פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 1491/23

פלוני נ. ביה"ד הרבני האזורי נתניה

עתירה לביטול החלטות בית הדין הרבני בעניין משמורת זמנית והסדרי ראייה של קטינים.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 22/02/2023 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 1491/23 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה משמורת קטינים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה לביטול החלטות בית הדין הרבני בעניין משמורת זמנית והסדרי ראייה של קטינים.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 1491/23

פלוני נ. ביה"ד הרבני האזורי נתניה

עתירה לביטול החלטות בית הדין הרבני בעניין משמורת זמנית והסדרי ראייה של קטינים.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותרת ביקשה מבג"ץ לבטל החלטות של בתי הדין הרבניים בנוגע למשמורת זמנית והסדרי ראייה של ילדיה. היא טענה כי ההחלטות התקבלו משיקולים זרים, בין היתר בשל סירובה למול את בנה, וכי נפלו בהן פגמים מהותיים. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף. נקבע כי העותרת לא מיצתה את ההליכים בבית הדין הרבני הגדול כנדרש, וכי מדובר בהחלטות זמניות שבית הדין הרבני ממשיך לדון בהן באופן אינטנסיבי. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים וכי טענותיה של העותרת בדבר שיקולים זרים נטענו בעלמא ללא ביסוס.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים נ' סולברג, ע' גרוסקופף, ג' כנפי-שטייניץ
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלונית

נתבעים

  • בית הדין הרבני האזורי נתניה
  • בית הדין הרבני הגדול
  • פלוני

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטות בית הדין הרבני מוּנעות משיקולים זרים (לחץ לבצע ברית מילה)
  • פגיעה בטובת הילדים
  • התעלמות מעמדת גורמי הטיפול
  • פגיעה בכללי הצדק הטבעי
  • שרירותיות וחוסר סמכות
מחלוקות עובדתיות
  • האם מוצו ההליכים בבית הדין הרבני הגדול
  • האם ההחלטה היא זמנית או קבועה
  • האם קיימים שיקולים זרים בהחלטות בית הדין

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטת בית הדין הרבני האזורי מיום 14.5.2021
  • החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 11.9.2022
  • החלטת בית הדין האזורי מיום 21.9.2022

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה נדחתה על הסף ללא צורך בתגובת המשיבים
  • אי-מיצוי הליכים ערעוריים בבית הדין הרבני הגדול

