עפ"ס 44009-11-24
טרם נותח
פלוני נ. פלוני
סוג הליך
ערעור פסלות שופט (עפ"ס)
פסק הדין המלא
-
2
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
עפ"ס 44009-11-24
לפני:
כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית
המערערים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלוני
4. פלונית
5. פלונית
6. פלוני
7. פלוני ז"ל
8. פלוני
נגד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלוני
3. פלונית
4. פלונית
5. האפוטרופוס הכללי
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בת"ע 43501-06-12 מיום 5.11.2024 שניתן על ידי כב' השופטת יוכבד גרינוולד-רנד
בשם המערערים:
עו"ד משה פולק
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת י' גרינוולד-רנד) מיום 5.11.2024 בת"ע 43501-06-12 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.
1. ענייננו במסכת הליכים מסועפת הנוגעת לצוואתה של הגב' ש.מ. ז"ל מיום 21.1.2009 (להלן: המנוחה והצוואה, בהתאמה), ושתמציתה תתואר. בשנת 2001 הגיש מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י, כשמה אז) תביעה לסילוק ידם של המנוחה והמשיבים 1 ו-2, שהם בתה של המנוחה ובעלה של הבת, ממקרקעין בהם התגוררו באבן יהודה (להלן: המקרקעין). ביום 4.10.2009 התקבלה התביעה, משנקבע כי לא הוכחו זכויות של המנוחה במקרקעין, אך מנגד נפסק כי על רמ"י לשלם למנוחה ולמערערים סכום של כ-1.5 מיליון ₪ (ת"א 3290-01). כל הצדדים ערערו על פסק דין. ביום 6.11.2009, כחלק מניהול הערעור, חתמה המנוחה על ייפוי כוח לטובת בא כוחה, שהוא גם בא כוח המשיבים בהליך הנוכחי (להלן: ייפוי הכוח). הצדדים הגיעו להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, לפיהן המנוחה והמשיבים 1 ו-2 יפנו את המקרקעין, ובתמורה תוקצה להם קרקע חלופית באבן יהודה וישולם להם סכום של 600,000 ₪ (ע"א 27802-11-09 מיום 12.4.2011; להלן: הסכם הפשרה). ביום 3.1.2012 נפטרה המנוחה.
2. כחודש לאחר פטירת המנוחה, הגישו חלק מילדיה ויורשיהם (להלן: המערערים) תביעה לביטולם של הסכם הפשרה וייפוי הכוח, בטענה כי המנוחה לא הייתה כשירה מבחינה קוגניטיבית בעת החתימה עליהם (להלן: ההליך המקביל). בפסק דין מיום 3.5.2016 נדחו הטענות בכל הנוגע לייפוי הכוח, אך נקבע כי ממועד החתימה עליו ועד למועד החתימה על הסכם הפשרה התדרדר מצבה של המנוחה, עד לכדי אובדן כושרה השכלי, ולפיכך תוקפו של ייפוי הכוח פקע ולא ניתן לראות את הסכם הפשרה ככזה שנחתם בהסכמתה (ה"פ 34216-01-12). הצדדים הגישו ערעור וערעור שכנגד לבית משפט זה. במהלך הדיון בערעורים הגיעו הצדדים להסכמות, אשר קיבלו תוקף של פסק דין, ובין היתר כי התמורה לפי הסכם הפשרה תיוותר על כנה; כי אופן חלוקתה בין היורשים יתברר כחלק מההליך בבית המשפט לענייני משפחה; וכי קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין כשרותה המשפטית של המנוחה יבוטלו (ע"א 10193/16).
3. ומכאן להליך המתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה מזה 12 שנים, שבמרכזו השאלה מה יעלה בגורלם של המקרקעין. המשיבים בהליך דכאן הגישו תובענה למתן צו לקיום צוואת המנוחה, ולפיה הצריף המצוי בשטח המקרקעין ושביל הגישה אליו יעברו לבעלות המשיבים 1 ו-2; כי כל יתר הרכוש יתחלק בין 12 מילדיה של המנוחה וביניהם המשיבה 1; וכי שניים מן הילדים אשר השקיעו בעיבוד המקרקעין לאורך השנים ישופו על השקעתם על ידי היורשים. המערערים הגישו מצדם התנגדות למתן צו קיום הצוואה. ביום 30.3.2022 הורה בית המשפט על מתן צו קיום צוואה ועל דחיית ההתנגדות, משנמצא כי הצוואה נערכה כדין, בעת שהמנוחה הייתה צלולה וכשירה, ומבלי שהופעלה נגדה השפעה בלתי הוגנת. מסקנה זו התבססה על עדויות הצדדים, על מסמכים רפואיים וסוציאליים שנערכו בעניינה של המנוחה ועל חוות דעת ועדויות של שני מומחים מההליך המקביל (להלן: פסק הדין).
4. המערערים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 3.1.2024 נתן בית המשפט פסק דין בהסכמת הצדדים, אשר בו נקבע, בין היתר, כי פסק הדין יבוטל, וכי התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה שיקרא לעדות את שני המומחים שהעידו בהליך המקביל וכן מומחים נוספים. עוד נקבע כי ימונה גרפולוג או מומחה לזיהוי כתב יד (עמ"ש 45849-05-22). המותב בבית המשפט לענייני משפחה קיבל את התיק חזרה לידיו והורה על קביעת מועד לשמיעת העדים. המתנגדים, מצדם, הגישו בקשה לפסלות המותב בבית המשפט לענייני משפחה מלשבת בתיק. במסגרת בקשתם הם טענו כי המותב פסק בהתעלם מחומר הראיות, וכי לאורך שנות ההליך הוא התנהל תוך משוא פנים והעדפת המשיבים, דבר שקיבל ביטוי, לדוגמה, בהצעת פשרה שהציע ושנטתה לדידם לטובת המשיבים.
5. בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת הפסלות. נקבע, כי לכל אורך 10 שנות ניהול ההליך עובר למתן פסק הדין, לא העלו המערערים כל טענה בעניין התנהלותו הדיונית של המותב ולא טענו לחשש לקיומו של משוא פנים מצדו. נקבע, כי הגשת בקשת הפסלות רק לאחר שהמותב נתן את פסק דינו לוקה בשיהוי מהותי, וכי מטרת המערערים היא לבחור להם את המותב אשר ידון בסוגיות שהוחזרו לבירור, דבר המהווה חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים. נקבע, כי טענות המערערים הן ערעוריות באופיין וכי הצעת הפשרה שהציג המותב, ושעליה יצא קצפם של המערערים, הועלתה לאחר איזון בין השיקולים השונים ולא מתוך העדפת מי מהצדדים.
מכאן הערעור שלפניי.
6. המערערים טוענים כי לאורך שנות ניהול המשפט, המותב בבית המשפט לענייני משפחה הפגין עוינות כלפיהם וכלפי בא כוחם, ונטה בהצעותיו, בהחלטותיו ובפסק דינו לטובת המשיבים. זאת, תוך התעלמות מהוראות הדין ומחומר הראיות, ומבלי להתייחס לכל טענותיהם. המערערים מפנים בעניין זה לבקשות שהגישו להבאת עדים ולמינוי מומחים, אותן דחה בית המשפט, וטוענים כי כאשר הוגשה בקשה דומה מצד המשיבים היא התקבלה ללא נימוק. עוד מפנים המערערים למקרים שבהם בית המשפט קיבל התנגדויות של בא כוח המשיבים במהלך חקירות נגדיות שערך בא כוח המערערים, כאשר לטענתם התנגדויות הפוכות נדחו. המערערים טוענים בנוסף כי בפסק דינו התעלם המותב מכך שבית המשפט העליון ביטל את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי בהליך המקביל בדבר כשרותה המשפטית של המנוחה. בהקשר זה, נטען כי נפל פגם בדחיית בקשת המערערים, שהוגשה קודם למתן פסק הדין, להעיד את שני המומחים שחוות דעתם הוגשו במסגרת ההליך המקביל. המערערים ממשיכים ומונים ראיות שונות שמהן, לטענתם, התעלם המותב בפסק דינו.
