ווייס נ' שר הביטחון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1882/21 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שטיין העותר: יעקב שמעיה ווייס נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד הדס ערן פסק-דין השופט א' שטיין: בעתירה שלפנינו מבקש העותר, יליד שנת 2004, המשתייך, לפי דבריו, לקהילת "אנשי היישוב הישן [...] המתנגדים עקרונית, דתית ואמונית לשירות בצה"ל", כי תידחה התייצבותו לבדיקות הכשירות הצבאית ולהליכי הגיוס עד למתן החלטה בבקשתו לפטור משירות צבאי. העותר נקרא להתייצב בלשכת הגיוס ביום 4.4.2021 לשם ביצוע הליכי רישום ובדיקות לקראת גיוסו (להלן: בדיקות הכשירות הצבאית או צו ראשון). מספר חודשים עובר לקבלת הזימון לבדיקות הכשירות הצבאית, ביום 24.5.2020, פנה העותר למשיבים ב"בקשה לפטור משירות צבאי והתייצבות לצו ראשון", מטעמי דת או מצפון, לפי סעיף 36 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. בבקשתו הסביר העותר כי הוא משתייך לקהילת "אנשי היישוב הישן" (להלן: קהילת היישוב הישן) וכי לפי אמונתו הדתית השירות הצבאי וההשתתפות בהליכים הקודמים לגיוס אסורים באיסור חמור. העותר לא קיבל תשובה על בקשתו האמורה, וביום 5.8.2020 הגיש עתירה בה ביקש כי המשיבים יפטרוהו "משירות צבאי ובדיקות מטעמי דת או מצפון", וכן כי ייקבע נוהל אשר יסדיר מתן פטור גורף משירות צבאי לחברי קהילת היישוב הישן (ראו: בג"ץ 5466/20 ווייס נ' שר הביטחון (11.2.2021); להלן: העתירה הראשונה). במסגרת עתירה זו ניתן צו ארעי אשר הקפיא את הליכי גיוסו של העותר. העתירה נדחתה על הסף ביום 11.2.2021, מן הטעם שהיא חותרת למתן סעד אשר נשלל בפסיקתנו בבג"ץ 8283/18 ועד בני היישוב הישן נ' ממשלת ישראל (9.8.2020) (להלן: עניין ועד בני היישוב הישן). עם דחיית העתירה בוטל הצו הארעי אשר ניתן במסגרתה. לאחר דחיית העתירה הראשונה, פנה העותר למשיבים, ביום 15.2.2021, בבקשה שכותרתה "בקשה לדחיית התייצבות לצו ראשון עד לאחר בחינת בקשתי לפטור משירות". משלא נענתה בקשה זו, שב העותר ופנה למשיבים ביום 7.3.2021, אך אף פנייה זו לא זכתה למענה. מכאן העתירה שלפנינו. להשלמת התמונה יצוין כי אל העותר נשלח זימון עדכני לצו התייצבות ראשון ביום 11.5.2021. מתגובת המשיבים עולה כי מועד זה נדחה, וכי מועד חדש להתייצבותו של העותר לבדיקת כשירותו לשרת בצה"ל טרם נקבע. העותר טוען כי התייצבותו לבדיקות הכשירות הצבאית אסורה עליו לפי אמונתו, דתו ומצפונו. לשיטתו של העותר, הפגיעה בחופש הדת והמצפון אשר תיגרם לו בעקבות התייצבותו לצו הראשון מצדיקה חריגה מסדר ההליכים הנהוג על ידי המשיבים, כך שבקשתו לפטור משירות תיבחן בטרם יהיה עליו להתייצב לבדיקות המקדימות הנדרשות. העותר מדגיש בהקשר זה כי הסעד המבוקש על ידו הינו סעד פרטני הנוגע אך אליו; ולפיכך, לדבריו, דחיית העתירה הראשונה על ידי בית משפט זה אינה מצדיקה את דחיית טענותיו בהליך הנוכחי. לבסוף, העותר טוען כי מדיניות המשיבים בכל הנוגע להליכי גיוסו הינה מדיניות מפלה, וזאת על רקע פטור מהליכי גיוס אשר ניתן, לטענתו, לקהילות תרבותיות אחרות ואף לכמה מחברי קהילתו, קהילת היישוב הישן. המשיבים טוענים מנגד כי דינה של העתירה להידחות על הסף, ולחלופין לגופה. לשיטת המשיבים העתירה שלפנינו חוזרת הלכה למעשה על טענות העותר בעתירה הראשונה, אשר נדחתה כאמור; ומשכך הוא, יש לדחות גם אותה על הסף. המשיבים טוענים עוד כי דינה של העתירה להידחות אף מחמת היעדר עילה להתערבות במדיניות רשויות הצבא בסוגיה הנדונה: מועד בירור בקשה לפטור מטעמי מצפון והצורך בהשלמת בדיקות הכשירות הצבאית בטרם תיבחן בקשה כזו. לשיטת המשיבים, סדר הליכי הגיוס הקיים מאפשר התנהלות יעילה של הגורמים העוסקים במתן פטור משירות צבאי מטעמי מצפון, מפני שבהתקיימוֹ רק עניינם של מועמדים כשירים לגיוס נבחן על ידי הוועדה הממליצה. כמו כן מבהירים המשיבים כי הם אינם מכירים בהתנגדות מצפונית לחובת ההתייצבות לבדיקות הכשירות הצבאית; ומשכך הוא, טענות העותר אינן מצדיקות חריגה מהמדיניות הקיימת. לבסוף דוחים המשיבים את טענת ההפליה שבפי העותר. לדבריהם, חברי הקהילות התרבותיות עליהן מצביע העותר נדרשים גם הם להתייצב להליכי רישום ובדיקה בטרם נבחנת בקשתם לדחייה ולפטור משירות צבאי; וחברי קהילתו שעניינם עולה בעתירתו קיבלו פטור משירות צבאי על רקע נסיבות פרטניות שונות. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, בתגובת המשיבים ובתשובת העותר לתגובה זו – הגעתי לכדי מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. סוגיית מתן פטור משירות ביטחון לחברי קהילת היישוב הישן נדונה זה לא מכבר בגדרי עתירה קודמת שהוגשה לבית משפט זה (ראו: עניין ועד בני היישוב הישן). במסגרת עתירה זו נדון ונשלל לא רק סעד של מתן פטור משירות צבאי, אלא גם סעד של מתן פטור מהתייצבות להליכי הגיוס לחברי הקהילה. וכך נקבע בפסק הדין בעניין ועד בני היישוב הישן: "על פי הדין הקיים, חברי קהילת היישוב הישן, עליה נמנים העותרים על פי הנטען, אינם זכאים לפטור משירות מעצם השתייכותם לקהילה. עניינם צריך להיבחן רק בהתאם להסדרים הכלליים החלים על גיוס לצה"ל, ובמקרים המתאימים בהתאם להסדרים החלים על בני הקהילה החרדית בכללותה. כפי שציינו המשיבים בתגובתם המקדמית, בהסדרים הקיימים ביחס לבני הקהילה החרדית נדרשים הנמנים עליה להתייצב לרישום ולבדיקות על מנת לקבל דחיית שירות." (עניין ועד בני היישוב הישן, פסקה 5). בית המשפט קבע אפוא כי חרף הפגיעה הנטענת בחופש הדת והמצפון של חברי הקהילה, הליכי גיוסם יתנהלו לפי ההסדרים הכלליים החלים על גיוס לצה"ל. בהמשך לאמור, גם במסגרת העתירה הראשונה התבקש על ידי העותר סעד של פטור מבדיקות הכשירות הצבאית, ולא רק משירות צבאי. כאמור, עתירה זו נדחתה בשל קרבתה לסעד הקבוצתי אשר התבקש בגדרי עניין ועד בני היישוב הישן. העותר מבקש עתה כי נבחין בין עניינה הכללי של הקהילה, אשר נדון ונדחה, לבין עניינו הפרטני אשר עולה בעתירה הנוכחית ואשר טרם נדון, לטענתו. ואולם, כמו העתירה הראשונה, אף העתירה שלפנינו רוויה בהתייחסויות קיבוציות. כך, למשל, טענת העותר להפליה ביחס לקבוצות תרבותיות אחרות נטועה בעניינה הכללי של קהילת היישוב הישן חרף ניסיון העותר להלבישהּ באצטלה פרטנית. טענה זו נדונה ונדחתה במסגרת העתירה הראשונה, וממילא דינה להידחות על הסף גם בהליך דכאן, כמו יתר הרכיבים הכוללניים בעתירה. אכן, הסעד אותו מבקש העותר – דחיית בדיקות הכשירות הצבאית עד למתן החלטה בבקשתו לפטור משירות צבאי – לא התבקש ולא נדון בעתירה הקודמת שהגיש. ברם, דינה של בקשה זו של העותר להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו במדיניות המשיבים. אוסיף ואבהיר את מה שאמור להיות מובן מאליו: בדיקת כשירותו של אזרח לשרת בצה"ל ובחינת זכאותו לפטור מהשירות הצבאי אינן בגדר "תכנית כבקשתך". בית משפט זה קבע לא אחת כי שיקול דעתן של רשויות מערכת הביטחון בתחום כוח האדם, ובפרט כאשר מדובר בענייני פרוצדורה – הינו רחב במיוחד (ראו: בג"ץ 6840/01 פלצמן נ' צבא ההגנה לישראל, פסקה 15 (10.10.2005); בג"ץ 2210/14 כוכבי נ' צבא ההגנה לישראל (27.3.2014)). יפים בהקשר זה הדברים אשר נאמרו במסגרת פסק הדין בבג"ץ 7139/09 גילר נ' שר הביטחון (16.12.2010) (להלן: עניין גילר): "דרך כלל, בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקולו הוא, אלא בוחן את פעולת הרשות על פי אמות המידה של המשפט הציבורי. עם זאת, בית המשפט נוקט מידת ריסון מיוחדת בהפעילו פיקוח שיפוטי על מדיניות הצבא בנושאי כח אדם ומסגרות השירות של חייליו." (עניין גילר, פסקה 32). מהטעמים דלעיל, אין לנו אלא לדחות בשתי ידיים את בקשת העותר כי נתערב בסדרי ההליכים והפעולות של רשויות הצבא אשר נועדו לבחון את זכאותו לפטור מחובת השירות. המשיבים פעלו בעניינו של העותר משיקולים ענייניים, ובהם לא נתערב. העובדה שעתירה בנושא זהה כבר נדונה ונדחתה על ידינו נותנת למסקנה זו משנה תוקף ומחייבת את חיובו של העותר בהוצאות. העתירה נדחית אפוא בזאת. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 1,500 ₪. ניתן היום, ‏ז' בתמוז התשפ"א (‏17.6.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21018820_F06.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il