תגיות נושא

  • משמורת קטינים
  • בית דין רבני
  • סמכות בג"ץ
  • מיצוי הליכים

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

חריגה מסמכות
הטענה הועלתה ונדחתה
פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שיקולים זרים
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1491/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי נתניה 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד יוסף פנדריך פסק-דין השופט נ' סולברג: עתירה לביטול החלטת בית הדין הרבני האזורי בנתניה, מיום 14.5.2021, שבגדרה נקבע כי המשמורת הזמנית שנקבעה לילדיהם המשותפים של העותרת והמשיב 4, תועבר לידיו של האחרון, וכי "יקבעו הסדרי שהות עם האם בשעות אחה"צ". העתירה מופנית גם כלפי החלטת בית הדין הרבני הגדול, מיום 11.9.2022, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת על החלטת בית הדין האזורי בנתניה, מיום 5.7.2022, שבה נקבע כי בית הדין ידרֵש לבקשת העותרת להרחבת הסדרי הראיה, רק בחלוף חודשיים נוספים מיום מתן ההחלטה (קרי, החל מיום 5.9.2022). העותרת מבקשת כי נורה על ביטול החלטות אלה, ובפרט על ביטול הרכיב הספציפי שנקבע בהחלטת בית הדין האזורי, לגבי הרחבת הסדרי הראיה, אשר נועד "לשלול מהעותרת את הזכות להלין את ילדיה הקטינים אצלה". לטענתה, החלטת בית הדין האזורי מוּנעת משיקולים זרים, באשר ניתנה על רקע סירוב העותרת למול את בנה – בניגוד לקביעת בית הדין האזורי – סוגיה שהתבררה והוכרעה לטובתה בעתירה קודמת שהגישה (בג"ץ 8533/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (29.6.2014)). בתוך כך, העותרת טוענת כי נפלו בהחלטות הנ"ל פגמים רבים: פגיעה בטובת הילדים, התעלמות מעמדת גורמי הטיפול, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, שרירותיות, שקילת שיקולים זרים, חוסר סמכות, ועוד. דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים. ראשית, טענת העותרת כי "מיצתה הליכים וביקשה בקשת רשות ערעור מביה"ד הגדול [...] אך בקשתה נדחתה על הסף", אינה ברורה, שכן החלטת בית הדין הרבני הגדול שצורפה לעתירה (נספח 2), לא ניתנה בערעור על ההחלטה העיקרית הנתקפת בעתירה – החלטת בית הדין האזורי מיום 14.5.2021 – כי אם בהשגה על החלטת ביניים אחרת של בית הדין האזורי, מיום 5.7.2022. משכך, נראה כי העותרת כלל לא העמידה את החלטת בית הדין האזורי שכלפיה מכוונת העתירה, לביקורת ערעורית של בית הרבני הגדול. כבר מטעם זה, דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים (ראו למשל: בג"ץ 5320/20 פלונית נ' בית הדין הרבני בנתניה, פסקה 4 (30.7.2020)). שנית, החלטת בית הדין האזורי מיום 14.5.2021, היא החלטה בעלת אופי זמני, שעניינה במשמורת והסדרי ראיה (כלשון בית הדין האזורי: "החלטה זו היא זמנית עד לקיום איבחון נוירולוגי של הקטינים כפי החלטת ביהמ"ש. ביה"ד ממתין לעריכת איבחון לצורך החלטה קבועה"). החלטה זו לא נולדה יש מאַין, והיא נסמכת על החלטות קודמות של בית הדין האזורי, ועל טיפול רציף בסוגיית המשמורת על הקטינים. ה'פגמים' הנטענים בעתירה, אמנם משקפים חוסר שביעות רצון מתוכן ההחלטה, אך הם בעלי גוון ערעורי מובהק (בג"ץ 5102/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (31.7.2022)). כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהחלטותיהם תֵעשה במשׂוּרה, במקרים קיצוניים שבהם נמצאה חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק המכוונות כלפי בית הדין הדתי, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 8587/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 7 (16.12.2021); בג"ץ 6367/22 פלונית נ' כבוד הדיין שלמה שפירא, פסקה 13 (7.11.2022)). דברים אלה יפים שבעתיים לגבי החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 11.9.2022, שכל שצוין בה, במשפט אחד, הוא כי החלטת בית הדין האזורי היא זמנית, וכי "עיון בתיק מגלה כי בית הדין קמא מטפל בעניין בצורה אינטנסיבית. וודאי שאין מקום להתערבות בית הדין הגדול בעניין זה". יצוין, כי מהחלטה נוספת של בית הדין האזורי, מיום 21.9.2022 (שצורפה לעתירה, אך לא נתקפה בה במישרין), עולה כי בית הדין האזורי ממשיך במעקב אחר הליכי השיקום והטיפול של הקטינים, ומוסיף לתת מעת לעת החלטות בנוגע להסדרי הראיה והמשמורת. משכך, גם הטענה כי החלטת בית האזורי מיום 14.5.2021 היא החלטה קבועה, "העומדת על כנה כמעט שנתיים, עד עצם היום הזה, וביה"ד מסרב באופן עקבי להחזיר את המצב לקדמותו" – אין לה על מה שתסמוך. לבסוף, הטענה כי בית הדין קיבל את החלטותיו משיקולים זרים, מתוך רצון "להפעיל לחץ על העותרת באמצעות שלילת המשמורת, לבצע ברית מילה לילד", נטענה בעלמא, ללא ביסוס עובדתי וללא הצדקה; חבל שכך. העתירה נדחית אפוא בזאת. בנסיבות העניין, לא בלי התלבטות, לא יֵעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' באדר התשפ"ג (‏22.2.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23014910_O01.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il