פסקי דין בית המשפט העליון

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (התשע"ח-2018)

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, חולל מהפכה בתחום פשיטות הרגל בישראל. החוק מחליף את פקודת פשיטת הרגל הישנה ומציב במרכזו את ערך השיקום הכלכלי של החייב, לצד השאת ערך החוב לטובת הנושים והגברת הוודאות והיעילות של ההליך.

החוק חל על שני קהלים מרכזיים: יחידים (אנשים פרטיים ועוסקים מורשים) שנקלעו לחובות, ותאגידים (חברות) המצויים בקשיים כלכליים. לגבי יחידים, ההליך מנוהל בהתאם לגובה החוב (ברשות האכיפה והגבייה או בבית משפט השלום), ולגבי חברות, ההליך מנוהל בבית המשפט המחוזי במטרה להבריאן או לחסלן.

הפסיקה הענפה שהתפתחה מאז כניסת החוק לתוקף מתמקדת במספר היבטים מרכזיים:

1. חובת תום הלב: בתי המשפט בוחנים לעומק את התנהלות החייב לפני ההליך ובמהלכו. הפסיקה קובעת כי חוסר תום לב קיצוני (כמו יצירת חובות במרמה או הסתרת נכסים) עלול להוביל לביטול ההליך, אך מנגד, ישנה נטייה לאפשר שיקום גם למי שנקלעו לחובות בשל התנהלות רשלנית בלבד.

2. הגנה על דירת המגורים: פסיקות רבות עוסקות בשאלת מימוש נכסי החייב, ובמיוחד דירת המגורים המשפחתית. בתי המשפט נדרשים לאזן בין זכות הקניין של הנושים לקבל את כספם, לבין זכותו של החייב ובני משפחתו לקורת גג ולשיקום.

3. הגדרת "חדלות פירעון": הפסיקה מפרשת ומיישמת את המבחנים לקביעת מצבו הכלכלי של החייב (המבחן התזרימי – אי-יכולת לשלם חובות במועדם, והמבחן המאזני – שווי ההתחייבויות עולה על שווי הנכסים), במיוחד במצבי גבול של חברות בקשיים.

המידע המוצג הוא כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.

פסקי דין שאזכרו את החוק (209)

אלעזר פרברי נ. לאון חסן

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לחלק את יתרת הכספים בקופת הכינוס בין הנושים לבין החייבים, בניגוד לטענת המערער כי יש לשלם לנושים את מלוא הפרשי ההצמדה והריבית לפני העברת יתרה לחייבים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?