החלטה בתיק בש"א 1804/17
בבית המשפט העליון
בש"א 1804/17
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. רשת קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ
2. קלאב הוטל אילת
ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ג' לובינסקי-זיו מיום 5.2.2017 בבש"א 1115/17
פסק-דין
1. ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי-זיו בבש"א 1115/17 מיום 5.2.2017, במסגרתו נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 23413-05-15 מיום 19.9.2016.
2. המערער הגיש תביעה נגד המשיבים לבית משפט השלום בתל אביב-יפו בטענה שנגרם לו נזק במהלך שהותו במלון של המשיבים באילת. בית משפט השלום דחה את תביעתו. המערער ערער על פסיקה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 19.9.2016 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו. על פי המתואר בערעורו זה, פסק הדין הגיע אליו "ביום 20.9.2016 או בסמוך לכך". בחלוף כשלושה חודשים, ביום 1.2.2017 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. בהחלטתו מיום 5.2.2017, דחה הרשם את הבקשה, בציינו כי המערער לא נימק מדוע איחר בהגשתה, לא הגיש תצהיר או אסמכתאות, ומפני שלא התרשם כי סיכויי הבקשה גבוהים. מכאן הערעור שלפניי.
3. בערעורו על החלטת הרשם, מפרט המערער כי לאחר קבלת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, פנה למספר עורכי דין על מנת שייצגו אותו בהגשת בקשת רשות הערעור, אך לא הגיע עמם להסכמה לעניין שכר הטרחה. המערער מוסיף ומציין כי ביום 1.12.2016 פנה ללשכה לסיוע משפטי לעזרה, אך בקשתו נדחתה. לעמדתו, הוא פעל באופן הנמרץ ביותר נוכח מצבו הכלכלי הבעייתי, וכן נוכח מצבו הבריאותי הנובע מהחבלה שספג במהלך שהותו במלון המשיבה.
4. לאחר שבחנתי בעיון את החלטת הרשם, את הערעור על החלטתו, ואת הנספחים המצורפים לו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי לרשם שיקול דעת רחב, וכי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתו זה (בש"א 2368/17 פלד נ' שיפר (16.3.2017); בש"א 9808/16 מזרחי נ' פורת (6.2.2017); בש"א 9021/16 סימון נ' בוקר, פסקה 5 (30.1.2017)). בעניינו של המערער, החלטת הרשם מנומקת ומפורטת כדבעי ולא מצאתי כי נפל בה כל פגם שיש בו כדי להצדיק התערבות בהחלטתו זו. המערער הציג בערעורו מסמך של הלשכה לסיוע משפטי לפיו פנה אליהם ביום 1.12.2016, קרי כחודש וחצי לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור לפי תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) – ולבסוף הגיש את בקשתו להארכת המועד בחלוף חודשיים נוספים. לא מצאתי כי יש בנימוקיו של המערער להצדיק את העיכוב בהגשת הבקשה, ומשכך איני סבור כי התקיימו בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים דחיית המועד כמפורט בסעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי.
5. סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, ח' בניסן התשע"ז (4.4.2017).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17018040_H02.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il