אברהם ויזל נ. ישראל פפר

בבית המשפט העליון עפ"ס 18056-07-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: אברהם ויזלר נגד המשיבים: 1. ישראל פפר 2. מארשה פפר ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי) בעש"א 54865-10-25 מיום 14.6.2026; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ל' ביבי) מיום 14.6.2026 בעש"א 54865-10-25 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המערער והמשיבים הם בעלי דירות בבית משותף. עניינו של ההליך מושא הערעור שלפניי הוא בערעור שהגיש המערער על פסק דין שניתן על ידי המפקח על רישום המקרקעין בפתח תקווה ביום 1.9.2025 (תיק 6/372/2024, המפקח מ' פורת), ביחס לתביעה שהוגשה על ידי המשיבים. בפסק הדין חויב המערער לבצע את מלוא העבודות הדרושות לתיקון ליקויי הרטיבות והנזילה מדירתו והוא חויב לשאת בהוצאות המשיבים – לאחר שהוצגו על ידם אסמכתאות - בסך של 65,000 ש"ח. במסגרת הליך הערעור על פסק הדין, קיבל המותב ביום 1.12.2025 את בקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין, בתנאי שיפקיד את הסכום שנפסק לחובתו בקופת בית המשפט. לצורך החלטתו זו, דן המותב גם בסיכויי הערעור וקבע כי הם אינם גבוהים, כאשר ביחס לערעור על הסכום בו חויב המערער קבע כי אמנם ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בפסיקת הוצאות, אך לא ניתן לשלול את טענות המערער ביחס לכך, בשלב זה. בהמשך, ביום 4.1.2026 דחה המותב את הערעור על הסף מפאת איחור בהגשתו, תוך חיוב המערער בהוצאות. בפסק דינו הביע המותב אף את עמדתו ביחס לסיכויי הערעור, "בבחינת הרבה למעלה מן הצורך", ובהמשך להתייחסותו לסיכויי הערעור בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע. בתוך כך, ציין המותב, בין היתר, כי "פסק דינו של המפקח מבוסס על שורת החלטות ביניים- כולן הפכו לחלוטות במועד פסק הדין – מהן עולה התנהלותו של מערער אשר שב ומפר את החלטותיו של המפקח ומסכל את בירור המקור לנזקי הרטיבות בדירתם של המשיבים [...] עוד הוספתי וציינתי באותה החלטה כי – בנסיבות אלו בהן המערער שב והפר את החלטות המפקח ובשים לב לקביעותיי בערעור באשר לפסק דין אשר ניתן בנסיבות דומות [...] הרי שהמפקח מימש כדין את סמכותו עת הורה על מחיקת כתב ההגנה מטעם המערער וכן, עת ניתן על ידו פסק דין על יסוד התביעה". עוד התייחס המותב לטענות המערער וציין כי לא מצא בהן ממש, וכן ציין כי בכל הנוגע לפסיקת ההוצאות, הרי ש"ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה". 2. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לבית משפט זה על פסק הדין – שעניינה במניין הימים להגשת ערעור על החלטות המפקח על רישום המקרקעין – נדונה בפניי ובפני השופטים ד' ברק-ארז וע' גרוסקופף והוחלט לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור ולקבל את הערעור כך שבית המשפט המחוזי ידון בערעור וחיובו של המערער בהוצאות יבוטל (רע"א 7801-02-26 ויזלר נ' פפר (5.5.2026) (להלן: בקשת רשות הערעור)). יצוין, כי בהליך בקשת רשות הערעור לא הועלתה טענה לפיה יש להחזיר את הערעור לדיון בפני מותב אחר, וממילא לא ניתנה קביעה כזו. 3. עם חזרתו של הערעור לדיון בפני המותב, הורה המותב על קביעת דיון בערעור והגשת כתב תשובה. בסמוך לכך, הגישו המשיבים בקשה דחופה למחיקת הערעור על הסף, והמותב הורה למערער להגיש תשובה לבקשה. המערער ביקש ארכה להגשת תשובה זו, ולאחריה הגיש המערער, שלא באמצעות באת-כוחו, בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין. בבקשת הפסלות טען המערער, בעיקרם של דברים, כי העובדה שבית משפט זה קיבל את טענותיו בבקשת רשות הערעור מעידה על כך שהמותב שם לו למטרה לדחות את הערעור. עוד טען המערער, כי היה על המותב לדחות על הסף את הבקשה הנוספת שהגישו המשיבים לדחיית הערעור על הסף, וכי המותב לא יידע את המערער על מועד התגובה שקבע – אף שבעת הליך בקשת רשות הערעור כבר לא היה המערער מיוצג – על מנת שיוכל לסלק את הערעור על הסף בהיעדר תגובה. כמו כן, טען המערער כי המותב כבר הביע עמדה נחרצת ביחס לתוצאות ההליך בפסק דינו, כשהתייחס לסיכויי הערעור וקבע כי הוא חסר סיכוי, מבלי ששמע טענות או קיים דיון בערעור. בתוך כך, טען המערער כי המותב גילה דעתו ביחס להחלטות ביניים שניתנו בתביעה מושא הערעור שהגישו המשיבים; קבע כי מקור הנזילה הוא בדירת המערער; וסתר את החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע ביחס להוצאות שנפסקו לחובת המערער. בנוסף, טען המערער כי בית משפט זה החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי ולא למותב, כפי ש"זייף" המותב. עוד טען המערער, כי בנסיבות אלו יש למותב עניין אישי בהליך והוא יעשה כל שביכולתו לדחות את הערעור בשנית, כדי להראות שלא נגרם עוול למערער בדחיית הערעור על הסף. 4. המשיבים הגיבו לבקשה וטענו כי היא נגועה בחוסר תום לב ונועדה לעכב את ההליך. עוד טענו המשיבים כי הערכת סיכויי ההליך התחייבה מבקשת המערער לעיכוב ביצוע ואינה מעידה על "נעילת דעתו" של המותב, אשר אך יישם את הדין על תשתית עובדתית חלוטה. בנוסף טענו המשיבים כי המותב לא "קבע" כי הנזילה היא בדירת המערער, אלא שמדובר בנקודה שאינה במחלוקת אף לפי המומחה מטעם המערער, כאשר שאלת האחריות היא שבמחלוקת. המערער הגיב לתגובת המשיבים וטען כי טענתו ל"נעילת דעתו" של המותב מבוססת על שינוי עמדתו של המותב ביחס לרכיב ההוצאות, ולא בשל הדיון בסיכויי הערעור. עוד טען המערער כי המשיבים סילפו את דברי המומחה מטעם המערער, וכי המותב כן קבע (בעצמו) כי הנזילה היא מדירתו של המערער. 5. ביום 14.6.2026 דחה המותב את בקשת הפסילה, תוך שהבהיר כי קביעותיו ביחס לסיכויי הערעור הן קביעות לכאוריות, להן לא נדרש לשם הכרעה בערעור, ואשר נקבעו על יסוד הכתובים בלבד, ואין בהן כדי ללמד על "נעילת דעתו". המותב ציין כי אין לו כל היכרות עם מי מהצדדים וכי החלטותיו ופסק הדין שניתן על ידו מבוססים על דעתו המשפטית, ולא על דעה או מניע אישי. עוד ציין המותב כי הדיון שקבע בהליך נועד לאפשר לצדדים להשמיע בפירוט את טענותיהם, ולאפשר למותב לקבל החלטתו לאחר שמיעתן. כמו כן, הדגיש המותב בהקשר זה, כי ההליך שלפניו הוא הליך ערעור בו מוסמך המותב להכריע גם על יסוד הכתב בלבד, ולכן לשיטתו אין פסול בכך שבית משפט יביע עמדה כשכל הטענות והמסמכים פרוסים לפניו. עוד ציין המותב כי טענתו של המערער לפיה היה מקום ליידע אותו על הבקשה החדשה שהוגשה לסילוק הערעור על הסף תמוהה – משהוגשה בקשה בשמו להארכת מועד להגשת התשובה. בנוסף, ציין המותב כי כוונת בית משפט זה בפסק דינו בבקשת רשות הערעור הייתה, כי המותב הוא שידון בערעור לגופו, וראוי היה כי המערער היה נמנע מלנקוט במילה "זייף" ביחס למותב. מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההליך מטה עד להכרעה בערעור דנן. 6. דין הערעור להידחות. כידוע, העובדה שההליך הוחזר לטיפולו של המותב בעקבות החלטתה של ערכאת הערעור אינה כשלעצמה פוסלת אותו מלדון בעניינם (ראו, "עשרת הדיברות" בדיני הפסלות: עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 ‏(‏10.3.2026‏). למעשה הכלל הוא, כי במצבים שבהם ערכאת הערעור מורה להחזיר לערכאה הדיונית את התיק, הוא יובא בפני המותב אשר דן בו מלכתחילה ‏(עפ"ס 44009-11-24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 ‏(‏נבו 1.12.2024‏)‏‏). השאלה שהוכרעה בפסק דינו של המותב ביחס לשאלת האיחור בהגשת הערעור, אינה עומדת עוד בפני המותב. אשר ליתר הסוגיות שעומדות להכרעת המותב כעת, המותב אמנם הביע בפסק דינו דעה הנוגעת למצער, בחלק ניכר מהן, אך זאת כשהתייחס "בבחינת למעלה מן הצורך" לסיכויי הערעור. אף לו היה מקום לסייג במידת מה חלק מקביעות אלו, הרי שהמותב הבהיר בהחלטתו בבקשת הפסילה כי מדובר בקביעות לכאוריות, על יסוד הכתובים בלבד, אשר אינן מלמדות על "נעילת דעתו", וכי הדיון שקבוע בערעור נועד לאפשר לצדדים להשמיע בפירוט את טענותיהם (ראו והשוו: ע"א 2612/21 מג'יקס סרביס בע"מ נ' יובלים הר חן בע"מ, פסקה 6 ‏(‏11.5.2021‏)‏‏. בתוך כך, נותן אני דעתי גם לכך שהיה באפשרותו של המותב לדחות את הערעור גם לגופם של דברים על סמך הכתובים בלבד (ראו והשוו: עפ"ס 92972-06-26 י.מ.ש. השקעות בע"מ נ' לנוקס השקעות בע"מ ‏(‏7.7.2026‏).‏‏ כמו כן, לא מצאתי כיצד יש בטענת המערער כי המותב שינה את עמדתו ביחס לסיכויי הערעור לעניין ההוצאות שהוטלו עליו, כדי להעיד על "נעילת דעתו" של המותב, וממילא כאמור מדובר בקביעות לכאוריות. מכלל האמור, לא מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות שיש בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). 7. סוף דבר, שהערעור נדחה ועמו גם הבקשה לעיכוב ההליך מטה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ב' אב תשפ"ו (16 יולי 2026). יצחק עמית נשיא