תקנות התעבורה (תשכ"א-1961)
תקנות התעבורה, תשכ"א-1961, הן קובץ החוקים המרכזי והמפורט ביותר המסדיר את התנועה והבטיחות בדרכים בישראל, מכוח פקודת התעבורה. התקנות קובעות את כללי ההתנהגות בכביש (כגון מהירות נסיעה, עקיפה ומתן זכות קדימה), את תנאי הרישוי של נהגים ורכבים, את דרישות התקינות של כלי הרכב, ואת חובותיהם של הולכי הרגל.
התקנות חלות על כלל משתמשי הדרך במדינה: נהגי רכבים פרטיים, מסחריים ודו-גלגליים, מפעילי תחבורה ציבורית, נוסעים, וכן הולכי רגל.
בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים, נדונים בהרחבה מספר היבטים מרכזיים הנוגעים לתקנות אלו:
1. אמינות וקבילות של אמצעי אכיפה טכנולוגיים: פסיקות רבות עוסקות ברמת הדיוק והאמינות של מכשירים משטרתיים המשמשים לתיעוד עבירות, כגון מדחני מהירות (מצלמות א-3) ומכשירי בדיקת שכרות (ה"ינשוף"). בתי המשפט נדרשים להכריע באילו תנאים מכשירים אלו מהווים ראיה מספקת להרשעה.
2. חובת הזהירות וחלוקת האחריות: הפסיקה מעצבת את גבולות האחריות של נהגים כלפי משתמשי דרך פגיעים, בייחוד הולכי רגל במעברי חצייה. בתי המשפט בוחנים את מידת הרשלנות של הנהג לעומת "אשם תורם" אפשרי של הולך הרגל או של נהגים אחרים המעורבים בתאונה.
3. עבירות של "אחריות קפידה": רבות מעבירות התעבורה אינן דורשות הוכחת כוונה פלילית או מודעות מצד הנהג כדי להרשיעו. הפסיקה עוסקת רבות בפרשנות של הגדרה זו ובמקרים החריגים שבהם ניתן לפטור נהג מאחריות (למשל, עקב כשל מכני בלתי צפוי).
התוכן המוצג במסמך זה מיועד להעשרה כללית בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואין להסתמך עליו לצורך קבלת החלטות משפטיות.
פסקי דין שאזכרו את התקנות (466)
ווספי ענתבאווי נ. מדינת ישראל
ערעור על הרשעה וגזר דין בגין עבירת חבלה בכוונה מחמירה לאחר דריסת מתלונן בתחנת דלק.
שמעון צוברי נ. . בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו
העותרים ביקשו להכיר בהם כעובדי הרבנות הראשית לישראל ולחייב אותה להסדיר את תנאי העסקתם.
נעם שרביט נ. מדינת ישראל
בקשות רשות ערעור על הרשעות בנהיגה בשכרות, המתמקדות בשאלת קבילות הראיות הנוגעות לתקינות כיול מכשיר ה'ינשוף'.
רעד אבו זהירה נ. מדינת ישראל
המערער מבקש להקל בעונש המאסר בפועל שהושת עליו בגין עבירות תעבורה ונהיגה פזיזה, ולהמירו בעבודות שירות.
שוקי טל נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ
המערער תבע פיצויים בגין תאונת דרכים, אך תביעתו נדחתה בשל נהיגה ללא רישיון תקף בתקופת פסילה.
אריה בזק ,מורה נהיגה נ. שר התחבורה
העותר ביקש להורות לשר התחבורה להכריז על עבירת שימוש בטלפון על ידי מורה נהיגה כעבירת קנס ולא כעבירה המצריכה הליך פלילי.
איוב אבו סיאם נ. מדינת ישראל
ערעור על הרשעה בעבירות הריגה, הפקרה לאחר פגיעה וגרימת נזק לרכוש, ועל חומרת העונש.
אחמד חסן נ. מדינת ישראל
ערעור על חומרת העונש בגין עבירות של גרם מוות ברשלנות ונהיגה בזמן פסילה.
שמעון לוקמן נ. שר התחבורה
עתירה נגד משרד התחבורה בנושא הסדרת פעילות קציני בטיחות בתעבורה.
מרים לוקשינסקי נ. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על הרשעה בעבירת גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים.
אסף תאסירי נ. המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ
ערעור על דחיית תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים בשל נהיגה ללא רישיון מתאים לסוג האופנוע.
בת אל שרעבי נ. מדינת ישראל
ערעור על הכרעת דין וגזר דין בגין עבירות הריגה והפקרה לאחר תאונת דרכים.
סלאח חסן נ. המוסד לביטוח לאומי
עתירה חוקתית נגד שלילה אוטומטית של גמלת הבטחת הכנסה ממי שבבעלותו או בשימושו רכב.
גל שחורי נ. מדינת ישראל
ערעור על חומרת העונש (12 חודשי מאסר בפועל) בגין עבירות נהיגה בשכרות, תחת השפעת סמים, הפקרה וגרימת חבלה.
צ'יקו מרציאנו נ. משרד התחבורה
העותר מבקש להורות למשרד התחבורה לחדש את רישיון הרכב שלו, לאחר שסורב בשל הוראות תקנה 281ג לתקנות התעבורה.
נוי קלדרון נ. מדינת ישראל
ערעורים הדדיים על פסק דין בעבירות הריגה, נהיגה בשכרות וגרימת חבלה בתאונת דרכים קטלנית.
מוחמד אלעאל נ. מדינת ישראל
ערעור על חומרת העונש בגין עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רישיון וביטוח.
אברהם ג'אן נ. מדינת ישראל
ערעור על הרשעה בעבירות אלימות וסיכון חיי אדם בטענה כי המערער היה במצב של שכרות בעת ביצוע העבירות.
יואל בן לולו נ. מדינת ישראל
העותר ביקש לתקוף את אופן הפעלת שיקול הדעת של משרד התחבורה בעניינו ואת חוקתיות שיטת הניקוד בתעבורה.
ז'ק נדב נ. מדינת ישראל - משרד התחבורה
המערער ביקש לבטל נקודות שנצברו לחובתו בגין עבירות תעבורה בשל פגם מנהלי באי-ציון מספר הנקודות בהודעות תשלום הקנס.