אסף גבע נ. מדינת ישראל

2 בבית המשפט העליון עפס"פ 61948-07-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: אסף גבע נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה בת"פ 35490-11-23 מיום 20.7.2025 שניתנה על ידי כב' סגנית הנשיא זהר דיבון סגל בשם המערער: עו"ד חזי כהן פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (סגנית הנשיא ז' דיבון סגל) מיום 20.7.2025 בת"פ 35490-11-23 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. נגד המערער הוגש ביום 16.11.2023 כתב האישום המייחס לו עבירה של נהיגה פוחזת ברכב (סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) במהלך הפגנה שנערכה בצומת בני דרור. 2. לאחר שהתקיים הליך הוכחות, ביום 19.2.2025 הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו. בתום הקראת הכרעת הדין, ביקש המערער להפנותו לתסקיר שירות המבחן על מנת שייבחן את נסיבותיו האישיות, וכן להפנותו לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בעניינו (להלן: הממונה). המדינה התנגדה לבקשת המערער לקבלת תסקיר, אך הסכימה שיישלח לחוות דעת הממונה. בית המשפט דחה את בקשת המערער להפנותו לתסקיר שירות המבחן, ונעתר לבקשתו להפנותו לממונה, תוך שהעיר בהקשר לנקודה זו כי: "אודה, כי עמדת המאשימה ביחס לעונש הראוי בתיק דנן תמוהה בעיני לנוכח רמת הרשלנות הגבוהה, אולם בשלב הזה ומבלי לקבוע מסמרות, לא אחסום את דרכו של הנאשם מלהשלים את הליך הבירור אל מול הממונה". 3. דיון הטיעונים לעונש התקיים ביום 9.6.2025. כעולה מפרוטוקול הדיון, במהלך הישיבה ובתגובה לדברי באת-כוח המדינה, תהה בית המשפט אם ייתכן שהמדינה שגתה בעתירתה העונשית. בתגובה לדברים אלה העיר בא-כוח המערער כי השאלה "אינה במקומה" והוסיף לאחר מכן כי התנהלות בית המשפט "לא הוגנת" ופוגעת בזכויות המערער. בשלב זה קבע בית המשפט כי מחובתו להביע עמדתו ביחס לחומרת המעשים, כפי שבאו לידי ביטוי בהכרעת הדין, וכי מחובתו אף להביע עמדתו ביחס לעמדת המדינה, כאשר זו אינה הולמת את מדיניות הענישה הנהוגה ואת מידת האשם בהליך. בתוך כך, התבקשה המדינה להתייחס לשאלת סמכותו של בית המשפט להטיל ענישה חמורה מזו שהתבקשה. מעבר לכך בית המשפט העיר כי ראוי שבא-כוח המערער יימנע מהטלת דופי בבית המשפט. לבסוף, ההליך נקבע לשימוע גזר הדין ליום 20.7.2025, וניתנה למערער זכות להגיש טיעון בדבר סמכות בית המשפט להטיל עונש חמור שהתבקש בידי המדינה תוך שבעה ימים. 4. בסמוך לכך, הגיש המערער בקשה תיקון פרוטוקול דיון הטיעונים לעונש, ובית המשפט נעתר לבקשה זו. בהמשך, המערער בחר שלא להגיש טיעונים ביחס לסמכות בית המשפט כאמור, וביום 7.7.2025 הגיש את בקשת הפסלות שבמוקד הערעור שלפניי. בבקשתו טען המערער כי מדובר במקרה חריג וייחודי המצדיק את העברת ההליך למתן גזר דין בפני מותב אחר. לדבריו, כבר במועד הקראת הכרעת הדין, טרם שנשמעו הטיעונים לעונש, בית המשפט נתן דעתו לכך שהעונש הראוי למערער הוא מאסר בפועל. המערער הוסיף וטען כי אמירה זו מצד בית המשפט הובילה ל"נעילת עמדת" המדינה, כך שעמדתה לעונש הראוי התמקדה בטווח העליון של מספר חודשי עבודות השירות שיש להטיל על המערער. נתון זה, כך סבר המערער, פגע ביכולתו להידבר עם המדינה ולהגיע להסדר עונש ראוי ומאוזן. המערער הוסיף וטען כי גם במהלך דיון הטיעונים לעונש, וטרם שנשמעו טיעוני ההגנה, שב והביע בית המשפט את דעתו בצורה ברורה כי יש להטיל עליו עונש מאסר בפועל. עוד טען כי במהלך אותו הדיון הביע בית המשפט אמירות בעלות גוון פוליטי, תוך שעשה שימוש במילים "מלחמת אחים" והפציר במדינה לנקוט בעמדה עונשית מחמירה יותר. לנוכח דברים אלה טען המערער כי בית המשפט אימץ עמדה עונשית נחרצת טרם ששמע את טיעוניו, ועל כן יש להעביר את דיון טיעונים העונש ומתן גזר הדין למותב אחר, ולוּ למראית פני הצדק. 5. המדינה התנגדה לבקשת הפסלות, ובין השאר טענה כי המערער השתהה בהגשתה. בהמשך, התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 