פלוני נ. קצין רפואה צבאי ראשי

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1644/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט י' כשר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. קצין רפואה צבאי ראשי 2. צבא הגנה לישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד רוני קרדונר בשם המשיבים: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטות המשיבים אשר מונעות את שיבוצו בתפקיד לוחמה בצה"ל. תמצית הרקע לעתירה 2. העותר הוא חייל בשירות סדיר, שהתגייס לצה"ל ביום 23.2.2021. בשנת 2016 נקבע לעותר פרופיל פוסל שירות, בין היתר לנוכח אבחונים שנערכו לו בעקבות אשפוזו בעבר במרכז לבריאות הנפש לילדים. העותר פנה למשיבים מספר פעמים לצורך בחינת עניינו מחדש, ולאחר שנבדק בשנית על-ידי פסיכיאטר צבאי, נקבע כי אין מניעה לגייסו, תוך התאמת סימול קשיי הסתגלות לשירות (להלן: קה"ס). 3. החל ממועד גיוסו נמצא העותר תחת מעקב יזום של גורמי בריאות הנפש בצה"ל (להלן: ברה"ן), ובמהלך אחת מפגישות המעקב ביקש העותר לעבור לתפקיד לוחמה. בקשת העותר נדחתה על-ידי המשיבים בשל מצבו הבריאותי, אך הוצע לו לקבל חוות-דעת שנייה בהקשר זה. לצורך כך, העותר נבדק על-ידי פסיכיאטר צבאי מומחה, שמצא כי לנוכח מצבו הבריאותי של העותר, שירות קרבי עלול לגרום להחמרה במצבו הנפשי, וכי הסיכויים שיוכל לשרת בתפקיד לוחמה – נמוכים. כמו כן, לצורך גיבוש חוות-דעת שנייה בעניינו נפגש העותר עם קצין בריאות הנפש של פיקוד דרום (להלן: הקבנ"פ), שהמליץ לשקול בחיוב את האפשרות להחריג את העותר ולאפשר לו להשתבץ בתפקיד לוחמה, בלי לשנות את סימול הקה"ס שנקבע לו. בהמשך לכך פנה הקבנ"פ לראש ענף קליני (להלן: רע"ן קליני), שבחן את עניינו של העותר והחליט כי העותר אינו מתאים להחרגה כאמור. העותר הגיש ערעור על ההחלטה לדחות את בקשתו להחרגה לשירות קרבי. בקשתו נבחנה בשנית על-ידי רע"ן קליני, שהחליט לדחות את הבקשה, לאחר שמצא כי שירות בתפקיד לוחמה עלול לגרום להרעה במצבו הנפשי של העותר, בשים לב, בין היתר, לאבחנת הפסיכיאטר הצבאי שבדק את העותר ולהמלצתו. העותר פנה לנציבות קבילות החיילים והלין על החלטתו האמורה של רע"ן קליני. קבילתו נדחתה, ובמענה לעותר צוין, בין היתר, כי החלטת רע"ן קליני בעניינו הובאה אף בפני ראש מחלקת בריאות הגוף והנפש בצה"ל, שלא מצא פגם בהחלטת רע"ן קליני. העותר פנה גם לקצינת פניות הציבור, ובמענה מטעמה נמסר לעותר כי לא נמצא פגם בהחלטת רע"ן קליני. במהלך מפגשי מעקב נוספים שנערכו עמו שב העותר והביע את רצונו להשתבץ בתפקידי לוחמה, ופניות נוספות מצדו לגורמי הרפואה בצה"ל ולנציבות קבילות החיילים נסגרו, בין היתר, לאחר שלא צורפו אליהן חווֹת-דעת רפואיות מתאימות. עיקרי העתירה דנן 4. העותר טוען כי יש לאפשר את שיבוצו בתפקיד לוחמה. העותר מדגיש, כי הגורמים הרפואיים בצה"ל שהתרשמו ממנו באופן בלתי אמצעי סברו כי מצבו תקין וכי הוא מתאים להשתבץ כלוחם. העותר טוען כי הדבר היחיד שמונע ממנו שיבוץ כאמור הוא סימול הקה"ס שנקבע