סמיר אלטורה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9366/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9366/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: סמיר אלטורה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 12.10.09 בת"פ 8219/07 שניתן על-ידי השופט י' צלקובניק תאריך הישיבה: כ' בסיון התש"ע (02.06.10) בשם המערער: עו"ד אהוד בן יהודה בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע והליך א. ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט צלקובניק) ביום 12.10.09 בת"פ 8219/07, לאחר שהודה בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ונהיגה ברכב מנועי ללא רשיון נהיגה. נגזרו על המערער 48 חודשי מאסר, מהם 30 לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצר) והיתרה על תנאי לשלוש שנים מתום המאסר, על עבירות בהן הורשע או עבירה של נהיגת רכב בשעת פסילה. כן נפסל רשיון הנהיגה של המערער למשך חמש שנים, במצטבר לפסילות אחרות שנגזרו בבית המשפט לתעבורה. ב. על פי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער, נהג ב- 18.7.07 בשעת ערב על כביש 40 באיזור הדרום. שוטרי ניידת סימנו לו לעצור לבדיקה שיגרתית, אך הוא לא ציית ונמלט בנסיעה פרועה ומסוכנת. ניידת משטרה דלקה אחריו כשפנסיה מהבהבים, תוך הפעלת סירנה וכריזה וקריאה לעצור. המערער המשיך לנהוג באופן מסוכן דרך כביש 60 וכביש 25 במהירות מופרזת ותוך עקיפת כלי רכב מימין לשמאל ב"זיגזג", מעבר ברמזור אדום וגרימה לכלי רכב לבלום בלימות חרום, לסטות מנתיב הנסיעה ולרדת לשולי הכביש. לבסוף עצר המערער והסגיר עצמו לשוטרים. ג. יצוין כי תחילה הועבר המערער לבדיקה פסיכיאטרית וצוין בה (17.12.08), כי אין עסקינן במצב פסיכוטי והמערער היה אחראי למעשיו. הומלץ על אבחון נוסף לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט-1969, ובו נקבע (23.2.09) מפי ועדה שבה פקידת סעד, פסיכיאטר, רופא ופסיכולוג כי הוא מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי, מבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור, אחראי על מעשיו ומסוגל לעמוד לדין. ד. בטרם גזר הדין עיין בית המשפט קמא בתסקיר שירות המבחן למבוגרים מיום 13.9.09 בו צוין כי המערער, בן 32, הוא נשוי ואב לשישה ובעל עבר נקי, חסר השכלה ומתפקד ברמה גבולית, והופנה מספר פעמים לגורמים פסיכיאטריים, וכן טופל תרופתית. בפני השירות ציין, כי נפגע לפני עשור בתאונת דרכים קשה, וכי לא היה לו רשיון נהיגה בעבר; הוא התקשה לקחת אחריות מלאה על העבירות, ציין כי לא שמע את הכריזה בשעת מעשה, אך הבין שעליו לעצור אלא שחשש להיענש. השירות התלבט בהמלצה, בשל – מחד גיסא – חומרת העבירה והיעדר נטילת אחריות מלאה, מאידך גיסא דלות כוחותיו של המערער; הומלץ על עונש מאסר קצר במסגרת עבודות שירות או של"צ, תוך פיקוח מעקבי והארכת פסילה. ה. בגזר הדין עמד בית המשפט על הפסיקה הגורסת צורך בהטלת ענישה מרתיעה בעבירת סיכון חיי אנשים בנתיבי תחבורה, שהיא תופעה חמורה בכבישי הדרום; וגם אם אין תיק זה מן החמורים ביותר בכגון דא, אין מדובר באירוע קל. נשקלו השיקולים לקולא ולחומרה והוכרע כאמור. ו. בערעור שבפנינו נטען כי המערער נענש בחומרה, אף