פלוני נ. מפקד מיטב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 75772-04-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. מפקד מיטב 2. מפקד לשכת גיוס ירושלים 3. הוועדה הרפואית בלשכת הגיוס ירושלים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד יעל קולודני ערבה פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה התוקפת את גיוסו של העותר לצה"ל, שנקבע ליום 7.5.2026, בטענה כי העותר אינו כשיר מטעמים רפואיים. לצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים, הדוחה את מועד גיוסו של העותר לצה"ל עד למתן הכרעה בעתירה דנן. העותר עתיד להתגייס לשירות צבאי ביום 7.5.2026 (מועד הגיוס היה קבוע ליום 4.5.2026, והוא נדחה ליום האמור כדי לאפשר למדינה להגיש התייחסות מטעמה ביחס לטענות העותר). לטענת העותר, הנסמכת בין היתר על חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה מטעמו (חוות דעת מיום 25.1.2026), הוא איננו כשיר לשירות בצה"ל מטעמים בריאותיים. אולם, לאחר שהעותר נבדק על ידי פסיכיאטר צבאי ביום 10.2.2026 הוחלט כי הוא כשיר להתגייס (להלן: החלטת הכשירות), וכאמור נקבע לו מועד גיוס. בעתירה שלפנינו טוען העותר כי לא הועברו לידיו הנימוקים שעומדים ביסוד החלטת הכשירות, על אף פניות חוזרות ונשנות מטעמו – ולכן הוא לא יכול לערער על ההחלטה לוועדה הרפואית העליונה (להלן: הוועדה). משכך, נתבקשנו בעתירה להורות למשיבים להעביר לידי העותר את נימוקי החלטת הכשירות, וכן לדחות את מועד גיוסו לצה"ל ב-4 חודשים כדי שהוא יוכל להגיש ערר עליה לוועדה. לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף מאחר שההחלטה לגייס את העותר נעשתה בסמכות, מכוח סעיף 13 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: חוק שירות ביטחון), המסמיך את הפוקד הצבאי לקרוא לשירות בצה"ל כל מי שנמצא כשיר לשירות – גם אם הוא מתכנן לערור על ההחלטה כי הוא כשיר. עוד נטען, כי לא נפל פגם בהתנהלות רשויות הגיוס בעניינו של העותר, והליך הגיוס נעשה כדין ותוך התאמות למצבו הבריאותי. כך, צוין כי העותר התבקש להתייצב מספר פעמים לבדיקת כשירות לשירות צבאי, ולא התייצב. רק לאחר שהוא נקרא להתייצב לגיוס, הוא ביקש להגיש מסמכים הנוגעים למצבו הבריאותי. בהתחשב במסמכים אלו, נקבע לעותר פרופיל בחלקו הנמוך של מדרג הכשירות; אולם הוא ביקש לערער על כך. לאור זאת, הופנה העותר לבדיקה אצל פסיכיאטר צבאי, אשר המליץ אף הוא על קביעת פרופיל נמוך, ועל הקלות בתנאי השירות (לרבות טירונות המתואמת לבעלי פרופיל רפואי-נפשי, במתכונת של "יומיות"). בהמשך, העותר פנה פעמים רבות ליחידת "מיטב" (המשיבה 1. להלן: מיטב), ושלח מסמכים רפואיים שונים (לרבות כאלה שכבר הוגשו); אולם, ביחס לכל פניה, נמסר לו כי המידע הרפואי איננו מצדיק את שינוי הפרופיל שנקבע. לבסוף, ביום 27.4.2026 פנה העותר במכתב התראה לפני פנייה לערכאות. המשיבים מציינים כי רק במסגרת מכתב זה ביקש העותר, לראשונה, לקבל לידיו את תדפיס המפגש עם הפסיכיאטר הצבאי, בו מופיעים