פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9623/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9623/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.11.11 בתפ"ח 33407-10-10 שניתן על ידי כבוד השופטים: צ' סגל – סג"נ, מ' יועד הכהן וב' גרינברג תאריך הישיבה: י"ז בשבט התשע"ג (28.1.2013) בשם המערער: עו"ד מרדכי (יהונתן) עופרי בשם המשיבה: עו"ד סיגל בלום בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתפ"ח 33407-10-10 מיום 15.11.11 (כבוד סגן הנשיא צ' סגל והשופטים מ' יועד הכהן ו-ב' גרינברג). 2. המערער הורשע ביום 21.3.11 על פי הודאתו בעבירות של מעשה סדום, על פי סעיף 347 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בצירוף הנסיבות האמורות בסעיפים 345(ב)(1), 345(ב)(3) ו-345(א)(1) לחוק, וכן בעבירת איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, יצר המערער קשר עם קטין ופיתה אותו להגיע לדלת ביתו, משם משך אותו בכוח אל פנים הבית, הפשיטו וביצע בו מעשה סדום בניגוד לרצונו. כתוצאה מהמעשה נגרמה לקטין חבלה בפי הטבעת. לאחר סיום המעשה, הורה המערער לקטין להתנקות ולעזוב את המקום, תוך שהוא מאיים עליו שיהרוג אותו אם יספר על המעשה. 3. בשלב גזירת הדין, עמד בפני בית המשפט דו"ח המרכז להערכת מסוכנות שהוכן בעניינו של המערער, ממנו עלה כי ישנם סיכויים גבוהים להישנות האירועים מצידו. לצד זאת, בחן בית המשפט את תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער. על פי התסקיר, המערער מתקשה בדחיית סיפוקים, וסובל ממחשבות מעוותות בתחום המיניות, רובן תוצר של חשיפה לפורנוגרפיה ורכישת מין בתשלום מגיל צעיר. יחד עם זאת, ציין שירות המבחן כי אין המערער מאובחן כפדופיל. בהמשך לכך, ציין שירות המבחן כי נטילת האחריות של המערער לא שיקפה הזדהות עם הסבל שנגרם לקרבן. על בסיס זה, המליץ שירות המבחן כי לא יוטל על המבקש עונש מאסר ארוך, וכי במהלך המאסר ככל שיוטל, ייבחן מסלול השיקום של המערער בתוך כתלי הכלא. במסגרת השיקולים לעונש, שקל בית המשפט לחומרה את העבירה הקשה בה הורשע המערער ואת מדיניות הענישה המחמירה ביחס לעבירות מסוג זה המבוצעות בקטינים. לקולה שקל בית המשפט את הודאת המערער והחיסכון בזמן השיפוטי, ואת היעדרו של עבר פלילי מכביד. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער 11 שנות מאסר בפועל, מיום מעצרו, 3 שנות מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור עבירה כלשהי לפי סימן ה' לפרק י' של חוק העונשין, למעט עבירה לפי סעיף 349 לחוק העונשין, ופיצויים לנפגע בסכום של 30,000 ש"ח. 4. מכאן הערעור שלפנינו. עיקר טענתו של המערער היא שבית המשפט המחוזי נתן משקל יתר לשיקולי ההרתעה, וזאת חרף הפוטנציאל השיקומי שלו, והיעדרו של עבר פלילי. בתוך כך, טוען המערער כי יש לתת משקל רב יותר בגזר הדין להמלצת שירות המבחן שלא יוטל עליו עונש מאסר ארוך. במסגרת הדיון בפנינו טען המערער כי יש להתחשב לעניין העונש בעובדה כי העבירה בוצעה בהיותו תחת השפעת סם מסוג קוקאין, וכי מדובר בשימוש חד פעמי בסם מצידו. כמו כן טוען המערער שלא ניתן די משקל להודאתו ולחיסכון בזמן שיפוטי עקב כך. 5. במענה, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענת שאין מקום להקל בעונש המצוי בתוך תחום הענישה בעבירה מסוג זה. עוד טוענת המשיבה כי המערער הסכים להסדר טיעון על בסיס כתב האישום המקורי, וזאת, מאחר שהיו בעניינו הוכחות די.אן.איי חד משמעיות. משכך, לשיטתה, החיסכון המרכזי שחסך המערער בהודאתו הוא את העדת הקרבן. בנוסף, טוענת המשיבה שיש לתת משקל לכך שההודאה לא לוותה בחרטה ממשית. 6. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור על צרופותיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, מצאנו כי דין הערעור להתקבל בחלקו. 7. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). 8. בהליך שלפנינו, אכן מדובר בעבירות חמורות ביותר. לצד הפגיעה הפיזית בקרבן, יש בעבירה זו משום חילול נפשו. ציינתי בהקשר זה, בהליך דומה עד מאוד, כי: "עבירות המין הן מבין העבירות הקשות שמופיעות בין סעיפי החוק ובצדק. אדם הגומר בדעתו להשתמש בזולתו ככלי לסיפוק יצרו המיני, כמוהו כמי שהפשיט אותו מאנושיותו, מהאוטונומיה שלו, ומכבודו כאדם בעל רצונות, שאיפות וחופש להחליט על גופו. הנפגע הופך לאובייקט בעיני התוקף ובאותם רגעים תכלית קיומו הופכת לרצות את צרכי התוקף. כל הפגיעות שצוינו לעיל מתווספות כמובן לפגיעות ולנזקים הגופניים הנגרמים כתוצאה מתקיפה מינית הכרוכה בכפייה אלימה ובמאבק. חמור יותר הדבר ככל שמדובר בקרבן קטין" (ע"פ 3163/11 פילאלי נ' מדינת ישראל (24.4.2012) (להלן: פרשת פילאלי)). 9. בתוך כך, מדיניות הענישה הראויה היא מחמירה בהחלט. כך, בפרשת פליאלי האמורה, בה הורשע המערער בעבירה מעשה סדום ובעבירת שהייה בלתי חוקית, נגזרו עליו תשע שנות מאסר. העיון באסופת הפסיקה המקיפה שהוגשה על ידי הצדדים מעלה כי יש מקרים שנגזרו על נאשמים בעבירות דומות עונשים כבדים אף יותר. 10. בהמשך לאמור, קביעת עונש של מי שהורשע בביצוע עבירה בתוך מתחם הענישה הראוי (ובנסיבות המתאימות אף מחוצה לו) יהיה תמיד על פי נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם. בהקשר זה, עומדים לפנינו תסקירי שירות המבחן בעניינו של המערער, לרבות תסקיר משלים שהוכן לקראת הדיון בבית משפט זה, וכן דו"ח המרכז להערכת מסוכנות. תסקירים אלו אינם חיוביים ואינם מובילים למסקנה כי יש מקום לקיצור משמעותי בעונשו של המבקש. כך, העיון בתסקיר המשלים שהוגש לבית משפט זה מעלה כי להערכת שירות המבחן המערער אינו מתאים בשלב זה להשתתף בטיפול קבוצתי. 11. יחד עם זאת, מהעיון בתסקירי שירות המבחן עולה שהמדובר בעבירה שבוצעה על רקע מאפיינים אישיותיים קשים, אשר ניתן לטפל בהם. זהו הבסיס להמלצת שירות המבחן כי לא ייגזר על המבקש עונש מאסר ארוך. ברי, כי לאפשרות זו לשיקומו של המערער יש לתת משקל ממשי במסגרת גזר הדין. 12. עוד מצאנו כי בהליך הנוכחי ניתן משקל חסר לכך שהודאת המערער חסכה מקרבן העבירה את הצורך במתן עדות בבית המשפט. זאת, לצד החיסכון בזמן השיפוטי עצמו. 13. שני שיקולים אחרונים אלו הובילו אותנו לכלל מסקנה כי העונש שנגזר על המערער נתן משקל יתר לשיקולי הרתעת הרבים. על בסיס שקלול של השיקול השיקומי, מתן משקל להודאת המערער ולחיסכון בזמן שיפוטי ובהעדת הקרבן, וכן בהתחשב בהערכת שירות המבחן באשר לאפשרות שיקומו של המערער, מצאנו לנכון להפחית שנה מעונשו של המערער, ולהעמיד את עונש המאסר בפועל על עשר שנים. 14. בטרם סיום, יוער כי הזיקה עליה הצביע שירות המבחן, בין התנהגותו של המערער בחיי היום יום לבין צריכה מוגברת של פורנוגרפיה (לרבות דקות ספורות לפני ביצוע העבירה עצמה) ומין בתשלום, היא זיקה שראוי לתת עליה את הדעת. במובן מסוים, נדמה שקורבן העבירה במקרה הנוכחי נושא על גבו את מחירה של הנכונות החברתית להתייחס לבני אדם (לרוב לנשים) כאל חפץ שניתן לרוכשו. דומה כי נדרש פתרון מערכתי, החורג מגדרו של המשפט הפלילי בלבד, למיגור התפישות החברתיות האמורות. תפישות שעלולות להוביל, כבמקרה הנוכחי, לפגיעות חמורות ביותר בפרט. 15. סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו. עונש המאסר שנגזר על המבקש יועמד על 10 שנים. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. ניתן היום, כ"ה בשבט התשע"ג (5.2.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11096230_H08.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il