פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 2515/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2515/10
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותרים:
1. ח"כ חיים אורון
2. ח"כ אילן גילאון
3. ח"כ ניצן הורביץ
4. ח"כ (לשעבר) רן כהן
נ ג ד
המשיבים:
1. ממשלת ישראל
2. ראש הממשלה
3. שר הפנים
4. השר לביטחון פנים
5. מפקד משטרת מחוז ירושלים
6. משטרת ישראל
7. היועץ המשפטי לממשלה
8. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
9. עיריית ירושלים
10. ראש עיריית ירושלים ויו"ר הוועדה המקומית
11. העבריינים המורשעים בת.פ 7470/05 - גוטליב אייל
12. שרה גוטליב
13. יהושע ברוש
14. שושנה ברוש
15. יובל רוזן
16. אורית רוזן
17. משה קורדובה
18. סיוון קורדובה
19. נדב פישר
20. דפנה פישר
21. אפרים פרידלר
22. מרים פרידלר
23. יגאל מומדני
24. אפרית מונדני
25. אסף ויינריב
26. תמר ויינריב
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד גלעד ברנע
בשם המשיבים 7-1:
עו"ד תדמור עציון
בשם המשיבים 10-8:
עו"ד שחר בן-עמי
בשם המשיבות 9-8:
עו"ד יוסי חביליו
בשם המשיבים 11, 13, 16, 17, 19, 21, 23:
עו"ד שירה גרינברג
בשם המשיב 25:
עו"ד זאב שרף; עו"ד ערן עוזרי; עו"ד שרון הל-גלעד
פסק-דין
השופטת א' חיות:
1. ביום 11.2.2007 ניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים גזר דין במסגרת ת"פ 7470/05 מדינת ישראל נ' גוטליב ואח', נגד המשיבים 26-11 (למעט המשיב 15, ולהלן: המורשעים) בגין שימוש ללא היתר בבניין בן שבע קומות המכונה "בית יהונתן" ונמצא בכפר השילוח-סילוואן שבירושלים (להלן: המבנה). בגזר הדין חויבו המורשעים, בין היתר, להפסיק את השימוש במבנה ולאטום את כל פתחי הגישה אליו. עוד נקבע כי אם האיטום לא יבוצע על-ידי המורשעים, מוסמכת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים לבצעו. ההליכים המשפטיים שנקטו המורשעים נגד ההרשעה וגזר הדין נדחו בערכאות שיפוטיות שונות זה מכבר.
2. בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי גזר הדין יבוצע באופן מיידי, ולמצער במועד או תוך פרק זמן שבית המשפט יורה עליו, וכי המשיבים 6-1 (להלן: המדינה) ו-10-8 (להלן: גורמי העירייה) יימנעו מכל פעולה שתכליתה או תוצאתה מנוגדת לגזר הדין או מעכבת את ביצועו. עוד מבוקש בעתירה כי המדינה, עיריית ירושלים וראש העיר יימנעו ממתן סיוע חומרי או אחר וכן יימנעו משיתוף פעולה עם המורשעים או עם המחזיקים והשוהים במבנה, בין היתר, בדרך של אבטחת אירועים המתקיימים בו. לטענת העותרים אי ביצועו של גזר הדין החלוט פוגע פגיעה קשה בעיקרון שלטון החוק ובאכיפת החוק, והם מלינים על כך שראש עיריית ירושלים פועל לסיכולו ולעיכוב ביצועו של גזר הדין. כמו כן מלינים העותרים על כך שאבטחת המבנה ממומנת מכספי המדינה ועל כך שמשטרת ישראל מסייעת לתושבי המבנה והיא אף איבטחה סיור שהגיע למקום בחג הפסח בשנה שעברה. במסגרת העתירה נתבקש צו ביניים המורה למדינה ולגורמי העירייה להימנע עד להכרעה בעתירה מכל פעולה המאפשרת קיום אירועים הכוללים אירוח והבאת ציבור למבנה, נוכח פרסום בדבר ביקורים מאובטחים שיתקיימו בו במהלך חג הפסח. הבקשה למתן צו ביניים כאמור, נדחתה (ראו החלטה מיום 28.3.2010).
להשלמת התמונה יצוין כי בחודש פברואר 2010 הגישו מר אפרים בן-שחר, המתגורר במבנה, ומר יואל דננברג, המשמש כרב ב"כולל" המתנהל במבנה, עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (עת"ם 379/10) בה הם מבקשים, בין היתר, להורות על בטלות החלטתו של ראש עיריית ירושלים לפיה הוא מתחייב לפעול בהתאם להנחיות פרקליט המדינה בכל הנוגע לביצוע הצו לאיטום המבנה. לצד אותה עתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים שיאסור על ביצוע הצו. היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליך האמור והיא עודנה תלויה ועומדת. עוד יצוין כי בבית משפט השלום בירושלים תלויה ועומדת תובענה אזרחית (ת"א 4698/09) שהוגשה בעניין תוקפו של צו האיטום.
3. בתגובה לעתירה שבפנינו טוענת המדינה כי על מערכת האכיפה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים לפעול באופן מיידי לביצוע גזר הדין. עם זאת הם מוסיפים וטוענים כי נוכח הערכת מצב משטרתית באשר לסיכון הביטחוני הגבוה הנשקף למתגוררים במבנה, ימשיך משרד הבינוי והשיכון לממן את אבטחת המקום עד לפינויו ואיטומו של המבנה. אשר לשאלת קיומו של סעד חלופי טוענת המדינה כי חלק מן הסעדים המבוקשים בעתירה אינם בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. כזה הוא לטענתה למשל הסעד העוסק במימון אבטחת התושבים המתגוררים במבנה, ועל כן סבורה המדינה כי אין לפצל את הדיון שלא לצורך ואין להעביר את הדיון בסוגיות התכנון והבניה אל בית המשפט לעניינים מינהליים.
גורמי העירייה טוענים לעומת זאת כי דין העתירה להידחות על הסף בשל ההליך האחר באותה פרשה התלוי ועומד בבית המשפט לעניינים מינהליים, בשל הסמכות הנתונה לבית משפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה דנן ובשל הבירור העובדתי הנדרש להכרעה בה. לגופם של דברים סבורים גורמי העירייה כי מימוש הצו הינו בלתי שוויוני משום שעיריית ירושלים מקדמת שינוי תכנוני שיכשיר חלק מן הבנייה, בין היתר באזור שבו נמצא המבנה, אך הם מוסיפים ומדגישים כי ראש העיר ימלא אחר קביעות הרשויות המוסמכות בעניין זה. היועץ המשפטי לעירייה, שהגיש תגובה נפרדת בשם הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ועיריית ירושלים, טוען כי יש לבצע את הצווים באופן מיידי, וכי בניגוד לטענת גורמי העירייה העתירה אינה מצריכה כל בירור עובדתי, מה גם שחלק מן הטענות המועלות בה הן בסמכותו של בית משפט זה. חלק מן המורשעים טוענים אף הם כי דין העתירה להידחות על הסף מפני שהיא מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ולגוף העתירה הם טוענים כי הפסיקו את השימוש במבנה כפי שנדרשו. עמדה דומה הציג גם המשיב 25.
4. דין העתירה להידחות על הסף. פרט 10(א) שבתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: החוק), מונה בין העניינים שבסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים -
"עניני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, למעט לפי פרק י': עבירות ועונשין, ולמעט החלטות שענינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים"
וההלכה הפסוקה קובעת כי יש לפרש את הביטוי "ענייני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה" שבפרט 10(א) הנ"ל, כמתייחס גם לטענות ולהליכים שעניינם "שימוש בסמכויות שבחוק התכנון והבניה לשם אכיפת החוק או אי אכיפתו... וגם טענות שעניינן אכיפת צווי הריסה שיפוטיים שהוצאו מכוח חוק התכנון והבנייה". זאת, נוכח תכליותיו של החוק המכוונות, בין היתר, לרכז תחת קורת הגג של בית המשפט לעניינים מינהליים את בירורן של טענות הנוגעות ל"הפעלת שיקול הדעת של הרשות בבואה לבצע צווים הניתנים לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה" (להבדיל מטענות הנוגעות לתוקפם של צווים אלה) (ראו בג"ץ 10140/07 וואווי נ' עיריית ירושלים, פיסקה 3 (טרם פורסם, 1.7.2008); וראו גם: בג"ץ 8071/01 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1) 121 (2002); בג"ץ 2039/05 איפרגן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא (לא פורסם, 13.4.2005); בג"ץ 3465/06 אטיאס נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 12.6.2006)); בג"ץ 11088/07 בר-זיו נ' עיריית נתניה, פיסקה ט' (טרם פורסם, 2.6.2008)).
העתירה שבפנינו נוגעת בעיקרה להעדר אכיפה ולאי-ביצוע של גזר דין שניתן מכוח חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, ולפיו נאסר השימוש שעשו המורשעים במבנה וניתנה הוראה לאיטומו (ראו סעיף 1 לעתירה בפרק "כללי-מהות העתירה בקליפת אגוז"). העותרים יכולים וצריכים, אפוא, להעלות את טענותיהם בעניין זה - הנוגעות כולן לאופן הפעלת שיקול הדעת של הרשות באכיפת דיני התכנון והבניה - בפני בית המשפט לעניינים מינהליים ובהימצא להם סעד חלופי כאמור, אין מקום כי בית משפט זה יידרש לעתירה. אכן, העתירה מפרטת סעדים נוספים שעניינם הימנעות ממימון או ממתן סיוע למתגוררים במבנה ומשיתוף פעולה עימם. אולם, אלה אינם אלא סעדים נלווים המכוונים לתקופת הביניים עד להכרעה בסעד העיקרי שנתבקש הנוגע, כאמור, לאכיפת גזר הדין. משכך ראוי הוא כי "ילך החבל אחר הדלי" ואין מקום לראות את הטענות המועלות בעניין זה בעתירה כטענות העומדות לעצמן.
מן הטעמים המפורטים לעיל, אנו דוחים את העתירה על הסף.
נוכח התוצאה אליה הגענו מתייתר הצורך לדון בבקשתם של מר אפרים בן-שחר ומר יואל דננברג להצטרף כמשיבים לעתירה.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, ג' בסיוון תש"ע (16.5.2010).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10025150_V05.doc אא
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il