בעניינו; וכי במקרה של סימול קה"ס אין גורם שמוסמך לדון בערעור על קביעת רע"ן קליני. העותר מוסיף כי רע"ן קליני ביטל את החלטת הקבנ"פ בעניינו, בלי שבדק אותו בפועל, ו"ללא הסבר כלשהו", וכי ראוי היה שההחלטה תתקבל לאחר בדיקתו, או למצער לאחר קיום דיון עמו. עוד נטען, כי אין טעם באפשרות שניתנה לו לקבל חוות-דעת שנייה, אם אין לעורך חוות-הדעת סמכות להכריע בעניין. לנוכח האמור, מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטות המשיבים, באופן שיאפשר לו לשרת כלוחם, ולחילופין, כי נורה על עריכת בדיקות נוספות בהקשר זה. עיקרי עמדת המשיבים 5. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטותיהם הרפואיות-מקצועיות של גורמי ברה"ן, שבחנו את עניינו של העותר באופן מעמיק מספר פעמים ומצאו כי שירות בתפקיד לוחמה עלול לסכן את בריאותו. 6. המשיבים מבהירים, כי סימול קה"ס נועד לאפשר את מיצוי יכולותיו של החייל, תוך קביעת תנאי שירות שימזערו קשיי הסתגלות צפויים. המשיבים מדגישים כי לפי הכללים שחלים בעניין סימול קה"ס, ומוסדרים בהוראת קבע אכ"א מס' 31-02-07 והוראת קצין רפואה ראשי מס' 401.014, הסימול שהותאם לעותר מונע את שיבוצו בתפקיד לוחמה; כי רק גורמי ברה"ן, אשר מוסמכים מטעמו של ראש מחלקת ברה"ן, מוסמכים לקבוע סימול קה"ס או לשנותו; וכי חריגה מהכללים האמורים אפשרית רק בהחלטת ראש מדור פסיכיאטריה (להלן: רמ"ד פסיכיאטריה) או רע"ן קליני. לנוכח האמור, המשיבים מבהירים כי הקבנ"פ לא החליט לאשר את שיבוץ העותר בתפקיד לוחמה – שכן הוא כלל אינו מוסמך להורות כך – אלא רק העביר את המלצתו לגורם המוסמך. 7. אשר לאפשרות להשיג על החלטת רע"ן קליני, המשיבים מציינים כי במצב הדברים הרגיל, בקשת העותר הייתה אמורה להיבחן לראשונה על-ידי רמ"ד פסיכיאטריה, וניתן היה להשיג עליה לפני רע"ן קליני; ואולם, תפקיד רמ"ד פסיכיאטריה לא היה מאויש במועד הרלוונטי, ולכן בקשת העותר נבחנה פעמיים על-ידי רע"ן קליני. הודגש כי, מכל מקום, עניינו של העותר הובא לפני רמ"ח בריאות הגוף והנפש, שלא מצא לשנות מהחלטתו הנדונה של רע"ן קליני. 8. לגופם של דברים, המשיבים טוענים כי ההחלטה שלא לאשר את החרגת העותר ולאפשר לו לשרת בתפקיד לוחמה היא החלטה מקצועית מובהקת, שהתקבלה לאחר שגורמי המקצוע המוסמכים בצה"ל בחנו באופן ענייני ומקצועי את תיקו הרפואי של העותר, לרבות חוות-הדעת של הפסיכיאטר הצבאי שבדק את העותר במסגרת חוות-הדעת השנייה בעניינו. המשיבים מוסיפים כי גם הגורמים במרפאת בריאות הנפש, שבה טופל העותר במסגרת המעקב היזום, תמכו בהחלטה זו; וכי העותר רשאי היה להמציא חוות-דעת רפואית מטעמו, שהייתה נבחנת בהתאם למדיניות צה"ל, אך הדבר לא נעשה. המשיבים מדגישים כי לנוכח קביעות גורמי המקצוע בעניינו של העותר, לא ניתן להציבו בתפקידי לוחמה אף לא לבקשתו המפורשת, וזאת לנוכח החובות האתיות והמקצועיות המוטלות על המשיבים, אשר אמונים על שמירה על בריאות החיילים. דיון והכרעה 9. אקדים ואומר כי לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות, בהיעדר עילה להתערבותנו בהחלטות המשיבים בעניינו של העותר, חרף האהדה הרבה שמעוררת העתירה. 10. כמפורט לעיל, גורמי המקצוע המוסמכים בצה"ל שבו ונדרשו לבקשת העותר לשרת בתפקיד לוחמה. בתוך כך, העותר נבדק מספר פעמים על-ידי גורמים שונים בברה"ן, ואף ניתנה לו ההזדמנות לקבל חוות-דעת שנייה בהקשר זה. עניינו של העותר הובא גם לפני רמ"ח בריאות הגוף והנפש בצה"ל, שסבר כי אין מקום לשנות מהחלטת רע"ן קליני, שהוא הגורם המוסמך להחליט בבקשת העותר. מכאן, שהחלטות המשיבים שלא לאפשר את החרגת העותר לשם שיבוץ לתפקיד לוחמה, התקבלו לאחר בחינה מעמיקה של תיקו הרפואי מצד גורמי המקצוע המוסמכים, תוך שקילת השיקולים הצריכים לעניין, בראי התנאים המאפיינים שירות בתפקיד לוחמה, והערכת גורמי המקצוע בדבר פוטנציאל ההשפעה של תנאים אלו על מצבו הנפשי של העותר ובדבר ההשלכות הטמונות בכך. 11. אם כן, החלטות המשיבים מושא העתירה שלפנינו הן החלטות מקצועיות מובהקות של גורמי ברה"ן בצה"ל. לגורמים אלו מסור שיקול דעת רחב, בכל הנוגע לקביעות בעניין התאמה רפואית של חייל לשירות בתפקיד כזה או אחר, ובהתאם, התערבותו של בית משפט זה בהחלטות כגון דא שמורה למקרים חריגים ביותר (ראו: בג"ץ 7350/08 דיין נ' שר הבטחון, פס' 7 (6.9.2012); בג"ץ 2198/21 פלוני נ' ראש המטה הכללי, פס' 15 (22.6.2021)). לנוכח כל המפורט לעיל, אינני סבורה כי ענייננו נמנה על מקרים חריגים אלה. 12. למעלה מן הצורך, אציין כי קיים קושי בטענה, שלפיה הקבנ"פ החליט כי העותר כשיר לשרת בתפקידי לוחמה. כמובהר לעיל, הקבנ"פ אינו הגורם אשר מוסמך לקבל החלטה מסוג זה, אלא רק להמליץ לגורמים המוסמכים בהקשר זה. בענייננו, הגורמים המוסמכים בחנו את מכלול המידע הרפואי בעניינו של העותר, לרבות המלצתו של הקבנ"פ, כמו גם חוות-דעתו של הפסיכיאטר הצבאי שבדק את העותר במסגרת חוות-הדעת השנייה, והחליטו כי אין מקום להחריג את העותר ולאפשר את שיבוצו בתפקיד לוחמה. כאמור לעיל, בשים לב לשיקול הדעת הרחב אשר מסור לגורמי המקצוע המוסמכים בהקשר זה, ולנוכח הבחינה המעמיקה שנערכה על-ידם בנוגע לבקשת העותר, לא נמצאה לנו עילה להתערב בהחלטתם. 13. לא נעלמה מעיניי טענת העותר, שלפיה קיים קושי בעובדה שרע"ן קליני הוא הגורם שהכריע, בסופו של דבר, בערעור שהגיש העותר על החלטת רע"ן קליני עצמו. עם זאת, במכלול נסיבות העניין, כמפורט לעיל, לרבות מענה המשיבים לטענה האמורה, אין בה, כשלעצמה, כדי לשנות מן התוצאה שאליה הגעתי. 14. לא נוכל לסיים מבלי לחזור ולציין, כי העותר ראוי לכל שבח על נכונותו לשרת שירות צבאי משמעותי ועל מאמציו הכנים בהקשר זה, הן בשלב הגיוס לצה"ל הן במהלך שירותו הצבאי. לצערנו, לא היה בידינו ליתן לעותר את הסעדים המבוקשים על-ידו, אך אנו מבקשים להביע תקווה כי העותר ימצא סיפוק בתרומתו לצבא, הגם שלא הצליח לממש את שאיפתו המקורית. 15. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באייר התשפ"ג (‏15.5.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23016440_R04.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1