אחמד סאמי אחמד ורדה נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

פסק-דין בתיק בג"ץ 9071/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9071/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין העותר: אחמד סאמי אחמד ורדה נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 2. בית משפט הצבאי לערעורים 3. שירות הביטחון הכללי 4. התובע הצבאי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ט' בכסלו התש"ע (26.11.2009) בשם העותר: עו"ד ג'ואד בולוס בשם המשיבים: עו"ד אורי קידר פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. העותר עצור במעצר מינהלי מאז יום 12.2.2009. צו המעצר המינהלי ניתן מלכתחילה עד ליום 11.6.2009 ואושר על ידי בית המשפט הצבאי ביום 18.2.2009. הצו קוצר באופן לא מהותי ביוזמת התביעה כדי לבחון אפשרות להעמיד את העותר לדין פלילי. ואכן, ביום 5.5.2009, הוגש נגד העותר כתב אישום המייחס לו עבירות של פגיעה בביטחון האזור. הוגשה בקשה לעצור את העותר, ואולם ביום 12.5.2009, הורה בית המשפט הצבאי על שחרורו של העותר בערובה. ההליך הפלילי עודנו תלוי ועומד והוא קבוע לתזכורת ליום 8.12.2009. 2. יום לאחר שחרורו של העותר, ביום 13.5.2009, הוצא צו מעצר מינהלי נוסף כנגד העותר, אשר עמד בתוקפו עד ליום 12.9.2009; הצו אושר בבית המשפט הצבאי ביום 19.5.2009. ביום 6.9.2009 הוצא צו מעצר מינהלי נוסף – הוא הצו נשוא עתירה זו. בית המשפט הצבאי אישר את הצו ביום 22.9.2009, תוך שקיצר את תקופתו בחודש. ערעור שהגיש העותר לבית המשפט הצבאי לערעורים – נדחה. 3. השאלה המרכזית שהתעוררה בפנינו הינה האם לאחר שהעותר שוחרר ממעצר במסגרת משפטו הפלילי היה מקום לעוצרו מחדש באמצעות צו מעצר מינהלי. עיינו בחומר החסוי במעמד צד אחד, ונוכל לומר כי החומר המשמש בסיס למעצרו המינהלי של העותר אינו זהה לחומר אשר עמד בבסיס האישום הפלילי (ראו בג"ץ 2357/09 טוויל נ' מפקד כוחות צה"ל באיוש (לא פורסם, 4.5.2009)). לא ניתן לעשות שימוש בחומר הנוסף במסגרת הליך פלילי ((ראו בג"ץ 2562/09 עמיר נ' שופט צבאי משפטי (לא פורסם, 6.4.2009)). לגוף העניין, החומר החסוי מצביע על כך שהעותר הינו פעיל חמאס המסכן את בטחון האזור, ועל כן יש הצדקה למעצרו. 4. העתירה נדחית. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: א. עו"ד בולוס העלה בפנינו את השאלה הנשנית לא אחת, הכיצד נעצר שולחו במסלול המינהלי הגם ששוחרר בתנאים במסלול הפלילי, וחברתי השופטת נאור משיבה כדבעי - בכל הכבוד - באמרה כי בשני סוגי חומר העומד כנגד העותר עסקינן, חומר רב של ראיות מינהליות המצדיק מעצרו המינהלי לצרכי מניעה, וחומר פחות הימנו המגבש ראיות בתחום הפלילי. כידוע, המדיניות השיפוטית המקובלת עלינו מימים ימימה היא "שעדיפה לאין שיעור העמדה לדין פלילי על מעצר מינהלי הנעשה בלית ברירה" (בג"צ 15/09 חוסין נ' שופט בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם)). הדברים ביסודם פשוטים: בתיק פלילי מועמד חומר הראיות (למעט זה שהוחלה עליו תעודת חיסיון) בפני הנאשם, והוא יכול להתגונן כדבעי, ואילו בתיק מעצר מינהלי מוצג החומר במעמד צד אחד, ועל העצור להשליך יהבו על בדיקת חומר חסוי על-ידי בתי המשפט; ראו סקירת הפסיקה לעניין זה בבג"צ 944/07 אגבר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (טרם פורסם), והאסמכתאות דשם, וכן הידרשות להבדלים בתכליות ההליך, בין ענישה פלילית לבין מניעה מינהלית. אך עולה לעתים שאלת היחס בין שני המסלולים מקום שההליך הפלילי מאפשר כברת דרך, והתביעה הצבאית פוסעת בנתיבו באותו קטע, אך השמיכה הפלילית קצרה – ואילו זו המינהלית, על תכליותיה המניעתיות, ארוכה יותר. טענה בהקשר זה העלה עו"ד בולוס גם בבג"צ 2357/09 טוויל נ' מפקד כוחות צה"ל באיוש (לא פורסם), וכה נאמר (מפי הרכב הנשיאה ביניש והשופטים פרוקצ'יה ומלצר): "התביעה הצבאית אכן היתה רשאית לפנות למסלול המעצר המינהלי, נוכח ההבדל שבין תכלית המעצר והראיות שבסיס המעצר השונות מאלה שבתיק הפלילי. אף על פי כן היה זה ראוי לבחור במסלול המתאים ולפעול בהתאם לו בעקביות תוך התאמה לתכלית המעצר המבוקש". ב. דרך המלך איפוא היא ההליך הפלילי, אך פעמים, כשהמסלול הפלילי משני מאוד לחומר המינהלי, אלא שהתביעה מעוניינת בכל זאת להביא גם לדין הפלילי על פי העיקרון הכללי וכראוי, תיטיב שתאמר לעציר או לבאי כוחו, כי המידע העומד כנגד העציר בא ממקורות שונים, ולא לכולם יתיחס ההליך הפלילי, וזאת לשם הגינות דיונית. דבר זה טעון כמובן תיאום בין גורמי הביטחון לתביעה הצבאית, דבר שראוי לשקוד עליו. ג. בנסיבות ענייננו מצטרף אני לחברתי. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, י"ג כסלו, תש"ע (30.11.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09090710_C02.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il