אברהם ויזל נ. ישראל פפר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 7801-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף המבקש: אברהם ויזלר נגד המשיבים: 1. ישראל מאיר פפר 2. מארשה פפר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.1.2026 בעש"א 54865-10-25 שניתן על-ידי כבוד השופטת ל' ביבי בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד משה ליפל פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. האם יש להוציא את תקופת הפגרה של בתי המשפט ממניין הימים להגשת ערעור על החלטתו של המפקח על רישום המקרקעין? זו השאלה שהתעוררה בפנינו. בפרט, השאלה היא האם יש להחיל על ההסדר הקבוע בתקנה 83 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011 (להלן: תקנות המקרקעין) את ההסדר הכללי המעוגן בתקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) בדבר אי-הבאת הפגרה במניין? 2. מקורו של ההליך שבפנינו בסכסוך בין המבקש והמשיבים, בעלים של דירות בבית משותף בבני ברק. דירתו של המבקש נמצאת מעל דירתם של המשיבים. בתמצית, בין הצדדים שוררת מחלוקת שיסודה בנזקי רטיבות שנגרמו בדירת המשיבים ושלטענתם מקורה בדירתו של המבקש. המשיבים הגישו בשלב מסוים תביעה למפקח על רישום המקרקעין בפתח תקווה (להלן: המפקח) נגד המבקש. 3. מבלי לפרט שלא לצורך, ביום 1.9.2025 קיבל המפקח את תביעתם של המשיבים (תיק 6/372/2024, המפקח מ' פורת). זאת, לאחר שהוא הורה על מחיקת כתב ההגנה מטעם המבקש, בקבעו כי אינו משתף פעולה עם המומחה שמונה לאיתור מקורה של הרטיבות. בהמשך לכך, ובהיעדר כתב הגנה, קיבל המפקח את התביעה והורה למבקש לבצע את התיקונים הדרושים להפסקת הנזילה בדירתו בתוך 60 יום, ואף חייב אותו בהוצאות המשיבים בסך של 65,000 שקלים. 4. ביום 27.10.2025 הגיש המבקש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עש"א 54865-10-25). בעיקרו של דבר, המבקש העלה טענות שונות בערעור, לרבות טענות כנגד קביעותיו העובדתיות של המומחה שמונה לאיתור מקורה של הרטיבות. בצדו של הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן על-ידי המפקח, אשר התקבלה ביום 1.12.2025. 5. ביום 18.12.2025 הגישו המשיבים בקשה לסילוק הערעור על הסף, בין היתר על יסוד הטענה כי זה הוגש באיחור. המשיבים הטעימו כי הערעור הוגש באיחור ניכר, בשים לב לתקנה 83 לתקנות המקרקעין המורה כי יש להגיש ערעור על החלטה של המפקח על רישום מקרקעין בתוך 45 יום. לשיטתם, ימי הפגרה באים במניין התקופה האמורה, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה 16.10.2025, אלא שזה הוגש בפועל באיחור של 11 יום. 6. ביום 31.12.2025 המבקש הגיש תשובה מטעמו לבקשה לסילוק על הסף שבה טען כי דינה להידחות. המבקש הטעים כי סילוק הליך על הסף הוא סעד חריג השמור למקרים שבהם ברור כי אין אפשרות, ולו הקלושה ביותר, שהתובע יזכה בסעד שלו הוא עותר. לגוף הדברים, נטען כי אין להביא במניין הימים להגשת הערעור את פגרת בית המשפט במהלך חודש תשרי ויומיים נוספים שבהם התקיימה שביתה. המבקש נסמך על האמור בתקנה 78 לתקנות המקרקעין, הקובעת כי תקנות סדר הדין האזרחי יחולו בשינויים המתחייבים על ערעור המוגש על החלטת המפקח על רישום המקרקעין. בהתאמה, הדגיש המבקש כי חלה בעניין זה תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי המורה כי "תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה...", ועל כן הערעור הוגש במועד. עוד נטען כי המשיבים לא העלו את טענותיהם בנוגע למועד האחרון להגשת הערעור בהזדמנות הראשונה. 