חוק-יסוד: משק המדינה (התשל"ה-1975)

חוק-יסוד: משק המדינה (התשל"ה-1975) הוא אחד מחוקי היסוד המרכזיים בישראל, המניח את התשתית החוקתית לניהול הפיננסי והכלכלי של המדינה.

מה החוק מסדיר ועל מי הוא חל?

החוק מסדיר את גבולות הסמכות של רשויות השלטון – הממשלה והכנסת – בכל הנוגע לכספי הציבור. הוא קובע את העקרונות הבסיסיים להטלת מיסים ואגרות, לאישור תקציב המדינה השנתי, לביצוע עסקאות בנכסי המדינה, להדפסת מטבע ולנטילת מלוות. החוק חל על כלל מוסדות המדינה, ובראשם הממשלה (המוציאה לפועל את התקציב) והכנסת (המפקחת עליו ומאשרת אותו).

היבטים מרכזיים הנדונים בפסיקה:

בתי המשפט נדרשו לאורך השנים לפרש את הוראות החוק, בעיקר בשלושה נושאים מרכזיים:

1. עקרון חוקיות המס וההבחנה בין תשלומים: סעיף 1 לחוק קובע כי אין להטיל מס או היטל אלא בחוק או מכוחו. בפסיקה נדונו עתירות רבות שבהן נבחן האם תשלומי חובה שונים שהטילו גופים מנהליים (כמו רשויות מקומיות או משרדי ממשלה) הם בגדר "מס" או "אגרה" במסווה, והאם הם נקבעו בסמכות חוקית מפורשת.

2. חוק התקציב ו"חוק ההסדרים": החוק מחייב את הממשלה לפעול לפי תקציב שנתי המאושר בחוק. בפסיקה נדונה חוקתיות השימוש ב"חוק ההסדרים" – מנגנון חקיקה מרוכז המוגש לצד התקציב. בית המשפט העליון מתח ביקורת על השימוש בכלי זה, וקבע כי יש להגבילו כדי למנוע פגיעה בהליך הדמוקרטי ובפיקוח של הכנסת על הממשלה.

3. תקציב המשכי: במצבים שבהם חוק התקציב אינו מאושר בזמן, החוק מאפשר לממשלה לפעול לפי תקציב זמני (המשכי). בפסיקה הובהרו גבולות הגזרה של הממשלה בתקופה זו, כדי למנוע הוצאת כספים ללא פיקוח פרלמנטרי נאות.

התוכן המוצג הוא לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.