פלוני נ. קצין רפואה צבאי ראשי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 29495-07-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף העותרים: 1. פלוני 1. פלוני 2. פלוני נגד המשיבים: 1. קצין רפואה צבאי ראשי 2. ראש אגף כח אדם עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד רוני קרדונר פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי בה נתבקשנו להורות למשיבים לבטל את מדיניות חיל הרפואה שלא לבדוק מועמדים לשירות ביטחון (להלן: מלש"בים) על ידי גורם רפואי מוסמך באופן פרונטלי, וחלף כך להסתפק בבדיקת מסמכים; לבטל את מדיניותם שלא לדחות גיוס למלש"בים שהגישו ערר לוועדה הרפואית העליונה (להלן: הוועדה); ולהורות לוועדה לדון בעניינם של העותרים. לשיטת העותרים, בתקופה האחרונה חל שינוי במדיניות של המשיבים ביחס לעבודת הוועדה, מדיניות שהייתה נהוגה במשך שנים ארוכות, ולפיה יש לבדוק באופן פרונטלי כל חייל. זאת, נוכח ריבוי עררים המוגשים לפתח הוועדה ויוצרים עומס כבד. שינוי זה, כך נטען, איננו מוצדק ו"מטריד"; והוא נעשה בחריגה מהדין. ביחס לעותר 1, נטען כי הלה הגיש מסמכים רפואיים ביום 8.2.2026, אולם אלה לא נבדקו, ועל אף שמועד גיוסו קבוע ליום 15.7.2026, נדחתה בקשתו כי עניינו ידון בפני הוועדה ביום 1.7.2026 (והוא עתיד להתגייס מבלי שדיון כאמור יתקיים). ביחס לעותר 2, נטען כי הוא הגיש ערר לוועדה ביום 2.2.2026, וגיוסו קבוע ליום 31.8.2026 – אך טרם נקבע דיון בעניינו. ביחס לעותר 3, שקיבל פטור משירות מטעמים בריאותיים, נטען כי במשך למעלה מחצי שנה הוא מנסה להביא את עניינו לדיון בפני הוועדה, וזאת על מנת לחזור לשירות בצה"ל. לאחר שעיינו בעתירה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו. בכל הנוגע לטענה כי המשיבים אינם מורים עוד על דחיות גיוס, הרי שהובהר במענה לפניית העותר 1 כי הדבר נובע מעלייה במספר המלש"בים הפונים זמן קצר לפני מועד גיוסם לצה"ל, ובהתאם רשימות ההמתנה לוועדה התארכו באופן משמעותי (סעיף 6 לתשובת המשיבים המצורפת בנספח 4). מדובר בנהלי עבודה של המשיבים, ולא הוצג טעם מבורר המצדיק התערבות בהם; בפרט בהינתן שניתן טעם ממשי לשינוי שחל לכאורה בהקשר זה. יתר על כן, מוקשה בעיני נו לקבל את טענת העותרים 1 ו-2 בהקשר זה, משעה שניתנה להם דחיית גיוס מסוימת בגין הליכי הערעור על כשירותם הרפואית. כך, בעניינו של העותר 1, לאחר שהוא נקרא לגיוס מספר פעמים ולא התייצב, ולאחר שנקבעה כשירותו לשירות בצה"ל, הוא הגיש בקשה לערעור לוועדה שלושה ימים בלבד טרם מועד הגיוס שנקבע. בהמשך לכך הגיוס נדחה פעמיים נוספות מטעמים שונים, ונקבע ליום 15.7.2026 כאמור (ראו בסעיף 10 לנספח 4 האמור). בעניינו של העותר 2, מועד הגיוס נדחה לאחר שהגיש את הערר ביום 2.2.2026 ליום 31.8.2026. זאת ועוד, כפי שהובהר לא אחת בפסיקה, על אף שקיימת סמכות להגיש ערר לוועדה על החלטה בעניין כשירות לשרת בצה"ל (בהתאם לסעיף 5א לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986) – אין בהגשת הערר כדי להצדיק דחיית גיוס לצה"ל. כידוע, "הטיפול הרפואי של צה"ל בחייליו אינו מסתיים עם גיוסם, ואין אפוא כל מניעה כי העותר יעלה השגותיו [ביחס למצבו הרפואי] לאחר מועד גיוסו" (בג"ץ 2027/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 3 ‏(‏11.3.2018‏)). כך גם במקרה שלפנינו: העותרים 1 ו-2 רשאים להמשיך בנקיטת הליכים הנוגעים לכשירותם לשרת בצה"ל גם לאחר שיתייצבו לשירות צבאי (בג"ץ 75772-04-26 פלוני נ' מפקד מיטב, פסקה 5 ‏(‏5.5.2026‏)‏‏ (להלן: עניין פלוני)). בנסיבות האמורות, ולנוכח שיקול הדעת הרחב הנתון לגורמי הצבא בהקשר הנדון, בין אם ביחס לתכנון כוח האדם בצה"ל ובין אם ביחס לקביעת התאמה רפואית לשירות צבאי (בג"ץ 5012/20 פלוני נ' שלטונות צבא ההגנה לישראל, פסקה 4 ‏(‏5.8.2020‏)‏‏; בג"ץ 1882/21 ווייס נ' שר הביטחון, פסקה 15 והאסמכתאות שם ‏(‏17.6.2021‏)‏‏; בג"ץ 1644/23 פלוני נ' קצין רפואה צבאי ראשי, פסקה 11 (15.5.2023‏); עניין פלוני, בפסקה 5), לא ראיתי כל הצדקה כי נתערב במועד הגיוס שנקבע לעותרים 1 ו-2 או שנתערב בקביעת הדיון בעניינם של שלושת העותרים בפני הוועדה. לכך יש להוסיף כי קשה להשתחרר מהרושם כי העתירה דנן מופנית, הלכה למעשה, כלפי העיכובים שחלים בקביעת מועדי הדיון בפני הוועדה בעניינם של העותרים, לרבות אי הכללתם של העותרים לוועדות שונות שהתקיימו; זאת מתוך ניסיון לקדם את עניינם של העותרים בפני הוועדה. אפס, בסדרי עבודתה של הוועדה, המצויה בעומס משמעותי, לא נוכל ולא נרצה להתערב. בוודאי אין מקום להורות במקרה הרגיל על קידום בתור של מלש"ב כלשהו, אך מהטעם שהלה הגיש עתירה לבית משפט זה, שכן הדבר יבוא בהכרח על חשבונו של מלש"ב אחר (ראו למשל את תשובת מיטב לפניית העותר 1 (עמ' 43 לעתירה), בה נאמר כי הוועדה מיום 1.7.2026 מלאה ולכן לא ניתן לדון בעניינו; ואת תשובת מיטב לפניית העותר 2 (עמ' 50 לעתירה), בה הובהר כי בשל קרבת מועד הגיוס, ביום 31.8.2026, ייתכן כי לא יהיה ניתן לזמנו לוועדה מבעוד מועד, והוא יוכל לעמוד בפנייה לאחר גיוסו). בצד האמור, ביחס לעותר 3 נטען כי נפלו כשלים בירוקרטיים שונים בטיפול בעניינו, שכן בתחילה הוא הוגדר כ"עריק" במערכת, על אף שקיבל פטור משירות צבאי; ולאחר שמעמדו הוסדר, המשיבים סירבו לפתוח את פנייתו מחדש בטענה שחלף הזמן לעשות כן. מבלי להביע עמדה בנוגע להתנהלות המשיבים בהקשר זה, יצוין כי בתכתובת הדוא"ל מיום 5.7.2026 מול מוקד פר"ח (עמ' 66), נמסר כי יש לבצע פנייה מול "תא מוחזרי שירות". העותר 3 נדרש איפוא למצות מסלול זה, ומטבע הדברים, כחלק מבחינת חזרתו לשירות, יבחן גם מצבו הבריאותי. בנסיבות אלה, וגם אם נכיר בתקלה שלכאורה נפלה בהתנהלות המשיבים, אין מקום להתערבותנו גם בעניינו של העותר 3. בכל הנוגע לטענה בדבר קיומה של "מדיניות חדשה" מצד המשיבים, לפיה ניתן להסתפק בבחינת מסמכים רפואיים של מלש"בים, חלף ביצוע בדיקות פרונטליות, הרי שזו כלל לא הוכחה. כל שהציגו העותרים בהקשר זה הוא מענה חלקי שהתקבל, לפי הנטען, ביחס לעניינו של מלש"ב אחר, במסגרתו צוין על ידי גורם עלום כי "התיק הועבר אליי לצורך קבלת החלטה ללא בדיקת המלש"ב בהתאם להנחיית גורמי מדיניות מטה ברה"ן החדשה" (ראו בסעיף 61 לעתירה). ואולם, לא רק שהתשובה האמורה כלל לא צורפה לעתירה, ואין זה ברור מהי אותה מדיניות ומתי היא חלה, הרי שממילא לא ניתן להסתמך על אמירה לקונית כזו כדי לבסס קיומה של מדיניות חדשה ובוודאי שלא לבצע ביקורת שיפוטית ביחס אליה. בין כך ובין כך, בעניינם של העותרים עומדת האפשרות לנהל הליך ערעורי בפני הוועדה, שאמור להתבצע באופן פרונטלי; וממילא הביקורת העיקרית של העותרים, כפי שהובהר לעיל, איננה מופנית כלפי מדיניות זו אלא כלפי עניינם הפרטני ביחס למועד קביעת הדיון בפני הוועדה. נוכח האמור, העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא ראינו מקום לתת צו להוצאות. כמבוקש, ניתן בזאת צו בדבר איסור פרסום שמם של העותרים, וכן כל פרט העשוי לזהותם. ניתן היום, כ"ט תמוז תשפ"ו (14 יולי 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט