פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5362/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט י' כשר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 2. בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד רחלי אייבס בשם המשיבה 3: עו"ד עדי פאר; עו"ד עינת טירר בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל פסק-דין השופט י' אלרון: העתירה מופנית כלפי החלטת המשיב 1 מיום 21.7.2022, בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת המשיב 2 שלא לסגור "תיק יישוב סכסוך" על אף שהצדדים לא התייצבו לישיבת המהו"ת אשר נקבעה להם. נטען, כי המשיבים 2-1 פעלו בניגוד לתקנות סדר הדין וחרגו מסמכותם תוך פגיעה מהותית בזכויות העותר; כי החלטות המשיבים 2-1 סותרות את שנקבע בתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו-2016 (להלן: התקנות); ולחלופין, כי נגרם חוסר צדק ועיוות דין המצדיק את קבלת העתירה. רקע עובדתי נדרש העתירה מתארת מסכת עובדתית רחבת היקף. רק חלקה רלוונטי לענייננו ובו נתמקד. כמפורט בעתירה, לאחר שביום 25.4.2022 המשיבה 3 הגישה בקשה ליישוב סכסוך (להלן: הבקשה), נקבעה לצדדים פגישות מהו"ת ליום 18.5.2022. לדברי העותר, בסמוך למועד שנקבע לפגישת המהו"ת, המשיבה 3 מסרה לו כי הפגישה לא תתקיים "... וכי הם יפתרו את הסכסוך שנתגלע ביניהם לבדם". כמו כן, העותר טען כי בשלב מסוים המשיבה 3 החתימה אותו על "... מסמכים שצורפו מטעמה בחטף, בעודו ישוב ברכבו, בעת שהעבירה אליו את הקטינים, כשהוא כלל אינו מבין על מה הוא חותם ...". בהמשך לאמור, הצדדים לא התייצבו לפגישת המהו"ת שנקבעה. על כן, העותר ביקש כי המשיב 2 יורה על מחיקת הבקשה בשל אי התייצבות המשיבה 3 לפגישת המהו"ת. בקשתו נדחתה בהחלטת המשיב 2 מיום 20.6.2022, תוך שנומק: "כאשר נשלחה בקשה מוסכמת לכאורה וחתומה ע"י שני הצדדים יום לפני מועד פגישת המהו"ת לעיכוב הליכים ובקשה להאריך את תקופת המהו"ת לפי טופס 3 נראה שאין הצדקה למחיקת הבקשה ולסגירת תיק יישוב הסכסוך שבפנינו". העותר הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובקשתו נדחתה על ידי המשיב 1 מאחר שלא נמצא מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב 2. עוד נקבע בהחלטה זו, כי "... במקום בו שני הצדדים מודים כי חתמו על המסמך והגישו אותו ליחידת הסיוע בדומה שיש כאן משום ניסיון שימוש פסול בהליך המשפטי". לטענת העותר, הוא לא התייצב לפגישת המהו"ת בשל אמרתה השקרית כביכול של המשיבה 3 כי היא לא תתקיים. כן נטען, כי המשיבה 3 החתימה את העותר "במרמה" על טופס 3 בהתאם לתקנה 8 לתקנות (להלן: "טופס 3") בעוד הוא אינו יודע על מה הוא חותם; כי פעולה זו של המשיבה 3, כמו גם התנהלותה בהיבטים אחרים, נועדה להקנות לה יתרונות כאלו ואחרים במחלוקות שביניהם; ואף מועלות טענות רבות כלפי החלטות נוספות של המשיבים 2-1. לטענת המשיבה 3, אין עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטה מושא העתירה. נטען, כי העותר נוהג, בין היתר, בחוסר ניקיון כפיים, מטעה את בית המשפט ואף "ממציא החלטות שאינן קיימות". המשיבה 3 מוסיפה ומציגה גרסה עובדתית שונה ביחס לאירועים עובר לפגישת המהו"ת. כך למשל, נטען כי הבקשה לדחות את פגישת המהו"ת הוגשה לאחר הסכמות בין הצדדים שעוגנו במסמך עקרונות, עליו העותר חתם מתוך הבנה מלאה וגמירות דעת. המשיבה 3 מוסיפה כי העותר נוהג כלפיה בתחבולות על מנת "לחטוף סמכויות מהמשיב 2". עוד מודגש, כי למעשה טענת העותר אינה לחריגה מסמכות, אלא השגה ערעורית על שיקול דעתו של המשיב 2. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני טען אף הוא כי הטענות בעתירה הן ערעוריות באופן מובהק ואינן מגלות עילה להתערבות בית משפט זה. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים. ככלל, התערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים תיעשה במשורה, וזאת במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו, מני רבים: בג"ץ 5211/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (11.8.2022); בג"ץ 489/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (21.4.2020); בג"ץ 3841/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 9 (3.6.2018)). ניכר מטענות העותר והמשיבה 3 כי הסכסוך ביניהם קשה ומר ואף הגיע לכדי הגשת תלונות למשטרת ישראל. לא לנו לדון ולהכריע, במסגרת הליך זה, במחלוקות הרבות שבין בני הזוג לשעבר כפי שפורטו בכתבי הטענות מטעמם. הכרעתנו נדרשת רק באשר לאופן יישומה של תקנה 4(א) לתקנות בהחלטות המשיבים 2-1. כך מורה תקנה זו: "דינה של הזמנה לפגישת מהו"ת כדין הזמנה לבית המשפט; לא התייצב צד לפגישת המהו"ת לפי ההזמנה, תדווח על כך יחידת הסיוע לערכאה השיפוטית; הודעת יחידת הסיוע תישמר בתיק שנפתח בערכאה השיפוטית, ורשאית הערכאה השיפוטית, להטיל הוצאות על הצד שלא התייצב, להאריך את תקופת עיכוב ההליכים לפי תקנה 16, וכן למחוק את הבקשה או התובענה שהוגשה על ידי הצד שלא התייצב" (ההדגשה הוספה – י' א'). בענייננו, החלטות המשיבים 2-1 נסמכות בעיקרן על לשון התקנה, לפיה הערכאה השיפוטית רשאית למחוק את הבקשה או התובענה במקרה של אי התייצבות צד, אולם אינה חייבת לעשות כן. משכך, אין לפנינו פגם בסמכות או בצדק הטבעי, אלא טענות ערעוריות באופיין ביחס לאופן שבו הפעילו המשיבים 2-1 את שיקול הדעת אשר הדין מעניק להם. לצד טענות אלו, השגות באשר לחוסר תום ליבה הנטען של המשיבה 3 בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו (ראו והשוו: בג"ץ 8632/20 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פסקה 8 (30.12.2020)). נהיר אפוא, כי מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים. הדברים דומים ביחס לטענות העותר נגד הארכת תקופת עיכוב ההליכים – העותר חתם ביום 17.5.2022 על טופס 3 שבו נכתב "אנו מודיעים כי אנו מעוניינים להמשיך בהליך ליישוב הסכסוך בהסכמה ומסכימים להאריך את התקופה לעיכוב הליכים לפני הערכאה השיפוטית בתקופה נוספת, עד ליום 17/7/2022...". על כן, השגותיו על כך שתקופה זו הוארכה, כפי שביקש אף הוא – מוקשות הן. העותר טען כאמור כי הוחתם "במרמה" על טופס זה ועל כך המשיבה 3 חולקת נחרצות. אולם, לא זה ההליך ולא זו הערכאה לבירור טענות אלו, אשר ממילא אינן מבססות עילה להתערבות בהחלטות מושא העתירה. העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות המשיבה 3 בסכום של 7,500 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ב באלול התשפ"ב (‏18.9.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22053620_J03.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il