבע, ואף ביקש לפטור אותו מהפקדת הערובה – לאחר שחלף המועד להפקדתה. עוד צוין, כי הגשת הערעור אושרה מלכתחילה רק לאחר מספר בקשות ארכה מטעם העותר לצורך כך, להן נעתר בית הדין הרבני הגדול. בחלוף כחודש, בית הדין הרבני הגדול דחה את בקשת העותר לעיון מחדש בהחלטתו, תוך שנדחתה טענתו כי אין הוא "אשם" בכך שלא הופקדה הערובה במועדה משהאחריות לכך הייתה של באת-כוחו. עוד הודגש, כי ממילא סיכויי הערעור בפועל – "לא היו גבוהים" כלשונו. מכאן העתירה שלפנינו. לטענת העותר, בית הדין הרבני האזורי שגה בקביעתו כי למשיבה קיימות זכויות בשתי הדירות, אף שהן נרכשו מכספי ירושה של העותר; שגה בקביעה כי המשיבה אינה 'מורדת'; ואף שגה כאשר נתן פסק דין מבלי שהתקיים דיון הוכחות לצורך כך. העותר מוסיף וטוען כי אף בית הדין הרבני הגדול שגה כאשר דחה את ערעורו על הסף מן הטעם שלא הפקיד את הערובה בזמנה, זאת מאחר שלטענתו מדובר באחריות של באת-כוחו אשר "הפקירה אותו בהליך" כלשונו. מנגד, לעמדת המשיבה יש לדחות את העתירה הן על הסף הן לגופה. נטען כי העותר אינו נקי כפיים מאחר שיכול היה לצפות את התרשלות באת-כוחו באי הפקדת הערובה, וכן צפה בפועל מראש כי לא יוכל להפקיד את הערובה מבחינה כלכלית. כמו כן, הודגש כי העותר לא צירף כנדרש את כלל המשיבים הרלוונטיים לעתירה, שכן כלל לא צירף כצד לעתירה את בית הדין הרבני האזורי ואת בית הדין הרבני הגדול. אף לגופם של דברים, נטען כי אין עילה להתערבות בהחלטות בית הדין, מאחר שמדובר בהחלטות דיוניות מובהקות המצויות בלב שיקול הדעת של בית הדין הרבני. עוד נטען כי בהליך בבית הדין האזורי לא נפל כל פגם לחובת העותר, ואף ניתנו לו הזדמנויות רבות להוכחת טענותיו לצורך בירור העובדות ביסודן. דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים. ככלל, התערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים תיעשה במשורה, וזאת במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו, מני רבים: בג"ץ 5362/22 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (18.9.2022); בג"ץ 489/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (21.4.2020)). יתר על כן, החלטות בית הדין הרבני הגדול בנושא הפקדת ערבויות כתנאי להגשת הערעור הינן החלטות דיוניות, שמעצם טבען אינן מצדיקות, על דרך הכלל, את התערבותנו (בג"ץ 6205/17 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול ירושלים, פסקה 6 (30.8.2017)). בענייננו, לאחר שניתנו למערער מספר ארכות לצורך הגשת הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, הוא לא הפקיד את הערובה לצורך הערעור במועד שנקבע, אף שבית הדין הרבני הגדול הדגיש בהחלטתו כי "אם לא תופקד הערבות עד לתאריך הנ"ל ייסגרו התיקים". משכך, בית הדין הרבני הגדול הורה על דחיית הערעור על הסף, והוא שב ועמד על החלטתו זו גם למול טענת העותר בדבר אחריות באת-כוחו ביחס לאי-הפקדת הערובה. בנסיבות אלו, לא קמה עילה להתערבותנו בהחלטות בית הדין הרבני הגדול (ראו: בג"ץ 5773/20 פלוני נ' השר לשירותי דת, פסקה 5 (18.8.2020); בג"ץ 1241/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 (3.3.2020)). זאת אף מבלי להידרש בהרחבה לטענת המשיבה, שאף בה יש טעם, כי יש לדחות את העתירה גם בשל אי צירוף כלל המשיבים הרלוונטיים לענייננו (בג"ץ 1460/22 משולמי נ' שרת התחבורה, פסקה 6 (6.6.2022)). העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ה באייר התשפ"ג (‏16.5.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23030290_J03.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il