7. ביום 1.1.2026 הוגשה תגובה מטעם המשיבים שבה הם טענו כי אין להחיל את תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מכוח תקנה 78 לתקנות המקרקעין. המשיבים הטעימו כי תקנה 78 האמורה חלה רק מקום שלא נקבעה הוראה בנושא מסוים, ואילו המועד להגשת הערעור על החלטת המפקח על רישום המקרקעין מוסדר בתקנה 83 לתקנות המקרקעין שהיא חיקוק ייחודי. עוד נטען כי יש לפנות בעניין זה גם לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 הקובע כי "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה". 8. ביום 4.1.2026 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על הסף לאחר שקבע כי הוא אכן הוגש באיחור (השופטת ל' ביבי). בית המשפט המחוזי קבע כי אין חובה מפורשת בדין להעלות טענות בנוגע למועד האחרון להגשת הערעור בהזדמנות הראשונה וכי ממילא הטענות הועלו בשלב מוקדם של ההליך, בטרם הוגש כתב התשובה מטעם המשיבים. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבים לפיה מאחר שהתקופה להגשת הערעור מעוגנת בהסדר הקבוע בתקנות המקרקעין אין להחיל במקרה הנדון את תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. 9. בית המשפט המחוזי הפנה בהקשר זה להחלטה ברע"א 54532-09-25 בוגנים נ' נציגות הבית שדרות ההשכלה 17 ת"א (19.11.2025) (להלן: עניין בוגנים). באותו עניין, במסגרת ערעור על פסק דין של המפקח הועלו טענות כנגד החלטת ביניים שנתן ושהמועד לערער עליה חלף זה מכבר, תוך הפניה לתקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי המאפשרות להעלות טענות נגד "החלטה אחרת" שלא ערערו עליהן במסגרת ערעור על פסק דין סופי. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (אשר בקשת רשות ערעור עליו נדחתה) נקבע כי מאחר שישנה זכות ערעור על "החלטה אחרת" של המפקח על רישום המקרקעין, שהמועד להגשתו קבוע בתקנה 83 לתקנות המקרקעין, לא ניתן להתבסס בעניין זה על הוראות מתקנות סדר הדין האזרחי. 10. בית המשפט המחוזי הוסיף בפסק הדין דנן כי סיכויי הערעור ממילא אינם גבוהים. לבסוף, בית המשפט המחוזי חייב את המבקש בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 שקלים. 11. ביום 18.1.2026 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש בפסק דינו שבה הוא חזר בעיקרו של דבר על טענותיו. ביום 22.1.2026 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. 12. בקשת רשות הערעור שבפנינו נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש חוזר על הטענות שהעלה בתשובה לבקשה לסילוק הערעור על הסף. המבקש מוסיף כי בית המשפט המחוזי כלל לא דן בטענותיו וכי גם פסק דינו של המפקח ניתן לאחר שנמחק כתב ההגנה מטעמו. משכך, טוען המערער כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי גורם לו עיוות דין חמור. 13. ביום 24.2.2026 המשיבים הגישו תשובה מטעמם לבקשת רשות הערעור. המשיבים מטעימים כי הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לשיטתם, העובדה ששתי הערכאות הקודמות לא דנו בטענותיו של המבקש נובעת מהתנהלותו בלבד. עוד הוסיפו המשיבים כי המבקש ממשיך לנהוג בחוסר תום לב ונמנע מלקיים את הוראות פסק הדין שניתן נגדו. כמו כן, לגוף הדברים, המשיבים טוענים כי לא נפל פגם בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע למועד האחרון להגשת הערעור. 14. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. זאת משום שהבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו והשוו: רע"א 13785-02-25‏ נציגות הבית המשותף ברחוב וייצמן 14, עכו נ' סבינה בע"מ, פסקה 12 (23.11.2025)). הבקשה מעוררת שאלה הנוגעת לתחולתן של תקנות סדר הדין האזרחי על הארכת מועד בהליכי הערעור על החלטות המפקח על רישום המקרקעין. בפרט, היא מעוררת את השאלה האם יש להביא את ימי פגרת בית המשפט במניין הימים להגשת ערעור על החלטתו של המפקח על רישום המקרקעין. בהתאם, המבקש יכונה מעתה ואילך המערער. 15. כנקודת מוצא לדיון משמש סעיף 77(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) הקובע כי "כל צד לסכסוך הרואה עצמו נפגע על ידי החלטת המפקח רשאי, תוך תקופה שנקבעה בתקנות, לערער עליה לפני בית המשפט המחוזי". בכל הנוגע לסדרי הדין החלים, מורה תקנה 78 לתקנות המקרקעין כי "תקנות סדר הדין האזרחי יחולו, בשינויים המחויבים, על סדרי הדין בהליך לפי סימן זה בכל עניין שלא נקבעה לגביו הוראה אחרת בחוק או בתקנות אלה". כאמור, בית המשפט המחוזי פסק כי די בעובדה שתקנה 83 לתקנות המקרקעין קובעות מועד ייחודי לעניין משך התקופה שבה ניתן יהיה להגיש ערעור על החלטת המפקח (כהוראתו של חוק המקרקעין) כדי שלא להחיל את ההסדר הקבוע בתקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיו אין להביא בחשבון את ימי פגרת בית המשפט במניין הימים להגשת ערעור. דעתי שונה. 16. אני סבורה כי כל עוד תקנות המקרקעין אינן קובעות הסדר ייחודי בנוגע להכללתם של ימי הפגרה במניין הימים יש להחיל בעניין זה את ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. תקנות המקרקעין אינן קובעות הסדר ממצה בנוגע להליכי הערעור ולמועדים הנוגעים אליהם, ולכן הן טעונות השלמה ממקורות נורמטיביים אחרים. מחוקק המשנה היה מודע לצורך זה וקבע במפורש כי ההשלמה תיעשה על דרך של פניה לתקנות סדר הדין האזרחי, שמסדירות את העקרונות הכלליים בתחום ההתדיינות האזרחית. 17. מסקנתי זו עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות של בית משפט זה בעניינים קרובים. כך למשל, ברע"א 6297/02 גולד נ' גאולת הכרך בע"מ, פ"ד נז‏(‏2‏)‏ 108 ‏(‏2003‏)‏‏ (להלן: עניין גאולת הכרך) נפסק כי ימי פגרת בית המשפט לא יבואו במניין הימים להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. זאת, חרף העובדה שתקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 קובעת הסדר ייחודי לעניין התקופה שבה ניתן להגיש רשות ערעור כאמור. לא למותר לציין כי בהמשך תוקנו תקנות אלה והנושא הוסדר בהן במפורש (בתקנה 16א). בדומה, ברע"א 5617/09 פורוש נ' דייטש ‏(‏26.10.2010‏)‏‏‏‏ נקבע כי אין להביא בחשבון את מניין ימי פגרת בתי המשפט בתקופה להגשת התנגדות לאישור פסק בוררות בהתחשב בכך שתקנה 2 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968 קובעת כי תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על סדרי הדין בבית המשפט בעניני בוררות. כך נקבע גם שם חרף העובדה שתקנה 10 לתקנות אלה קובעת הסדר ייחודי לתקופה שבה ניתן יהיה להגיש את ההתנגדות. 