פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 8953/17
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 8953/17
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ע' גרוסקופף
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים - הוועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים
בשם העותר:
עו"ד אדיסו מקונן
בשם המשיב:
עו"ד פנחס גורט
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר, תושב אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור), כי יינתן לו היתר לשהות בישראל כדין (תעודת זהות או אישורי שהייה) – וזאת בשל סכנה ממשית שלטענתו נשקפת לו בשטחי הרשות הפלסטינית. בתוך כך, מציין העותר כי הוא נמנה עם קבוצה של אנשים ששיתפה פעולה עם כוחות הביטחון בישראל, ולדבריו הוא היחיד מבין חברי הקבוצה שלא קיבל תעודת זהות ישראלית – למרות שהדבר הובטח לו.
בעתירה נטען כי העותר פנה ביום 28.3.2017 לוועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 בבקשה לקבל תעודת זהות ישראלית והיתרי כניסה לישראל (להלן: הוועדה ההומניטרית או המשיב ו-חוק הוראת השעה, בהתאמה); ומשפנייתו זו לא נענתה הגיש העותר את העתירה דנן, לאחר שעתירה קודמת שהגיש בנדון נמחקה בהסכמה (בג"ץ 5219/17). כאן המקום לציין כי ניכר שבפנייתו לוועדה ההומניטרית ביקש העותר לתלות את יהבו בהוראת סעיף 3ג לחוק הוראת השעה, שלפיה שר הפנים רשאי לתת אזרחות או תושבות קבע לתושב האזור שבין היתר "מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה", פעל "פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר של המדינה" או במצב שבו מתן המעמד כאמור הוא "מעניינה המיוחד של המדינה".
2. בתגובתו המקדמית לעתירה, מעדכן המשיב כי בין לבין ולאחר הגשת העתירה, התקבלה החלטה בפניית העותר; ומשכך העתירה התייתרה ואין מקום להוסיף לבררה. לדברי המשיב, וכפי שפורט במענה לפנייה, הוועדה ההומניטרית אינה מוסמכת לדון בעניינו של העותר מאחר שאין לו קרוב משפחה (בן זוג, הורה או ילד) השוהה בישראל כדין, וממילא הוועדה ההומניטרית איננה הגורם הרלוונטי לבחון טענות "מאוימות". עוד מוסיף המשיב כי אין לדון בעתירה – שנסבה בעיקרה על סכנה שנשקפת לעותר משהייה בשטחי האזור – מקום שהעותר לא הקדים ופנה לוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל, הגורם המוסמך לבחון את טענותיו בנדון (להלן: ועדת המאוימים). בהקשר זה טוען המשיב כי לא אותרו אינדיקציות כלשהן שלפיהן העותר נתון תחת סכנה בשטחי האזור, בעוד בידי גורמי הביטחון ומשטרת ישראל מצוי מידע המלמד דווקא כי הימצאות העותר בישראל נושאת עמה סיכון ביטחוני ופלילי. לצד האמור, נטען כי יש לדחות את העתירה מחמת החשש שהעותר עושה לשימוש לרעה בהליכי משפט ופועל להגשת עתירות על מנת לקבל סעד ארעי "שיכשיר" את המשך שהייתו בישראל, ולו באופן זמני.
לנוכח האמור בתגובה המקדמית, נתבקש העותר להודיע אם עודנו עומד על עתירתו. בהודעה מעדכנת, השיב העותר כי הוא עומד על העתירה וחזר ופירט מדוע לשיטתו נשקפת לו סכנה משהייה בשטחי האזור.
3. דין העתירה להידחות על הסף. ככל שהעותר מבקש לקבל מעמד בישראל בשל מסוכנות שלכאורה נשקפת כלפיו משהייה בשטחי האזור, עליו להקדים ולפנות לגורם המוסמך לבחון את טענותיו. משהעותר טרם הגיש בקשה מפורטת כנדרש לוועדת המאוימים, אין מנוס מדחיית העתירה בשל אי מיצוי הליכים; וכן בהיותה מוקדמת, שכן אין כל החלטה מנהלית שניתן להעביר תחת שבט הביקורת (ראו והשוו: בג"ץ 5152/18 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים, פסקה 4 (2.8.2018); בג"ץ 3533/18 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 4 (17.7.2018); בג"ץ 2382/18 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 3 (21.6.2018)).
עוד יצוין כי משנתקבלה החלטה בפניית העותר לוועדה ההומניטרית, העתירה מיצתה את עצמה ויש לדחותה אף מן הטעם הזה. אמנם שמורה לעותר האפשרות לעתור כלפי החלטת הוועדה ההומניטרית לפני בית המשפט לעניינים מינהליים (בשים לב לצו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספות הראשונה והשנייה לחוק), התשע"ח-2018, שנכנס לתוקף בשנה זו), אולם לא נראה שיש בכך טעם ממשי מקום שטענותיו של העותר מתמצות בהיותו מאוים ויש להפנותן לגורם הרלוונטי.
משאלה פני הדברים, העתירה נדחית וכך גם הבקשה למתן צו ביניים. בהתאם, הצו הארעי שניתן ביום 16.11.2017 מבוטל. למען הזהירות יצוין כי במידה שהעותר סבור כי הוא ניצב בפני סכנת חיים, בידיו לפנות לוועדת המאוימים – ולבקש מקצין המאוימים במנהלת התיאום והקישור באזור מגוריו סעד זמני עד שתתקבל החלטה סופית בעניינו.
בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב בחשון התשע"ט (31.10.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
17089530_G08.doc שו
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il