כיאנה בלאל נ. ראש המנהל האזרחי לאיו"ש

פסק-דין בתיק בג"ץ 8518/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8518/18 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין העותר: כיאנה בלאל נ ג ד המשיבים: 1. ראש המנהל האזרחי לאיו"ש 2. המנהל האזרחי לאיו"ש (וועד המשנה לפיקוח) 3. המפקד הצבאי באיו"ש עתירה למתן צווים על תנאי וצווי ביניים בשם העותר: עו"ד שאער איליא פסק-דין השופט א' שטיין: 1. לפנינו עתירה שעניינה ביטול צווי הריסה שהוצאו נגד מבנה המצוי באיזור הכפר צור באהר שבעוטף ירושלים. העתירה הוגשה ביום 2.12.2018 ובאותו יום ניתן צו ארעי לפיו לא תתבצע הריסה במבנים מושא העתירה, עד להחלטה אחרת. 2. המשיבים הזדרזו והגישו את תגובתם לעתירה, ולא בכדי. כפי שעולה מתגובת המשיבים, העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים משווע, שכן העותר נמנע מלציין בעתירתו כי עניינו נדון והוכרע זה מכבר, במסגרת פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה בבג"ץ 8970/17 בלאל כיאנה נ' ראש המנהל האזרחי לאיו"ש (4.11.2018) (להלן: העתירה הראשונה). 3. בתמצית, עניינה של עתירה זו והעתירה הראשונה הוא צו הפסקת עבודה שניתן לעותר לפני כשנה וחצי בקשר ל"יציקת בטון 150 מ"ר + הכשרת שטח כ-200 מ"ר + פיתוח" המצויים בתחומי צו איסור בנייה צבאי באזור גדר הביטחון וכביש הביטחון הצמוד לה. המבנה הוקם ללא היתר בניה כדין, ועל כן ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה באזור יהודה ושומרון הוציאה צו סופי להפסקת עבודה והריסה. חרף החלטת הועדה האמורה, המשיך העותר בבניה; ועוד בטרם הגיש בקשה להיתר בניה כדין, הגיש את העתירה הראשונה ביום 16.11.2017. עם הגשת העתירה הראשונה ניתן על ידי בית משפט זה צו ארעי, בכפוף לכך שהעותר יימנע מהמשך בינוי המבנים ומביצוע שינויים וכן מאופי השימוש במבנים או באיכלוסם (ראו החלטתה של השופטת ע' ברון בעתירה הראשונה אשר ניתנה ביום 16.11.2017). העותר לא שעה לצו השיפוטי שניתן והמשיך בבניה ואף איכלס את המבנה. נוכח האמור נדחתה העתירה הראשונה על הסף. 4. והינה, בחלוף חודש ימים בלבד ממועד דחיית העתירה הראשונה, הגיש העותר עתירה זו. במסגרתה, נמנע העותר מלהזכיר את דבר העתירה הראשונה ולא ציין מילה או חצי מילה על כך שעניינו כבר נדון והוכרע על ידי בית משפט זה. העותר נמנע, במתכוון, מלפרט עובדות רלוונטיות, מהותיות ומרכזיות, אשר בלעדיהן אין – והכל על מנת לזרות חול בעיני בית המשפט. מושכלות יסוד הן כי ניקיון כפיים הוא תנאי בסיסי להגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. מי שמגיע למפתנו של בית משפט זה שלא בניקיון כפיים הוא בבחינת "הטובל ושרץ בידו", ועל כן לא יזכה לסעד ועתירתו תידחה על הסף (ראו: בג"ץ 5812/11 קלקודה נ' רשות שדות התעופה (1.2.2012); בג"ץ 669/85 כהנא נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מ (4) 393, 402 (1986); בג"ץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים (11.4.2007) (להלן: עניין פלוני)). 5. זאת ועוד: העותר אף הפר באופן שיטתי את הצו השיפוטי שניתן בעניינו ועשה דין לעצמו החל ממועד הגשת העתירה הראשונה ועד היום. הלכה עמנו מקדמת דנא היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יושיט סעד לעותר שעושה דין לעצמו ומעמיד את הרשויות בפני עובדות מוגמרות (בג"ץ 8898/04 מרים ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (28.10.2004)). 6. לא זו אף זו: העתירה דנן אינה אלא ניסיון להביא לדיון חוזר עניין שנדון והוכרע על ידי בית משפט זה. ברי הוא, כי מדובר במעשה בית דין וגם מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף. משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני בעלי הדין באופן המונע התדיינות נוספת באותו עניין (ראו עניין פלוני; וכן בג"ץ 4047/05 פרחי ואח' נ' שר הפנים (28.6.2005); ובג"ץ 3785/06 סיני נ' מפכ"ל משטרת ישראל ואח' (25.9.2006)). 7. על יסוד כל האמור, העתירה נדחית על הסף. העותר ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ה' בטבת התשע"ט (‏13.12.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 18085180_F02.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il