שמדובר ברף הנמוך של העבירה; נוכח תסקיר שירות המבחן נטען, כי לא נערך איזון נכון לגבי הפגיעה במשפחת המערער כתוצאה ממאסרו לבין אינטרס הציבורי. ז. בטרם הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, ונאמר בו כי המערער אסיר ממושמע ללא בעיות מיוחדות, ונוטל אחריות חלקית על המעשה. למערער 5 הרשעות תעבורה מ-2006, ובחלקו נגזרו פסילות. ח. בדיון בפנינו טען עו"ד בן-יהודה למערער כי אין מדובר בנסיבות ברף הגבוה – כפי שגם ציין בית המשפט קמא – ויש נסיבות חמורות מזה, כגון פריצת מחסומים או תאונות דרכים; המרדף כאן היה קצר יחסית והמערער הסגיר עצמו. עוד הטעים את נסיבותיו האישיות של המערער, כאדם בעל אישיות גבולית ותכונות אופי ונפש חלשות, שגם ישב במעצר בית תקופה ארוכה; משפחה רבת נפשות נותרה ללא אב מתפקד. באת כוח המדינה ביקשה לדחות את הערעור, נוכח תופעת המרדפים בדרום; עוד ציינה, כי מעצר הבית היה בשל בקשות דחיה מצד המערער. הכרעה ט. לאחר העיון לא ראינו מקום להתערבות בגזר הדין קמא. כידוע, עבירה זו היתה לאורך שנים ל"מכת מדינה" באיזור הדרום. בית משפט זה נדרש אליה פעמים רבות, ועל פי רוב, לשם הרתעת הרבים, הועמד רף ענישה של מספר שנות מאסר; ראו דברי השופט לוי בע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבואלקיעאן (לא פורסם), שם נגזרו ארבע שנות מאסר וצוין, ש"אנו מצפים כי רמת הענישה אותה אנו מכתיבים תיושם בפועל על-ידי ערכאות קמא". נזכור, כי המערער נהג גם ללא רישיון בר תוקף, וזאת לאחר עבירות תנועה שגררו פסילה זמן קצר לפני כן. י. ראו גם סקירת הפסיקה על-ידי השופטת נאור בע"פ 1214/08 אלעסם נ' מדינת ישראל שם נגזרו 34 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן ע"פ 10253/08 עטאונה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם ציינה הנשיאה ביניש זה לא כבר (22.9.09), כי עונש מאסר בפועל של 36 חודש (שאינו מגיע לרף העליון שבפסיקה, כדבריה) "אינו חורג מרמת הענישה הראויה בנסיבות העניין"; עוד ראו ע"פ 9406/08 פאיז נ' מדינת ישראל (לא פורסם). אכן, המערער דנא הודה, מקרהו לא היה ברף חומרה עליון, וגם בנסיבותיו האישיות אינן קלות – אך גם העונש שהוטל עליו לא היה ברף הגבוה, אף אם ניתן למצוא עונשים קלים יותר. העונש שהוטל, על פי מדיניות הפסיקה והצורך למגר את תופעת המרדפים, המסכנים חייהם של רבים, אינו מצדיק איפוא התערבות. נזכור גם כי המערער נהג בלא רישיון, על כל המשתמע. עם זאת נציין בסיפת דברינו, כי נוכח מצבו המשפחתי והאישי של המערער יש מקום כי תינתן לו תשומת לב נמשכת של גורמי הרפואה והרווחה בבית הסוהר, שבו התנהגותו על פי התסקיר העדכני היא ללא עבירות משמעת. הצטערנו לקרוא בתסקיר כי חרף המלצה חיובית לא יצא עדיין לחופשות, בנימוק שלא נתקבלה החלטה בשל נסיבות מינהליות הקשורות למעברו לבית סוהר חדש. אנו מבקשים כי העתק פסק דיננו יועבר לשב"ס לשם טיפול בכך. אמנם הנושא עניינו ביסודו לעתירת אסיר, אלא שהוא הועלה בפנינו על-ידי שירות המבחן, וראינו להזכירו. יא. בנתון לאמור איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, כ"ד בסיון תש"ע (6.6.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09093660_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il