18. העיקרון החל בעניין זה נוסח בבר"ם 7689/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' דהאן ‏(‏29.6.2014‏)‏‏ במתכונת כללית אף יותר. באותו מקרה נבחנה השאלה של אי-הבאת תקופת הפגרה במניין הימים לעניינו של סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. בית משפט זה השיב על השאלה בחיוב, ולצורך כך התייחס לתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שאותה החליפה תקנה 179(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי בנוסחן העדכני. וכך הוסבר בו: " כאשר חלות תקנות סדר הדין האזרחי על עניין מסוים, חלה כברירת מחדל גם תקנה 529 לתקנות, לעניין אי חישוב ימי הפגרה במניין הימים [...] עם זאת, [...] עשוי להיות כי במקרים מסוימים ייקבע, מטעמים הנעוצים בלשון או בתכלית, כי תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה חלה או שהיא חלה רק לגבי מועדים מסוימים. אולם, נחוצים טעמים כבדי משקל על מנת להצדיק הבחנות מסוג זה" (שם, בפסקה 12). 19. זאת ועוד: אי-הכללתם של ימי הפגרה במניין הימים תואמת גם את העיקרון המנחה בנוגע להליכי הערעור על החלטות מסוגים שונים כפי שנקבע בעניין גאולת הכרך לפיו "יש לשאוף למצב שבו סדרי הדין, ובייחוד הסדרים בעניין מועדים, יהיו כלליים, פשוטים ואחידים" (שם, בעמ' 115). ביטוי לכך אף ניתן למצוא בתקנה 180(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת הוראה כללית לפיה "חלק ב' לתקנות אלה (הכולל גם את ענייני המועדים – ד' ב' א') יחול על כל עניין אזרחי המובא לפני בית משפט, זולת אם נקבעו בדין בעניין פלוני סדרי דין מיוחדים אחרים". 20. על כך אוסיף, כי לא מצאתי כי מתקיימים בענייננו טעמים כבדי משקל המצדיקים את אי-הכללתם של ימי הפגרה במניין הימים להגשת ערעור על החלטת המפקח על רישום המקרקעין. 21. להשלמת התמונה, יוער כי לא התרשמתי כי ההחלטה שניתנה בעניין בוגנים, ואשר עליה נסמך בין השאר בית המשפט המחוזי בפסק דינו, משנה ממסקנתי. במישור הפורמאלי, אותה החלטה אך דחתה את בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבלי לדון בסוגיה שעלתה בו לגופה. מכל מקום, אינני סבורה כי הנדון דומה לראיה. באותו מקרה עלתה השאלה האם בהליך המתקיים אצל המפקח ניתן להחיל את ההוראה בתקנות סדר הדין האזרחי המתירה לתקוף במסגרת ערעור על פסק דין של מפקח גם "החלטה אחרת" שלא הוגשה לגביה בקשת רשות ערעור. זאת, בשים לב לכך שבהליך זה נקבע בדין הסדר ייחודי לפיו ישנה זכות ערעור גם על "החלטה אחרת" של המפקח ולא רק על פסק הדין הסופי. לעומת זאת, שאלת התחולה של ימי הפגרה כלל לא זוכה למענה בתקנות המסדירות את ההליך אצל המפקח. 22. אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור במובן זה שבית המשפט המחוזי ידון בערעור על סמך הערעור שהוגש מטעם המערער ובמובן זה שחיובו של העורר בהוצאות בבית המשפט המחוזי יתבטל. להשלמת התמונה, אציין כי במסגרת ההליך דנן הונחה על שולחני גם בקשה מטעם המערער להגשת תגובה לטענות המשיבים. בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, לא ראיתי להתייחס לטענות שהועלו בה. 23. המשמעות המעשית של פסק הדין הנוכחי היא שסכסוך השכנים המתואר לעיל מוסיף להתנהל, ואין באמור לעיל כדי לנקוט עמדה ביחס לסיכויו או לטענות הצדדים לגוף המחלוקת. זוהי תוצאה שניתן להצטער עליה, וניתן אך לקוות שהצדדים הנצים יצליחו להגיע ליישוב המחלוקת ביניהם. אולם, סיום הסכסוך אינו יכול להיות על דרך שלילתה של זכות ערעור. 24. סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור כאמור בפסקה 22. בשים לב לטיב המחלוקת בין הצדדים, אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, י"ח אייר תשפ"ו (05 מאי 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט