ליאור קבילו נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפס"פ 8414-04-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: ליאור קבילו נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' סגנית הנשיא ש' דקל נוה) בת"פ 2929-08-23 מיום 5.4.2026 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (סגנית הנשיא ש' דקל נוה) בת"פ 2929-08-23 מיום 5.4.2026, בגדרה נקבע המועד שבו המשיבה נדרשת להגיש את תשובתה לבקשת הפסלות מטעם המערער. 1. המערער הורשע ביום 19.6.2024 על פי הודאתו בעבירות של היזק לרכוש במזיד ואיומים, לפי כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר דיוני בין הצדדים. בתמצית רבה יתואר כי ההליך נקבע לדיון המשך לקבלת תסקיר ושמיעת הטיעונים לעונש, ואולם מאז חודש נובמבר 2024 המערער שוהה בחו"ל לצורך קבלת טיפולים רפואיים, מבלי שהודיע על כך לבית המשפט מבעוד מועד ומבלי שהודיע מתי בכוונתו לחזור, חרף החלטות רבות שהוצאו בעניין זה על ידי בית המשפט. משהמערער לא שב לארץ במשך שנה, ולא הוצגו לבית המשפט מסמכים רפואיים עדכניים המצדיקים את המשך הטיפולים הרפואיים בחו"ל, ביום 12.11.2025 בית המשפט הורה על התליית ההליכים בתיק והוציא צו מעצר נגד המערער. בהמשך, לאחר שהתחלף ייצוגו של המערער מספר פעמים בהליך, ביום 11.1.2026 בית המשפט שחרר את באת-כוח המערער מייצוגו והבהיר כי המערער רשאי למנות עורך דין אחר, ואולם מאז לא מונה לו ייצוג חדש. ביום 15.2.2026 בית המשפט קבע כי ההליכים המשפטיים יחודשו לאור התחייבותו של המערער לשוב לישראל ולהתייצב לדיון, והוצא בעניינו צו הבאה לדיון. עם זאת, מאחר שהמערער לא הודיע על תאריך חזרתו לארץ, ביום 6.3.2026 בית המשפט הורה בשנית על התליית ההליכים נגדו והוצא צו מעצר בעניינו. 2. בעקבות השתלשלות עניינים זו, ביום 30.3.2026 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, שבה נטען כי הצטברות של "מחדלים דיוניים ומהותיים" מקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. במסגרת זאת, המערער טען כי בית המשפט לא שחרר את באת-כוחו מייצוג במשך תקופה ארוכה, ולא הורה על מינוי סנגור אחר, למרות שידע כי זו כבר אינה מייצגת אותו בפועל. כמו כן, לטענת המערער, בית המשפט הורה למנות את אביו של המערער כערב להתייצבותו לדיון למרות שהוא המתלונן בהליך. עוד טען המערער כי הוא הגיש מספר רב של בקשות לבית המשפט שלא ניתנו בהן החלטות באופן מיידי, באופן שמנע ממנו להגיש עליהן השגות לערכאת הערעור; כי בית המשפט ייחס למערער התחייבות לשוב לישראל במועדים מסוימים, למרות שהתחייבות כזו מעולם לא ניתנה והיא אף סותרת את המתווה הרפואי שהוצג לתיק; כי הוצאו בעניינו צווים ללא החלטות מנומקות; וכי בית המשפט התעלם ממצבו הרפואי החריג, חרף מסמכים רפואיים שלטענתו הוגשו. 3. ביום 5.4.2026 הורה בית המשפט למשיבה להגיש את תשובתה לבקשת הפסלות תוך 10 ימים. עוד באותו היום הגיש המערער את הערעור שלפניי, שבמסגרתו התבקשתי בין השאר להורות על פסלות המותב, עוד בטרם ניתנה החלטה בבקשת הפסלות. המערער, שאינו מיוצג, טוען בעיקרם של דברים כי החלטת בית המשפט לקבל את תשובת המשיבה מרוקנת מתוכן את הוראת סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וכי משמעותה עיכוב בהכרעה בבקשת הפסלות, תוך התעלמות מההחמרה במצבו הרפואי עליו עמד בהרחבה. לגופם של דברים, המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסלות, ובמסגרת זאת מדגיש כי לשיטתו בית המשפט ניהל את ההליך ללא התחשבות במצבו הרפואי, באופן שמעיד על כך שננעלה דעתו. 4. ביום 9.4.2026 בית משפט קמא דחה את בקשת הפסלות, מבלי להמתין לתשובת המשיבה (לטעמי, עדיף היה להמתין לתשובת המשיבה טרם ההכרעה בבקשת הפסלות). בית המשפט פירט על השתלשלות העניינים בתיק, לרבות התחלופה של שלוש סניגוריות שביקשו להשתחרר מהייצוג והבהיר כי כל ההחלטות שניתנו על ידו בבקשות שהגיש המערער אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, וכי אין בטענות המערער כדי להקים עילה לפסילת המותב. 5. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות מבלי להידרש לתשובת המשיבה. תחילה יובהר כי ניתן היה למחוק את הערעור, אך מהטעם שהוא הוגש בטרם ניתנה החלטת הפסלות. כך, כפי שנפסק בעבר, "ללא החלטת פסלות, לא ניתן להגיש ערעור פסלות" (ע"פ 758/23 אבו גית נ' מדינת ישראל, פסקה 4‏ (‏12.2.2023‏)‏‏). תנאי זה הוסבר בפסיקה בין היתר בכך שנימוקי החלטת הפסלות מבססים חלק מהותי מהתשתית העובדתית שביסוד הערעור, וכי מהם עולה עמדת המותב שלה יש ליתן משקל בהליכים מסוג זה (ע"א 7872/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 ‏(30.11.2023‏)‏‏). 6. ואולם, מאחר שביום 9.4.2026 ניתנה החלטת הפסלות, מצאתי להידרש לגופם של דברים. מרבית מטענותיו של המערער נוגעות להחלטות בית המשפט בשנתיים האחרונות, בעניין חזרת המערער לישראל והבטחת התייצבותו להמשך ההליך; וכן בעניין ייצוג המערער. לא מצאתי כי יש בהחלטות אלו כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים, אף לא בקירוב. ממילא, המדובר בטענות "ערעוריות" במהותן, שהדרך להשיג עליהן אינה בבקשת פסלות אלא בהליכי ההשגה הקבועים בדין (עפס"פ 22652-10-25 מובילי הר הנגב בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (26.2.2026); עפס"פ 49901-12-25 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (21.12.2025)). אף אין בידי לקבל את טענות המערער על כך שבית המשפט לא התחשב במצבו הרפואי, ולא ראיתי ממש בטענותיו ביחס לעיתוי מתן ההחלטות בבקשותיו. על כך יש להוסיף שבקשת הפסלות הוגשה בשיהוי – בניגוד להוראות סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 – משעה שהמערער לא הצביע על מקרה ספציפי שבגינו מוגשת בקשת הפסלות, אלא טוען ל"הצטברות" של נסיבות לאורך ניהול ההליך המקימות לשיטתו חשש ממשי למשוא פנים (וראו, מני רבים: עפס"פ 61948-07-25 גבע נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (25.9.2025)). "הצטברות" זו, כך טוען המערער, החלה עוד בספטמבר 2024, בעוד שבקשת הפסלות הוגשה ביום 30.3.2026. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ו (19 מאי 2026). יצחק עמית נשיא