המערערים מתייחסים באריכות להצעת פשרה שהעלה בית המשפט, המופיעה בפרוטוקול הדיון מיום 4.6.2013. לטענתם, משמעות ההצעה הייתה כי המשיבים 1 ו-2 יקבלו את מלוא השטח החלופי שרמ"י צפויה הייתה להקצות בהתאם להסכם הפשרה, אשר שוויו מיליוני ₪, ואילו סכום הפיצוי הכספי שנקבע (600,000 ₪) יתחלק בין כלל האחים. המערערים טוענים כי הצעת הפשרה גילתה העדפה מובהקת למשיבים, ומלמדת כי דעת המותב ביחס לתוצאות ההליך ננעלה כבר באותה עת. בנוסף, נטען כי ביטול פסק הדין על ידי ערכאת הערעור מלמד שהמשפט התנהל שלא כדין. אף הוצאות המשפט הגבוהות שנפסקו נגד המערערים, הן בפסק הדין, בגובה 50,000 ₪, והן בבקשה לפסלות המותב, בגובה 7,000 ₪, מלמדים על משוא פנים מצד המותב. עוד נטען כי המשיבים לא התייחסו למרבית טענות המערערים בבקשת הפסלות, דבר המלמד על הסכמתם עם הדברים. לבסוף, המערערים טוענים כי הבקשה הוגשה בתום לב וללא שיהוי.
7. דין הערעור להידחות ללא צורך בתשובה.
סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מורה כי הטוען לפסלות שופט מלשבת בדין נדרש להוכיח קיומן של נסיבות המקימות "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". המערערים פורסים בערעורם שלל פגמים שנפלו לטענתם בפסק דינו ובהחלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה. ואולם, מדובר בטענות ערעוריות במובהק, באשר הן עוסקות בהתנהלותו הדיונית של בית המשפט ובממצאים אליהם הגיע בפסק דינו. כידוע, אין די באלה כדי להקים עילת פסלות אלא במקרים נדירים וחריגים (ראו, לדוגמה, עפ"ס 31683-11-24 שגיא נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 7 (17.11.2024); עפ"ס 972-10-24 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (13.11.2024); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174 (2006)). העניין שלפנינו אינו נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים, וככל שיחפצו בכך, יוכלו המערערים להביא את טענותיהם במסגרת הליכי ערעור מתאימים (עפ"ס 64067-09-24 קריית חנוך מבשרת ציון בהרי ירושלים נ' קול מבשר בהרי ירושלים, פסקה 8 (11.11.2024)). אציין כי לא מצאתי שיש בהצעת הפשרה שהעלה מותב בית המשפט לענייני משפחה לפני יותר מ-11 שנים, ואשר לא הייתה לרוחם של המערערים, כדי ללמד על קיומו של משוא פנים. יוזכר, כי הצעת הפשרה התבססה על הסכם הפשרה שבאותה עת עמד בתוקפו, ורק לאחר מספר שנים בוטל. אף שאר טענות המערערים אינן מקימות עילה לפסילת המותב מלשבת בדין בעניינם.
8. מכאן לטענת המערערים כי קבלת הערעור על פסק הדין מגלה קיומו של משוא פנים מצד המותב בבית המשפט לענייני משפחה. הלכה היא כי הוראה של בית המשפט שלערעור על החזרת הדיון לערכאה הדיונית, אין בה, כשלעצמה, כדי לעורר חשש ממשי לקיומו של משוא פנים (ע"פ 4446/20 קוכמן נ' מדינת ישראל (14.7.2020); ע"פ 7250/19 בכר נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (17.11.2019); ע"א 2311/14 רז נ' רוזנברג (11.5.2014)). למעשה, הכלל הוא כי במצבים שבהם ערכאת הערעור מוצאת שיש להחזיר לערכאה הדיונית את הדיון בתיק, הוא יובא בפני המותב שדן בו מלכתחילה:
"הכלל הנוהג בפסיקתנו הינו כי לאחר שהוחזר תיק לדיון בערכאה ראשונה, יידון בו, בהעדר הוראה אחרת, השופט אשר נתן את פסק הדין [...]. יסודו של כלל זה בהנחה כי השופט הינו מקצועי ובעל יכולת לדון בתיק על אף שהחלטתו נהפכה על-ידי ערכאת הערעור [...]. על כן, החלטה על העברת התיק לדיון בפני שופט אחר הינה חריג, אשר מן הראוי לעשות בו שימוש במקרים נדירים". (רע"א 5022/07 יאמפולסקי נ' בלצקי, פסקה 3 (11.11.2017)).
ענייננו אינו נופל מגדריו של כלל זה.
9. סוף דבר, שהערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתן היום, ל' חשוון תשפ"ה (01 דצמבר 2024).
יצחק עמית
ממלא מקום הנשיא