תקנות חדלות פירעון

תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי: מדריך קצר

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, והתקנות שהותקנו מכוחו, מסדירים את ההליך המשפטי במקרים שבהם אדם או חברה אינם מסוגלים לשלם את חובותיהם. החוק והתקנות החליפו את פקודת פשיטת הרגל הישנה, ומטרתם המרכזית היא כפולה: להביא לשיקומו הכלכלי של החייב, ובמקביל להגדיל ככל הניתן את שיעור החוב שיוחזר לנושים.

החוק והתקנות חלים על שני קהלי יעד מרכזיים: חייבים פרטיים (יחידים) ותאגידים (חברות) שנקלעו למשבר פיננסי.

בפסיקת בתי המשפט נדונים בהרחבה מספר היבטים מרכזיים הנוגעים ליישום התקנות:

1. חובת תום הלב: הפסיקה מדגישה כי כניסה להליך וקבלת "הפטר" (פטור מתשלום יתרת החובות) מותנים בהתנהלות בתום לב. בתי המשפט בוחנים אם החובות נוצרו ביושר, ואם החייב משתף פעולה באופן מלא ומציג תמונת מצב אמיתית לגבי נכסיו והכנסותיו. התנהלות בחוסר תום לב עלולה להוביל לביטול ההליך.

2. איזון בין קיום בכבוד לזכויות הנושים: בתי המשפט נדרשים לקבוע את גובה צו התשלומים החודשי שיושת על החייב. הפסיקה עוסקת רבות בהגדרת "דמי המחיה בכבוד" – הסכום שיש להותיר לחייב ולמשפחתו לצורכי מחיה בסיסיים, אל מול החובה לפעול להחזרת חובות מרבית לנושים.

3. העדפת שיקום חברות על פני פירוק: בכל הנוגע לתאגידים, הפסיקה מיישמת את רוח החוק ומעדיפה, ככל הניתן, להוביל חברות למסלול של הבראה ושיקום כלכלי כעסק חי, במקום פירוק וחיסול פעילותן, מתוך הבנה כי שיקום משרת טוב יותר את המשק, את העובדים ואת הנושים.

התוכן המוצג במסמך זה הינו לידיעה כללית בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואין להסתמך עליו לצורך קבלת החלטות משפטיות.