נימוקי החלטת הכשירות – ובחלוף 3 ימים, לפני שהמשיבים הספיקו להעביר לידי העותר את המסמך המבוקש, הוגשה העתירה דנן. למעשה, לפי הנטען, ביום 4.5.2026 פנו גורמי מיטב לעותר על מנת לוודא את כתובת הדוא"ל שמסר, והובהר כי לאחר שזו תאומת – התיק הרפואי שלו יישלח אליו. לאחר הגשת ההתייחסות מטעם המשיבים, הגיש העותר "בקשה בהולה" לקבלת רשות להשיב לה, ובמסגרתה טען כי עמדת המשיבים שגויה, מאחר שהסמכות להורות על גיוס של מועמד היא רק כאשר מדובר במועמד שהוא אכן "כשיר" לשירות צבאי – בעוד העותר איננו כשיר לכך מבחינה רפואית; וכי הוא מעוניין להשלים את הליך הערעור על החלטת הכשירות טרם יגויס. לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה ובהתייחסות מטעם המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו. כמתואר לעיל, טענותיו של העותר ביחס למצבו הבריאותי נבדקו היטב על ידי הגורמים הרלוונטיים בצה"ל; ובהתאם, הפרופיל שנקבע לו הינו על הצד הנמוך של מדרג הכשירות, והוא אף שובץ לטירונות במסלול המותאם לבעלי פרופיל רפואי-נפשי. כמו כן, פניות העותר למיטב זכו למענה, לפיו אין הצדקה לשנות את הפרופיל שנקבע לו. אכן – העותר מתכנן להגיש ערר על הקביעה כי הוא כשיר לשרת בצה"ל לוועדה הרפואית העליונה (ראו: סעיף 5א לחוק שירות ביטחון) – אולם אין בכך כדי להצדיק את דחיית גיוסו לצה"ל פעם נוספת. כידוע, "הטיפול הרפואי של צה"ל בחייליו אינו מסתיים עם גיוסם, ואין אפוא כל מניעה כי העותר יעלה השגותיו [ביחס למצבו הרפואי] לאחר מועד גיוסו" (בג"ץ 2027/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 3 ‏(‏11.3.2018‏)); וכך גם במקרה שלפנינו – העותר רשאי להמשיך בנקיטת הליכים הנוגעים לכשירותו לשרת בצה"ל גם לאחר שיתייצב לשירות צבאי. חזקה על הגורמים הרלוונטיים בצה"ל כי יאפשרו לעותר לעשות כן; וכי יתנו דעתם למצבו הבריאותי בזמן אמת. בנסיבות אלו, וכן לאור שיקול הדעת הרחב הנתון לגורמי הצבא בהקשר הנדון (בין אם ביחס לתכנון כוח האדם בצה"ל, ובין אם ביחס לקביעות בעניין התאמה רפואית לשירות צבאי. ראו: בג"ץ 5012/20 פלוני נ' שלטונות צבא ההגנה לישראל, פסקה 4 ‏(‏5.8.2020‏)‏‏; בג"ץ 1882/21 ווייס נ' שר הביטחון, פסקה 15 והאסמכתאות שם ‏(‏17.6.2021‏)‏‏; בג"ץ 1644/23 פלוני נ' קצין רפואה צבאי ראשי, פסקה 11 (15.5.2023‏))‏‏ – אין כל הצדקה כי נתערב במועד הגיוס שנקבע לעותר, לאחר שעניינו הבריאותי נבדק באופן פרטני וזכה למענה הולם. בכל הנוגע לטענות העותר בדבר אי-קבלת הנימוקים שעומדים בבסיס החלטת הכשירות, המשיבים הבהירו כי התיק הרפואי של העותר מוכן לשליחה אליו וכל שנותר הוא שהעותר יאמת לגורמי מיטב את כתובת הדוא"ל שלו. מאחר שכך, טענות העותר בעניין זה התייתרו. נוכח האמור, העתירה נדחית ועמה הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לתת צו להוצאות. כמבוקש, ניתן בזאת צו בדבר איסור פרסום שמו של העותר, וכן כל פרט העשוי לזהותו. ניתן היום, י"ח אייר תשפ"ו (05 מאי 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט