רחל סופר נ. איתן ארז, עו"ד - נאמן

פסק-דין בתיק בש"א 1493/17 בבית המשפט העליון בש"א 1493/17 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: רחל סופר נ ג ד המשיבים: 1. איתן ארז, עו"ד - נאמן 2. כונס הנכסים הרשמי ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ג' לובינסקי-זיו מיום 12.1.2017 בע"א 5730/16 פסק-דין 1. ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי-זיו בע"א 5730/16 מיום 12.1.2017, במסגרתו נדחתה בקשת המערערת לסווג את ההליך בעניינה כערעור בזכות על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפש"ר 1381-09 מיום 19.6.2016 (להלן: ההחלטה מיום 19.6.2016). 2. ביום 23.2.2016 המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה להמציא לו את כלל כתבי בי הדין שהוגשו על ידי המערערת; בית המשפט נעתר לבקשה, ואסר על המערערת להגיש כתבי טענות בתיקים שאינם התיק הנדון ללא אישור מראש מטעם המשיב. בהמשך פנתה המערערת לבית המשפט המחוזי בבקשת הבהרה בנוגע להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.2.2016. בתגובה לפנייתה זו, נתן בית המשפט המחוזי את ההחלטה מיום 19.6.2016, שם נקבע בין היתר: "מובהר שבהחלטה מיום 23.2.2016 נקבע שנאסר על החייבת [המערערת – ס.ג'.] להגיש כל כתב טענות מבלי לקבל את אישור הנאמן, זולת כתבי טענות המוגשים בתיק דנן – פש"ר 1381/19". המערערת הגישה ערעור על ההחלטה מיום 19.6.2016. בהחלטתו בעניין ערעור זה, קבע הרשם כי למערערת אין זכות לערער על ההחלטה מיום 19.6.2016. הרשם פירט, כי ההחלטה מיום 19.6.2016 אינה צו בפשיטת רגל ולכן דיני הערעור בפשיטת הרגל אינם חלים עליה; וכן קבע כי לאור דיני הערעור הרגילים מדובר ב"החלטה אחרת". לפיכך, הרשם קבע כי אין למערערת זכות לערער על החלטה זו, והאריך את מועד הגשת בקשת רשות הערעור בעניין זה. המערערת הגישה ערעור על החלטת הרשם – הוא הערעור שלפניי. 3. לאחר שבחנתי בעיון את החלטת הרשם, את הערעור על החלטתו, ואת הנספחים המצורפים לו לרבות הבקשה להוספת הראייה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי לרשם שיקול דעת רחב, וכי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתו זה (בש"א 1804/17 פלוני נ' רשת קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ, פסקה 4 (4.4.2017); בש"פ 2233/17 פחימה נ' מדינת ישראל (16.3.2017); בש"א 9048/16 פלונית נ' פלונית (7.2.2017)). בעניינו של המערער, החלטת הרשם מנומקת ומפורטת כדבעי ולא מצאתי כי נפל בה כל פגם שיש בו כדי להצדיק התערבות בהחלטתו זו, כפי שיבואר להלן. 4. ראשית, צדק הרשם בבחינת ההחלטה מיום 19.6.2016 לפי דיני הערעור הרגילים ולא לפי דיני הערעור הייחודיים להליך פשיטת הרגל. כידוע, החלטות בעלות אופי דיוני אינן מהוות החלטות בצו פשיטת רגל (ראו: ע"א 150/16 פלג נ' קאופמן, פסקה 5 (31.7.2016); ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד ארז חבר, פסקה 5 (3.11.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1096 (מהדורה שתים עשרה, 2015) (להלן: גורן)). ההחלטה מיום 19.6.2016 אינה צו פשיטת רגל אלא החלטה דיונית - כפי שאף עולה מערעורה של המערערת, המציינת כי "החלטה זו היא צו החוסם את המערערת מהגשת כתבי טענות..." (סעיף 22 לערעור). לכן, לא מצאתי כל פגם בקביעתו של הרשם לפיה ההחלטה מיום 19.6.2016 אינה צו פשיטת רגל. שנית, סבורני כי אף בקביעתו הנוספת של הרשם, לפיה ההחלטה מיום 19.6.2016 מהווה "החלטה אחרת" ולא "פסק דין" – לא נפל כל פגם. כידוע, ההבחנה בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" נעשית לפי מבחן דיוני-פורמלי, הבוחן האם לשופט הדן בתיק נותר עניין נוסף לדון בו בגדר אותה יחידה דיונית (בש"א 6808/15 גני באר שבע בע"מ נ' ארז חבר, מנהל מיוחד, פסקה 11 (30.12.2015); רע"א 4608/13 סבח נ' קרבון, פסקה 5 (8.8.2013); גורן, 1085). בענייננו, מדובר בהחלטה של בית המשפט המחוזי המבהירה החלטה קודמת של אותו בית משפט, כפי שבואר בצדק בהחלטת הרשם. ההחלטה מיום 19.6.2016 אינה סותמת את הגולל על העניין הנדון בבית המשפט המחוזי, אלא מהווה חזרה או לכל היותר הבהרה של החלטה הקודמת בעניין הגשת כתבי טענות בהליכים אחרים ללא אישור הנאמן. ומשכך, צדק הרשם בקבעו כי על ההחלטה מיום 19.6.2016 ניתן לערער ברשות, ולא בזכות. יתרה מזאת, אציין כי לא מצאתי לנכון להידרש לטענותיה השונות של המערערת הנוגעות לגופה של בקשת רשות הערעור, ביניהן טענותיה בעניין הפגיעה בזכות הגישה לערכאות, אשר יידונו בבקשת רשות הערעור. כמו כן, לא מצאתי לקבל את בקשתה של המערערת לצירוף ראייה הנוגעת לפעולות הנאמן. איני סבור כי יש בפעולות הנאמן המתוארות בבקשה לצירוף הראייה משום השפעה על סיווגו של ההליך, ומשכך המקום הראוי להעלאת טענות אלה הוא בבקשת רשות הערעור לגופה. 5. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ד בניסן התשע"ז (20.4.2017). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17014930_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il