פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 4047/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4047/05 - א'
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
העותרים:
חיים ודבורה פרחי ועוד 532 עותרים
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים - מר אופיר פינס
2. שר התחבורה - מר מאיר שיטרית
3. צביקה חלמיש - סגן בכיר לחשב הכללי
4. הועדה המקומית לתכנון ובניה - חולון
5. הועדה המקומית לתכנון ובניה - בת ים
6. נתיבי איילון בע"מ
עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד ש' הררי
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. ביום 11.4.05 ניתן על ידי בית משפט זה פסק דין (בג"ץ 6817/04), אשר דחה את עתירת העותרים (להלן - העתירה הראשונה) לחייב את המשיב 1 (שר הפנים) להאריך את המועד להגשת תביעות פיצויים, בהתאם להוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. ביום 18.4.05 הגישו העותרים בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בעתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק הדין, אשר הוגשה על ידם ביום 21.4.05 (דנג"ץ 4001/05). עוד לא יבשה הדיו מעל העתירה לדיון נוסף, וכבר ביום 25.4.05 הוגשה לבית משפט זה עתירה נוספת באותו עניין, זו המונחת כעת לפנינו. בעתירה נתבקש בית המשפט להורות למשיב 1 לשקול מחדש את החלטתו שלא להאריך את המועד להגשת תביעות. במסגרת העתירה הנוכחית, הגישו העותרים ביום 18.5.05 בקשה לצו ביניים שיורה למשיבה 7, ועדת הערר של מחוז תל-אביב, להימנע מלדון בעניינם עד להכרעה במקרה דנא.
2. דין העתירה להידחות על הסף. מושכלות ראשונים הם כי צד לדיון שכבר הוכרע בבית המשפט, אינו רשאי לשוב ולחזור על טענות שהועלו בדיון הקודם. כלל זה הוחל גם על הדיונים המתנהלים בבית המשפט הגבוה לצדק, אם מכוח תורת "מעשה בית דין" ואם מתוך מטרה שזמנו של בית המשפט לא יבוזבז לריק על ידי מתדיינים שיביאו לפתחו בשנית עתירות שכבר הוכרעו (בג"ץ 20/64 "המסייר" בע"מ נ' המפקד על התעבורה, פ"ד יח(3) 245, 250; בג"ץ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר, פ"ד מח(2) 844, 851; בג"ץ 3731/95 שמואל סעדיה, עו"ד נ' לשכת עו"ד הדין (לא פורסם)). לא אחת, הביע בית משפט זה את הסתייגותו מהושטת סעד לבעל דין אשר מטריד את בית המשפט בעניין שכבר נדון בפניו. ניסיונם של מתדיינים לעורר שוב טענות שכבר נדחו על ידי בית המשפט, נתפס, ובצדק, כשימוש לרעה בהליכי המשפט (שם). במקרה דנא, לא הסתפקו העותרים בהגשתה של העתירה לדיון נוסף, אלא אף פנו לבית המשפט בעתירה נוספת שנסבה סביב אותו עניין. זאת, מבלי שהשכילו להמתין, ולוּ זמן קצר בלבד, להכרעה בעתירה לדיון נוסף.
3. אומנם, ייתכנו מקרים בהם יחליט בית המשפט הגבוה לצדק, במסגרת שיקול הדעת הנתון לו, לשוב ולדון בעניין שכבר הובא בפניו. אולם, כפי שכבר נפסק, דיון חוזר ייערך אך בהתקיימם של טעמים מיוחדים, כגון, שינוי מהותי בנסיבות המקרה או חשיפת עובדות חדשות שלא היו ידועות, ולא ניתן היה לדעת עליהן, בדיון הקודם (שם). עיון בכתב העתירה דנא מגלה כי העותרים חוזרים על אותן טענות שעלו בדיונים הקודמים ואין בהן כדי להצדיק קיומו של דיון חוזר באותו עניין. העותרים משליכים יהבם על שתי עובדות "חדשות" אשר לטענתם נודעו להם אך בסמוך למועד הדיון בעתירה הראשונה. לטענתם, מידע חדש זה עשוי להפוך את ההכרעה על פיה. העובדה האחת שהזכירו העותרים, נוגעת למידע שהגיע אליהם ולפיו המשיב 1 בסרבו לבקשתם, הביא בחשבון את השיקול התקציבי בלבד, שהינו במהותו שיקול זר ואסור. העובדה השנייה, נוגעת לקבוצת עותרים אחרת, אשר אף היא נפגעה מביצוע תוכנית בנייה באותו אזור, ותביעתה לקבלת פיצויים אושרה, למרות שהוגשה באיחור של כ-7 שנים. אלא מאי? עובדות אלו היו ידועות לבית המשפט עוד טרם הדיון בעתירה הראשונה, שכן הן הוזכרו בבקשה למתן פרטים נוספים ובבקשה להגשת תצהיר משלים, אשר הגישו העותרים לבית המשפט עובר למתן פסק הדין באותה עתירה. הבקשה להגשת תצהיר משלים אף נדונה בפני בית משפט זה, במסגרת העתירה הראשונה, אלא שנקבע, כי אין להיעתר לה. בכך, הפכה החלטה זו לחלוטה, וכעת אין כל סיבה כי תינתן הכרעה שונה על סמך המידע שהוצג בבקשה. מן האמור עולה, כי בעתירה הנוכחית לא מוזכרים פרטים חדשים אשר לא עמדו בפני בית משפט זה, שעה שקבע את עמדתו בעתירה הקודמת. אין מנוס, מלקבוע כי במקרה דנא לא נתגלו טעמים מיוחדים המצדיקים דיון חוזר בעתירה, תוך סטייה מן הכלל של "מעשה בית דין". מהלכם של העותרים מגיע כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
4. יתרה מזו, פגם נוסף נפל בהתנהלות העותרים, שעה שבכתב העתירה הנוכחי, לא מוזכרת כלל העתירה לדיון נוסף אשר הוגשה ימים ספורים קודם לכן. העותרים מצאו לנכון להזכיר את העתירה לדיון נוסף, אך בבקשה לצו ביניים, אשר הוגשה למעלה משלושה שבועות לאחר שהוגשה העתירה דנא. בכך, הם הפרו את החובה המוטלת על כל בעל דין, להציג בפני בית המשפט תמונה מלאה ואמינה של העובדות ולא להסתיר מפניו פרטים הרלבנטיים לעתירה המובאת לפתחו של בית המשפט. אף טעם זה בלבד, עשוי להספיק בכדי לדחות את העתירה על הסף (ראו למשל, בג"ץ 3731/95 הנ"ל, וכן: ר' הר-זהב, סדר הדין בבית משפט הגבוה לצדק (תשנ"א) 29).
5. על יסוד כל האמור, העתירה נדחית על הסף. העותרים ישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 20,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ט בסיון תשס"ה (28.6.05).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05040470_S01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
חכ/