20.7.2025, ובסופו דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בפתח החלטתו, עמד בית המשפט על כך שבקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, בחלוף מספר חודשים מהקראת הכרעת הדין ובחלוף "ימים רבים" מדיון הטיעונים לעונש. בנקודה זו ציין בית המשפט כי ההסברים שניתנו במהלך הדיון על ידי המערער, לפיהם בקשת הפסלות הוגשה מספר ימים לאחר שנגמר מצב החירום שהוכרז בעקבות מבצע "עם כלביא" מעוררים קושי, זאת בפרט שמערער מצא לנכון להגיש בתקופה זו בקשה אחרת. בית המשפט הדגיש שבקשת הפסלות יש להגיש מיד עם התגבשות עילת הפסלות, ולפיכך אף ראה לנכון לדחות את הבקשה על הסף. בית המשפט הוסיף כי גם לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה, שעה שלא הונחה תשתית ראייתית כלשהי להוכחת עילת פסלות. צוין כי אמנם בית המשפט הורה למדינה להסביר את עתירתה העונשית המקלה, אולם נקבע שאין כך פגם או פסול. בעניין זה הודגש כי עצם העובדה שבית המשפט העיר את שהעיר וביקש את התייחסות הצדדים מלמדת שדעתו לא ננעלה. בהמשך לכך ציין בית המשפט כי דומה שהמערער נקלע לכלל טעות הן במישור הסמכות הן במישור סדרי הדין. במישור הסמכות, בית המשפט הבהיר כי באחריות בית המשפט לקבוע את עונשו של נאשם שנמצא אשם בדין, וכי ההחלטה לעניין העונש נתונה לשיקול דעתו שאינו מוגבל לטיעוני הצדדים. במישור סדרי הדין, בית המשפט ציין כי מסירת הודעה מטעם בית המשפט על כך שיש אפשרות שיושת על נאשם עונש שלא נתבקש, נועדה לאפשר לנאשם לגבש את הגנתו ולהשמיע את טענותיו. בהמשך, בית המשפט הדגיש כי אין באמירות בית המשפט, כפי שעולות מפרוטוקולי הדיון, קביעה פוזיטיבית ביחס לעונש הראוי שיוטל על המערער. הודגש כי בית המשפט לא גיבש דעתו ביחס לעונש ההולם וכי דעתו לא ננעלה לכאן או לכאן, ולראיה, טרם הטיעונים לעונש הופנה המערער לממונה. באשר לטענות המערער לאמירות בעלות גוון פוליטי, ציין בית המשפט כי ניסיון לגרור אותו לסוגיה פוליטית אינו ראוי ואינו רלוונטי. בהקשר זה הובהר כי, כפי שנקבע בהכרעת הדין, המערער בחר בקו הגנה הנוגע ללגיטימיות המחאה שבמהלכה בוצעה העבירה, אך נושא זה לא נדרש להכרעה, ובית המשפט לא הביע דעתו לגביו. עוד נקבע כי חוסר נחת מהאופן שבו עשוי להסתיים הליך פלילי אינו מהווה עילה לפסלות. ולבסוף צוין כי העברת ההליך למותב אחר בשלב כה מתקדם אינה יעילה ועלולה לפגוע באינטרס הציבור ובאמון במערכת בתי המשפט. 6. מכאן הערעור שלפניי, שבגדרו שב המערער על עיקר טענותיו בבקשת הפסלות. תחילה, בכל הנוגע לסוגיית השיהוי טוען המערער כי אמירתו של בית המשפט במהלך דיון הכרעת הדין אכן הובילה לפגיעה ביכולתו לנהל משא ומתן מול המדינה, עם זאת, המערער בחר להמשיך לנהל את ההליך לפני בית המשפט ולא להגיש בקשת פסלות. לדבריו, אמירה זו של בית המשפט נועדה להמחיש כי אמירותיו של בית המשפט אינן חד פעמיות ויש בה כדי להוכיח תשתית ראייתית של אפשרות ממשית שמצדיקה את פסילת המותב. בתוך כך המערער מדגיש כי בקשת הפסלות הוגשה סמוך לאחר תום מצב החירום שהוכרז בעקבות מבצע "עם כלביא". לגופו של עניין, המערער מבהיר כי עיקר טענתו מתמקד בכך שבית המשפט הפציר בנציגת המדינה לחזור בה ממתחם הענישה וממיקומו של המערער במתחם זה, הכל טרם שנשמעו טיעוני המערער לעונש. המערער טוען כי לוּ היה בית המשפט שומע תחילה את טיעוני הצדדים, ורק לאחר מכן מבקש את עמדתם בסוגיית סמכותו לחרוג מהענישה לה עתרה המדינה, הרי שלא היה בכך פסול. המערער מסביר כי האמירות בעלות "הגוון הפוליטי" שנאמרו מפי בית המשפט, באות לידי ביטוי בבקשה לתיקון פרוטוקול דיון הטיעונים לעונש שהגיש, שכזכור בית המשפט נעתר לה. המערער מפנה בהקשר זה לתיקון שנערך בפרוטוקול ממנו עולה כי בית המשפט פנה לנציגת המדינה ושאל "איך העמדה העונשית שלכם מתיישבת עם האירוע הזה? חשבתם מה היה יכול לקרות אם הוא היה פוגע במישהו? חשבתם איזה מלחמת אחים היתה פורצת? אני לא מבינה את העמדה שלכם, אולי תגידו טעינו בעמדה שלנו?". עוד סבור המערער כי נסיבות המקרה מקימות עילה להעברת הדיון למותב אחר גם למראית פני הצדק. 7. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף בלא צורך בתשובה. כידוע, המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובמסגרתו נבחן אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא שוכנעתי כי בענייננו הוכח חשש מעין זה. תחילה, בכל הנוגע לסוגיית השיהוי שדבק בהגשת בקשת הפסלות, יש ממש בקביעה כי מקצת מטענות המערער הועלו בשיהוי. כאמור, בקשת הפסלות הוגשה ביום 7.7.2025, כחמישה חודשים לאחר דיון הקראת הכרעת הדין, שם לכאורה התעוררה עילת הפסילה שבמוקד ההליך. נזכיר כי סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מורה כי המבקש את פסילת המותב נדרש לטעון לכך "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות" – וכבר נפסק בעבר כי טענת פסלות אינה מהווה "נשק סודי" שאותו ניתן לשמור לעת הצורך, וטענת פסלות שהועלתה בשיהוי משמעותי עשויה להידחות מטעם זה בלבד (ע"פ 5634/23 שמעוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (26.7.2023)). 8. גם אם אניח לטובת המערער כי טענת הפסלות הועלתה במועד, לנוכח מצב החירום שהוכרז במדינה ובמערכת בתי המשפט בחודש יוני, יש לדחות את הערעור גם לגופו, שכן לא מצאתי בטענותיו עילה לפסילת המותב מלשבת בדין. כאמור, עיקר טענות המערער מתמקד בכך שהמותב הביע את עמדתו טרם שנשמעו הטיעונים לעונש, והוא אף מדגיש כי אילו המותב היה מבקש מהצדדים התייחסות לסמכותו לחרוג ממתחם הענישה לו עותרת המדינה, "הרי שלא היה בכך כל פסול" כלשונו (פסקה 30 לערעורו). ואולם, כפי שנפסק לא אחת, התבטאויות שופט במהלך ניהול ההליך יהוו עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, זאת, כאשר עולה כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד שניכר כי דעתו "ננעלה" וקיים חשש ממשי למשוא פנים או לכך שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי (ראו מני רבים: עפס"פ 8278-12-24 ותד נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (26.12.2024); ע"פ 2909/19 אשקר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (5.5.2019); ע"פ 9627/09 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (13.12.2009)). כך הוא ככלל, וכך בפרט כשמדובר בהערה המועלית בשלב מתקדם מאוד של ההליך, טרם הטיעונים לעונש או בשלב הטיעונים לעונש, כשמטבע הדברים, בשלב זה מגבש בית המשפט דעה כלשהי ביחס למתחם הענישה המתאים (ע"פ 8091/17 ארביב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, פסקה 6 (23.10.2017); ע"פ 4775/17 ‏מנשיריאן נ' א' ביתן, בית המשפט המחוזי בבאר שבע, פסקה 17 (3.7.2017)). וכפי שכבר נקבע, אין פסול בשיקוף רשמיו הלכאוריים של המותב בפני בעלי הדין, ובלבד שהדבר ייעשה במתינות ובזהירות המתבקשים (עפס"פ 59305-04-25 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (20.5.2025)). נקודת המוצא היא כי ראוי להימנע מהתבטאויות לעניין העונש טרם שהסתיים שלב הטיעונים לעונש. עם זאת, בנסיבות העניין, דברי המותב אינם חורגים מגדר הראוי ואינם מקימים עילת פסלות, ואין בהם כדי ללמד כי דעתו של המותב ננעלה באשר לעונש שיוטל על המערער. לכך יש להוסיף בהקשר זה כי למערער ניתנה אפשרות להביע עמדתו בכתב לעניין סמכות בית המשפט להטיל עונש חמור מן המבוקש. מעבר לכך, לא הובאה כל ראיה שהמותב אינו יכול לדון בהליך באובייקטיביות. המותב אף הבהיר כי דעתו לא ננעלה, וחזקה עליו שימשיך לדון בעניינו של המערער בלב פתוח ונפש חפצה. 9. על רקע האמור, אינני סבור כי עלה בידי המערער לעמוד ברף הגבוה לצורך ביסוס חשש ממשי למשוא פנים, ואף לא ראיתי מקום להורות על פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק. אשר על כן הערעור נדחה. ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ו (25 ספטמבר 2025). יצחק עמית נשיא